יום שני, 5 בינואר 2015

מקסיקו-המופלאה פרק ג'(ואחרון)

הערה:על מקסיקו אני יכול לכתוב עוד כעשרה פרקים,אך ברצוני להמשיך ולהתקדם הלאה,אז הפעם לכבוד השנה החדשה פוסט ארוך במיוחד מקווה שתיהנו,סליחה מראש למי שזה ארוך מדי עבורו,ושנה טובה בריאות ואושר לכולם!!


21.9.14

בפוסט האחרון סיפרתי על הטיולים שיוצאים מהקאזה של יגיל בסן קריסטובל שבמקסיקו,לאחר שיצאתי לכמה טיולים באזור החלטתי לצאת אל הטיול המרכזי והיקר מכולם קצת יותר מ 100$ שיגיל מוציא אל אגמי מונטבלו ושמורת לאס נובס הטיול אורך כיומיים וכולל הכל,אוכל,שתייה,ציוד קמפינג,הסעות וכו',למרות המחיר הקצת יקר(עבור התקציב שלי)אבל שווה מבחינת הפינוק והמקומות הנפלאים בדרך,בשעה 6:30 בבוקר הנהג הגיע והציוד הועמס אל המיניבוס,בשעה 7:00 גם הקבוצה שמנתה כ 13 מטיילים ישראלים עלתה אל הרכב ויצאנו לדרך,הנסיעה לשמורת ה"לאס נובס" שנמצאת על גבול גואטמלה אורכת קצת יותר מ 4 שעות ולכן בדרך אל השמורה בה נישן אנו עוצרים באגמי מונטבלו,מדובר ב 59 אגמים נפלאים בצבעי כחול עמוק עד טורקיז,כמובן שביום אחד לא נראה את כולם אך המדריך התותח שלנו בשם אפיק(עובד אצל יגיל)לקח את הקבוצה אל האגמים היפים שבהם,באחד מהם אכלנו ארוחת בוקר שאפיק הכין וכללה סלטים,שתייה,גבינות,טונה וכמובן ארוחת בוקר בטעם ישראלי ובאגם אחר שטנו ברפסודה וגם שחינו במימיו הכחולים,האגמים האלו פשוט מטריפים ביופיים הכחול בגווניו השונים עם הירוק שמסביב ומזג האוויר הנוח בהרים הופך את החוויה למושלמת,כמובן שגם האנשים בקבוצה היו על הכיפאק דבר שגרם למורל גבוהה והעצמת החוויה בטיול שכזה,למרות הפרש הגילאים בינינו הרגשתי כחלק בלתי נפרד מהחברה.

האגם הראשון גורם לכולם לשלוף את המצלמות ולומר "וואו,שיואו ואיזה יופי".






ילדים מקומיים חמודים להפליא ליד האגם השני בו עצרנו.





האגם השני מדהים עוד יותר מקודמו.





הוכחה שהייתי פה.






עוד אחת מזווית קצת שונה.




וגם תמונה פנורמית.





ושוב אותם הילדים מזווית קצת שונה.



















עוד אחד מופלא.



תצפית אל העמק ונהר אדיר הזורם בתחתיתו.














לאחר שהפלגנו ברפסודה וגם שחינו באגם המשכנו בדרכנו אל שמורת הלאס נובס,הדרך יפיפייה והנוף נהדר לאחר כשעתיים הגענו אל השמורה,פרקנו את הציוד ואפיק הוביל אותנו לאורך הנחל ואח"כ אל מקום הלינה המסודר שיגיל בנה,יש מקלחות,שירותים,מתחם לאוהלים ודשא ענק,ישבנו ופטפטנו וחלק פרסו אוהלים ובינתיים אפיק הכין פויקה צמחוני עם אורז ופטריות וגם על האש לאוכלי הבשר(כמוני)שבנינו,היה פשוט טעים ומעולה,לאחר הארוחה המשכנו לדבר ולספר חוויות ומאוחר יותר הלכנו לישון,אני ושלושת המוסקטרים(יפתח,דולב ודור)החלטתנו לישון על מזרנים מתנפחים ללא האוהל וזה היה פשוט תענוג.
בבוקר לאחר הארוחה כולם טיפסו במעלה הג'ונגל אל עבר התצפית על מפלי הלאס נובס,היה בוצי עקב הגשמים המרובים באזור מה שהקשה על הטיפוס,לאחר כשעה אפיק חזר אל המחנה כדי להכין ארוחת צהריים חלק מהאנשים שלא רצו להמשיך חזרו יחד עם אפיק אל המחנה והשאר המשיכו בטיפוס המייגע, כעבור שעה נוספת הגענו אל התצפית,עקב הגשמים המים הכחולים הפכו לחומים אך למרות זאת היה יפה ושווה את המאמץ,ישבנו בתצפית כחצי שעה לפני שחזרנו על עקבותינו אל הירידה המייגעת בחזרה אל המחנה,לטפס בג'ונגל בבוץ זה קשה וחלק אך לרדת קשה יותר ומאוד מחליק,בדרך חזרה היו עשרות אופסים וגם נפילות אני למזלי החלקתי והתיישבתי על התחת פעם אחת לאורך הדרך,אך היו כאלו שזה קרה להם יותר מפעם אחת,מה שהקשה עלי במיוחד הן חוסר בנעלי הליכה ובעודי נועל סנדלי "שורש" משטח ההחלקה היה כפול,הבוץ הצטבר בין כפות הרגליים לסנדלים ובין הסנדלים למסלול ההליכה,היה פשוט חלקלק הבוץ הזה וה ABS לא עזר,לכן במהלך הטיפוס והירידה המצלמות נשארו בתיק כדי שלא יפגעו ולכן אין הרבה תמונות מההליכה,כמו כן אין נקודות חשמל מה שהצריך הפעלת נוהל-משמעת סוללות.
לאחר כשעה הגענו למאהל התקלחנו והרבצנו בשר ושתייה בכמויות,אחה"צ העמסנו את הציוד על המיניבוס ויצאנו אל סן קריסטובל כעבור 5 שעות קצת לפני חצות הגענו עייפים אך מלאי חוויות אל הקאזה.



גם פה יש אלוהים.









מפל באמצע שום מקום.






שמורת הלאס נובס כל זה היה צריך להיות טורקיז.






























בכניסה אל הג'ונגל.











מתחם האוהלים-החברה מרביצים שתייה.




























גם מדורה הייתה פה,בתור אחד שנולד בל"ג בעומר לקחתי אחריות על המדורה.


מתחם האוהלים בבוקר שלמחרת.
























החברה מתעוררים תחת קרני השמש.









כן הירוק הזה בבוקר פשוט מסנוור.


























יצאתי לרדוף אחרי פרפרים.













וגם פטריות מוזרות.


























מתחילים לצעוד.















































התצפית מהמרפסת שמעל מפלי הלאס נובס.







החברה ואני.







התכנית הייתה להישאר בסן קריסטובל סה"כ כשבוע,לאחר שבוע בו לא נחתי לרגע מרב הטיולים הנהדרים שיצאתי אליהם החלטתי להישאר כאן לשבוע נוסף אותו אנצל לצורך עדכון הבלוג מנוחה וטעינת מצברים לקראת המשך הדרך.
ואכן כך עשיתי בשבוע הנוסף רק נחתי,באחד מהימים הנעתי את הקרנף שלא יחשוב ששכחתי אותו ובשאר הימים יצאתי בעיקר כדי לאכול וליהנות מהרוגע של העיר השלווה הזו,התחברתי עם עוד הרבה מטיילים, הלכנו גם לבית חב"ד בערב שמחת תורה והיה פשוט תענוג,אז שוב תודה ליגיל,אפיק וענבר על כל הטיולים ובעיקר על השהייה הארוכה בקאזה,היה פשוט נהדר אין כמוכם.


טורטה בשר-פשוט טעים חזרתי לשם שוב ושוב ליהנות מהארוחה. 




























עוד ארוחה ועוד חברים.





גיוונתי עם  פיצה הפעם.


























ושוב טורטה מלאה בבשר.



























בניין בכיכר המרכזי.



























הפעם קוסקוס טעים אבל לא כמו של אמא כוכבה.

























אחלה של אנשים.

























ארוחה מסכמת סטייק יקר ואיכותי במסעדה ארגנטינאית.


























ויוה מקסיקו.





ביום עזיבתי-הקרנף,צ'אבו נהג המיניבוס ואני.


























וגם עם אפיק הגבר.





 


לאחר הפרידה מכל החברה הנהדרים שפגשתי בסן קריסטובל שמתי פעמיי לעבר מפלי האגווה אזול(agua azul)שפירשו מים כחולים,בתמונות שראיתי המפלים היו בצבע כחול טורקיז מדהימים ביופיים,הדרך לשם הייתה הררית ונהדרת רב הכבישים היו ברמה סבירה,סיבובים,נופים,כפרים,עצים בדיוק מה שאני אוהב, לאחר כשעתיים הגעתי אל המפלים שילמתי כניסה אל השמורה ולאחר כמה דקות נסיעה הגעתי אל החניון, בעל אחת המסעדות הציע לשמור לי על הציוד ועל הקרנף במידה ואכל אצלו משהו אח"כ,אמרתי לו "דיר באלק,אני הולך וחוזר ואם משהו חסר תהיה לך בעיה חמורה עם ישראלי עצבני",קשרתי את הקסדה והמעיל  אל הקרנף בעזרת כבל מתכת שיש לי והלכתי לראות את המפלים,עקב הגשמים הם לא היו בצבע כחול אלה חום,התאכזבתי אך למרות הצבע התפעלתי מהנוף ומעוצמת הזרימה,יכול להיות שאם לא הייתי רואה תמונות באינטרנט הייתי מתלהב הרבה יותר,לאחר כשעה פלוס חזרתי אל המסעדה והזמנתי דג שלם מטוגן עם תוספות,התענגתי מכל נגיסה וליקקתי כל אידרה משלד הדג היה פשוט טעים. 



בדרך מסן קריסטובל לאגווה אזול.



























מפל מים שראיתי בדרך.


























שמורת האגווה אזול.


























אזול(כחול)לא היה פה,למרות זאת יפייפה כאן.


























פשוט יפה.











































































המקומיים מנתבים מים דרך צינורות אל המסעדות והבתים באזור.






























ילדה חמודה שהתעניינה בענק הלבן.




צ'ילי חבנרו חריף אך לא יותר מדי.

























אחלה דג.


























הניתוח הצליח הדג מת.

























עוד ילדה שניסתה למכור לי בננות,תפוזים,עוגיות ועוד שטויות.








עוד מפל.
































קצת פנורמה.




































תגיד כלב אתה כועס או מחייך??

































פרח נפלא.











מן מפלי האגווה אזול המשכתי לכיוון שמורת העתיקות פלאנקה(Palenque) צמוד אל האתר ישנה שמורה עם בונגלוסים בתוך הג'ונגל קראתי באחד מהפורומים שהמקום מאוד נחמד ונקרא מרגריטה אנד אד ,לאחר כשעה וחצי הגעתי אל השמורה ומצאתי את המקום יחסית בקלות ולקחתי בונגלוס ליומיים,החדר פשוט מיטה,מאוורר,מקלחת ללא מים חמים וגם אין אינטרנט,הגג עשוי מעלים וסה"כ נחמד ושקט,מסביב אפשר לשמוע את קולות הג'ונגל ואת הנחל הזורם, פרפרים,שירת הציפורים ואת הרוח המנשבת בצמרות העצים, הכנסתי את הציוד לחדר ולאחר שהתקלחתי אני שומע דפיקה בדלת,פתחתי את הדלת ומולי נעמד בחור ממוצא רומני ראדו שראה את הקרנף ורצה לשמוע מי מה מו ,אמרתי לו צ'י פהצ'ה? והוא סיפר לי שלפני כמה שנים הוא עשה טיול דומה עם אישתו וכעת הם הגיעו במטוס ססנה פרטי מארה"ב והם מתכוונים לטייל ככה בכל מקסיקו,לאחר כשעה הגיעו צמד אופנוענים מקסיקנים שגם ישנו בשמורה לילה אחד,החלטתנו כולנו ללכת אל המסעדה הצמודה לחדרים,מרחתי את עצמי באלתוש מקומי ויצאנו לאכול,במסעדה הופיעה תזמורת מקומית שהפליאה בביצועי שירים בסגנון המאיה עם חלילים וגיטרות,האווירה הייתה נהדרת והמוזיקה נפלאה,לאחר ארוחת הערב פרשנו איש איש לחדרו,הלכתי לישון ונרדמתי כאשר קולות הג'ונגל נשמעים מסביב,בבוקר נסעתי כ 5 ק"מ אל האתר הארכאולוגי פלנקה,שילמתי כניסה ומדריך מקומי הציע לי את שירותיו תמורת תשלום,אמרתי בנימוס "לא תודה" והמשכתי לכיוון הפירמידות,כבר מרחוק אפשר היה לראות את הפירמידות והעתיקות,לא הפסקתי להגיד וואוו,איזה מגניב ממש כמו בסרטים,הסתובבתי בין הפירמידות,על חלקם טיפסתי למרות שבפירמידת השמש הבטחתי לעצמי שלא אעשה זאת שוב,פשוט מרשים לראות כיצד חיו עובדי האלילים הללו,ע"י אחת מהפירמידות הגבוהות עמד שומר שהמליץ לי לטפס עליה ושממרומי הפירמידה יש נוף פנורמי יפה,טוב נו כולה מלאאאא מדרגות,נעלה נראה במה מדובר,כמו בכל פירמידה המדרגות היו צרות והשיפוע חד,כאשר כל מדרגה בגובה של כ 50-60 ס"מ,לא נורמליים המאיות האלו,הם היו כאלו קטנים ובנו מדרגות כאלו גבוהות,אולי הם פחדו שהקרבנות שלהם יברחו או שרצו שהקרבנות יהיו כל כך עייפים שפשוט ירצו שהם יהרגו אותם,לאחר כמה דקות של טיפוס הגעתי לפסגה,את האמת הנוף היה מהמם ומרהיב בעצמתו,מסביב שמעתי קולות נביחה ולפעמים שאגות מחרישות אוזניים, הבנתי מיד שאלו הקולות של קופים שאגנים,נשארתי שם כשעה ונהניתי מהנוף ומקולות הקופים,חזרתי אל הבונגלו אחה"צ ובערב הלכתי שוב אל המסעדה ונהניתי שוב מהתזמורת המופלאה שלהם.




בדרך אל הג'ונגל.







ספגטי נחמד.

























הקרנף נח לו ליד הבונגלוס.








הדרך אל המסעדה.



























שלט הכוונה לאזור הבונגלוסים.



























פלאנקה אתר ארכאולוגי מדהים.




























עבודות שימור מבוצעות על הפירמידה.
















כנראה שהשולחן הזה לא שימש לארוחות.






























בראש אחת מהפירמידות.



























ממצאים ארכאולוגים יפים.







































מפה אומרים שהנוף יהיה יפה,לא נראה גבוה במיוחד נכון?.
























הנוף מלמעלה פשוט נהדר.

























עוד ילד שניסה למכור לי עוד שטויות.































קצת פנורמה.










































אחד המדריכים שסיפר לי קצת על המקום ללא תמורה כספית,שימו לב כיצד הוא עומד לידי.








ראדו הרומני ואני.









כל החברה במסעדה.







האופנועים של המקסיקנים.

























משום מה המספרים שלהם הורכבו הפוך.











כעבור 2 לילות מהנים בבונגלוס של מרגריטה ואז המשכתי לכיוון דרום מערב אל עבר העיר מרידה(Mérida) מרחק של כ 540 ק"מ לכן מצפה לי יום ארוך,הנוף ההררי השתנה למישורי ומשעמם וכך גם מזג האוויר לחם ולח הדרך ברובה הייתה מהירה ולכן הספקתי להגיע למרידה קצת אחרי 14:00 מצאתי מוטל והתכנון הוא לישון כאן לילה ובבוקר מוקדם לנסוע לצ'יצ'ן איצ'ה(chich'en itza) למרות ששמעתי שהמקום נהיה מסחרי עקב היותו אתר מורשת עולמית ולפירמידה המרכזית שהוכרזה כאחד משבעת פלאי עולם ושלא ניתן לטפס על הפירמידה החלטתי לבקר ולראות במה מדובר,בבוקר יצאתי לכיוון צ'יצ'ן איצ'ה כעבור כשעתיים וקצת הגעתי,שילמתי עבור החנייה וניגשתי אל עבר הקופות,כאשר ראיתי את מחיר הכניסה קיבלתי חום 20$???מה בפלנקה היה רק 4$ נו טוב כנראה שהמחיר שווה ואני כבר פה ושילמתי על החנייה אז נכנס ונראה במה מדובר,כל הכניסה מלאה ברוכלים שמוכרים מזכרות דילגתי מהר על האזור הזה ואז הגעתי לפירמידה מרשימה ביופייה שנשתמרה בצורה טובה יחסית לגילה,הפירמידה סימטרית ונראית מכל כיוון בדיוק אותו הדבר ועקב כך עומדים מסביבה תיירים ומוחאים כפיים וצליל מחיאת הכפיים חוזר אל המוחאים בצורה מושלמת,המשכתי להסתובב באתר קצת יותר משעה ודיי השתעממתי חוץ מהפירמידה אין מה לראות,חורבות לא מרשימות במיוחד ומאות רוכלים שמוכרים מזכרות ועוד שטויות,אוי האכזבה והרגשת הניצול שתפסו אותי באותו הרגע והתשלום המוגזם גרמו להרגשה הזו רק להתעצם,פלנקה ופירמידת השמש היו פי 10 יותר יפים,חזרתי לקרנף ונתתי גז לכיוון העיירה טולום(TULUM).


עצירה לרענון.
















































כולם עסוקים בפלאפונים שלהם.







ארוחת צהריים.

























הפירמידה המרכזית בצ'יצ'ן איצ'ה.


























עתיקות באתר הארכאולוגי.

































עוד כמה מהפירמידה המרשימה.







































גם איגואנות היו שם.










מזכרות וחפצי אומנות.














כמה מקומיים שהתחפשו לאינדיאנים כדי לעשות קצת כסף תמורת תמונות.











































גם פוקהונטס באה לבקר.














בדרך לטולום כנראה פספסתי את הפנייה באחד הכבישים ושוב הלכתי לאיבוד וכמו תמיד בדיוק שאתה לא יודע היכן אתה נמצא גם נורית הדלק מתחילה להבהב,שוב אמרתי לעצמי "איזה חמור אני שלא תדלקתי קודם"אבל מי תכנן ללכת לאיבוד??לאחר כשעה בעודי עובר בשבילי עפר ואיזה כפר נידח חזרתי אל הכביש הראשי ומצאתי תחנת דלק,הגעתי קצת לפני חושך אל מוטל לובו אין(LOBO INN)שנחשב לזול ומומלץ באתר גרינגו כל האזור הזה נחשב ליקר ובמוטל הזה בעלת המקום אוהבת ישראלים ויודעת כמה מילים בעברית ולכן היא גם עושה הנחות לישראלים,למרות ההנחה המחיר גבוה והחדר זוועה,אמרתי לבעלת המקום שהמזגן לא טוב והיא רצתה להחזיר לי את הכסף,אמרתי לה "כבר חושך ואין ברירה לאן אלך עכשיו??אז אשן פה הלילה",המזגן בחדר אינו מקרר,החדר מסריח,והמקלחת מעפנה כדי להגיע לטוש צריך לדלג מעל האסלה,המיטה גרועה ובקיצור ובעדינות גועל נפש,לאחר שבקושי ישנתי בלילה,קמתי ואכלתי ארוחת בוקר שמוגשת כחלק ממחיר החדר,לאחר מכן תפסתי את בעלת המוטל ואמרתי לה "אני לא רוצה לפגוע בך וחשוב שתדעי שזה המקום הגרוע ביותר בו ישנתי בחיי, "ראיתי שעיניה דומעות הוספתי ואמרתי "כדאי שתשפצו ותשקיעו בעסק שלכם במידה ואתם רוצים להמשיך ולראות פה תיירים ואני אומר זאת לטובתך יכולתי פשוט לקום וללכת אך רציתי שתדעי לפני שיהיה מאוחר" ,
ממש כדקה נסיעה משם מצאתי מוטל יותר זול,וברמה גבוהה,חדרים חדשים,מיטה נוחה,מזגן חדש,טלוויזיהLCD,אם הייתי יודע הייתי בא לכאן כבר אתמול,פרקתי את הציוד והלכתי להסתובב קצת בעיירה ודיי התאכזבתי שמעתי כל כך הרבה דברים על טולום וממש לא אהבתי אותה,משם הלכתי לראות עוד עתיקות שנמצאות על החוף,שילמתי,נכנסתי ושוב התאכזבתי,שחיתי קצת בים ועפתי בחזרה לחדר,בערב פגשתי שוב את ראדו ואישתו(הזוג הרומני מפלנקה)הלכנו לאכול משהו ומשם לישון.


מה אתה חבר,כלב? חתול?





חוף הים באתר הארכאולוגי טולום.








































עוד איגואנות.

































וגם לטאה ירוקה ויפיפייה.







ארוחת ערב עם ראדו ואישתו,היה טעים מאוד.


למחרת היום נסעתי למקום שנקרא גראן סינוטה שנמצא כ 5 ק"מ מטולום שילמתי כניסה השכרתי שנורקל ונכנסתי לראות במה מדובר,וואוו קיבלתי חום,אגם בתוך מערה עם מים מתוקים וקרירים וממש צלולים כמו באקווריום,המים זוהרים בכחול טורקיז כמו בסרטים,סוף סוף לאחר כמה אכזבות בא המקום הזה ונתן לי סטירה מצלצלת,נכנסתי אל המים הקרים ופשוט לא רציתי לצאת,דגים,צבי מים,צמחים וגם צוללנים שלומדים לצלול,היה פשוט מחזה מרהיב ביופיו אוי כמה שנהניתי שם זה מקום שאני לא אשכח,חזרתי אל החדר אכלתי והלכתי לישון מחר פלאיה דל כרמן.


הגראן סינוטה מלמעלה.



























אחד העובדים במקום.




























וואווו כמה שהמים צלולים.

























צב מים.


























כמה צילומים עם מצלמת הגו פרו שלי מתחת למים.





דגים.









צמחים.









עוד צב.






עוד צילום עצמי.







פשוט מדהימה המצלמה הזו.










סרטון קצר שצילמתי שם,לצערי המוזיקה המקורית הוסרה ע"י יוטיוב עקב זכויות יצרים:







למחרת בבוקר יצאתי לנסיעה קצרה מטולום לעיר פלאיה דל כרמן סה"כ 67 ק"מ,הגעתי לפלאיה היקרה,
קצת לפני הצהריים ועצרתי בסנדוויץ'' טוניסאי של רות,ישראלית מלוד שגרה במקסיקו כבר 30 שנה, אכלתי ופטפטנו קצת, הסנדוויץ' הנהדר מוגש עם פלפלי שיפקה שהתגעגעתי לטעמם,היה פשוט נפלא, ביקשתי מרות לחפש לי מקום בטוח להשאיר את האופנוע והציוד היות וברצוני לנסוע לקובה לתקופה של שבועיים,רות התקשרה לכמה אנשים ובסוף אמרה לי שיש לה מקום,גם בן דוד שלי רואי שעבד לפני כמה שנים במקסיקו הכיר כמה מקומיים בפלאיה שיוכלו לשמור לי על האופנוע והציוד,יפה אז כנראה שאסע לקובה,לאחר מכן מצאתי מלון במחיר סביר,פרקתי את הציוד וקדימה מחליף את ביגוד הרכיבה במשהו קצר יותר ומתאים למזג אוויר החם וקדימה לראות את החופים הנהדרים בצבע טורקיז ששמעתי עליהם המון סיפורים,אז יאלה מגבת,מים ותוך 5 דקות אני בחוף,אז אני רואה מולי את החוף שכולם אמרו שהוא מדהים מלא באצות ובכלל לא טורקיז כמו שרציתי שיהיה,את האמת התאכזבתי,למרות זאת הלכתי כמה ק"מ על החוף עד שמצאתי מקום שיש בו פחות אצות ונכנסתי אל המים להתרענן מהחום,לאחר כשעה במים לפני שיפלו לי האצבעות מרב הקימוטים שנוצרו בעור יצאתי אל החוף,כמו כן נמאס לי לקפוץ מכל אצה שנדבקת לי לגב או מלטפת לי את הרגל,נשארתי קצת על החוף וחזרתי לחדר להתקלח,בערב יצאתי להסתובב במדרחוב שנראה כמו מדרחוב בכל עיירה מודרנית שאנחנו מכירים,חנויות מותגים וגם מותגי יוקרה,מסעדות,ברים ובקיצור רחוק מאוד ממה שראיתי בכל מקסיקו,ענף התיירות כאן פורח והתייר הרגיל ובעיקר האמריקאי מפזר פה דולרים בקלות ולכן המקומיים מרביצים במחירים,לאחר כשלושה ימים בהם הייתי בים,במדרחוב, במסעדה,שוב בים,שוב במדרחוב ושוב במסעדה,החלטתי שזהו מיציתי ואני ממשיך דרומה לכיוון היעד הבא,על קובה אני אוותר למרות שישנה אפשרות שהיא תשתנה ולא אזכה לראותה כמו שהיא עכשיו,אך קיבלתי רגליים קרות והרגשתי שאני לא יכול להשאיר את הקרנף והציוד מאחור ולנסוע לשבועיים פלוס,אם משהו מהציוד יגנב/יעלם או משהו יקרה לקרנף זה יהיה סוף לטיול ולכן אני מוותר,כמו כן עלות הטיסה והשהייה שם דחפו אותי לוותר על הרעיון והחלטתי להמשיך אך לפני כן אסע למוסך ימאהה שבעיקר בגללו הגעתי לכאן לבצע טיפול לקרנף,כאשר הגעתי אל הסוכנות פנה אלי מנהל הסוכנות דובר אנגלית בשם ג'ונתן,אמרתי לו ש"אני מעוניין לקנות שמן וחלפים ובנוסף האם אפשר להחליף את השמן בחנייה ולתת להם את השמן הישן למחזור?" ג'ונתן שאל "איזה אופנוע יש לך?" עניתי לו "סופר טנרה" ואז התחילה השמחה, "מה?? סופר טנרה?" בהדגשה על הסופר,אמרתי "כן" ג'ונתן ועוד בחור+המחסנאי יצאו מהר לראות את הקרנף ואז התחילו השאלות "מאיפה באת?לאן אתה ממשיך?איך הקרנף?" ועוד,לאחר מכן ג'ונתן אמר לי "אתה יכול לעבוד בתוך המוסך!! ללא תוספת תשלום נוסף,אם חסר לך משהו אנחנו כאן" אמרתי לו "תודה יש לי את כל מה שאני צריך"כאשר נכנסתי אל המוסך סרט התדהמה והשאלות חזר על עצמו בקרב המכונאים והחשמליים של המוסך,לאחר שסיימתי לבצע את הטיפול,יצאתי אל החנייה ואז התחיל מבול,אבל באמת מבול,כזה מבול חזק ראיתי רק כמה פעמיים באפריקה,באסיה ובבאחה קליפורניה, אם נשווה למבול הכי חזק שראיתי בארץ פה הייתי קורא לזה טפטוף,חיכיתי כ 40 דקות וזה לא נגמר,כל הכביש מלא מים,כ 15-20 ס"מ,לאחר כשעה המבול נחלש והפך למה שבארץ אנו קוראים לזה מבול,החלטתי לצאת,כבר צהריים ויש לי 275 ק"מ אל היעד הנפלא הבא,אז קדימה אני יוצא,מנהל המוסך הזהיר אותי ש 15 ק"מ הראשונים עד היציאה מהעיר עשויים מבטון וחלקלקים ביום גשום אז סע בזהירות הוא אמר,הצטלמנו ויצאתי לדרכי ואכן היה חלק ועם השילוב של המים העמוקים על הכביש היה עוד יותר קשה והרגשת החלקלקות הורגשה ומערכת בקרת האחיזה ו הABS הראו לי שהן עובדות,לכן נסעתי לאט כמו כולם ואז התחיל המבול שוב הפעלתי את המאותתים(רק בצד אחד,לקרנף אין מאותתי חירום)כדי להיראות טוב יותר,משהתחזק המבול והפך לסערה החלטתי לעצור לכמה דקות מתחת לגשר,לאחר כמה דקות המשכתי ותוך כמה ק"מ קצת לפני טולום הכביש הפך ליבש ויכולתי לפצות על הזמן ש"איבדתי"עקב הגשם,הגעתי אל היעד שלי "לגונה באקלר".


חוף הים בפלאיה מלא באצות.





רות והקרנף מול המסעדה שלה.




הסנדוויץ' של רות.

























פשוט זוועה האצות הללו.









מלון לעשירים או למתפנקים שבינינו.







יש סוף סוף שווארמה בפיתה.




המדרחוב ריק בשעות הצהריים.













תלת אופן משמש כמונית לעצלנים.





סומבררו בשלל צבעים.





בורקסססס.









חנות ממתקים בשלל צבעים.





זוג ישראלי חמוד שפגשתי במדרחוב.







האח הקטן של הקרנף-טנרה 660.




הקרנף מרוצה מהחלפת השמנים.





אני וג'ונתן שנייה לפני שהטפטוף הפך למבול.







ואז בא המבול.





לגונה באקלר תהיה המקום האחרון שלי במקסיקו לפני חציית הגבול לבליז(Belize),
כאשר הגעתי ללגונה השמיים היו אפורים כמו לפני סערה,העננים בישרו על מבול או סופה טרופית שהולכת וקרבה,אולי אפילו זו שראיתי כמה שעות קודם לכן בפלאיה דל כרמן,למרות זאת  נסעתי לכיוון המים, סיקרן אותי לראות מה צבעם? 
המים אכן היו כחולים אך לא כמו שרציתי שהם יהיו,לא מעניין אותי כלום!!הפעם אני מחכה יום או יומיים כדי לראות את הטורקיז המשגע,הלכתי לחפש מוטל בעיירה הקטנטונת הזו ולאחר כמה סיבובים מצאתי אחד נחמד השייך למשפחה מקומית,פרקתי את הציוד ואז התחיל מבול שיכול היה למלא חצי מהכינרת,לאחר כשעתיים המבול פסק ויצאתי להסתובב קצת בעיירה,את האמת אין פה יותר מדי רחוב אחד ראשי עם כיכר מרכזית מסעדונת או שתיים וזהו,התושבים חולמים שהמקום יתפתח ויהיה כמו קנקון או פלאיה,מה שהם לא מבינים שהמקום יעבד חלק מקיסמו וכבר היום המון חופים מסביב ללגונה הם חופים פרטיים ויש רק נקודה או שניים שהם ציבוריים,לאחר שאכלתי משהו התחיל שוב לטפטף אז חזרתי למוטל,למחרת היום עדיין הכל היה אפור אז החלטתי בזמן המתנתי לשמיים כחולים לעדכן את הבלוג בפוסט חדש,אחר הצהריים השמיים התבהרו ויצאתי להסתובב שוב,נסעתי לאורך האגם וחיפשתי את החוף הציבורי עד שמצאתי אותו כבר היה מאוחר,אך למרות זאת הלגונה היפיפייה הראתה לי את צבעיה הנפלאים,החלטתי להישאר עוד יום ולשכשך במים הנפלאים האלו,למחרת התעוררתי ליום מעונן חלקית ויצאתי אל החוף,נכנסתי אל המים ולא רציתי לצאת,אדמת הלגונה רכה ובוצית ומזכירה לי את הכינרת (רק שפה המים פחות דביקים)לאחר כשעה השמיים התבהרו וסונוורתי מהטורקיז המשגע,חשוב לציין שהמים בלגונה מתוקים מה שהופך את החוויה לנעימה ועצמתית יותר,מעולם לא ראיתי מים בצבע כזה שאינם מלוחים,כאשר יוצאים מהמים לא מרגישים את הצורך לרוץ ולהתקלח פשוט מרגישים כאילו הרגע יצאתי ממקלחת,לאחר יום מושלם חזרתי למוטל ארזתי את הציוד והלכתי לאכול משהו קטן ומשם חזרה לחדר וקדימה לישון מחר חציית גבול לארץ חדשה(בליז).




למרות העננים האפורים רואים קצת טורקיז.





















צ'ילי חאבנרו חריף אך לא במיוחד.





חבר במוטל קצת עצבני אבל סך הכל נחמד.


























שוב מבול.






ואז יצאה השמש.






















ישבתי לי לנשנש איזה דגיגון.




אננסים ענקיים.








 הקרנף משכשך במים.










מכאן והלאה הטורקיז משגע.


















החוף בתשלום צמוד למסעדה.




























צריך לאכול משהו.

















כך נראה הצמיג האחורי לאחר קצת יותר מ 17,000








כך נראה הצמיג הקדמי לאחר קצת יותר מ 17,000











כך נראה הנתיב בו עברתי בפוסט זה.







לסיכום: במקסיקו המופלאה רכבתי כ 4,300 ק"מ(כולל באחה קליפורניה)הכבישים ברובם היו ברמה סבירה,וחלקם סבירה פחות ואף גרועה,בקטעים בהם עליתי בכוונה או בטעות על הדרך המהירה הכביש היה ברמה טובה,במקסיקו פסי האטה בכמות מטורפת ובצורות שונות שלא זכורה לי משום מקום אחר בעולם,שהיתי במקסיקו כחודש וחצי בהם פגשתי אנשים נפלאים,עברתי בין עשרות כפרים,עברתי ממזג אוויר מדברי לטרופי,מחום לקור מאזור מישורי להרים,אוכל מדהים ומגוון וכנראה שהבנתם שהתאהבתי במקסיקו,יש בה כמעט הכל,כל מי שאמר לי אל תלך מסוכן שם טעה בגדול,אפשר לטייל במקסיקו רק צריך לעשות זאת בחכמה,להקשיב למקומיים ולאנשים סביב זה כלל מפתח,לא לרכב בלילה ולהשתדל לא להסתובב לבד בלילות בעיקר בערים הגדולות בכפרים אפשר חופשי,במהלך שהותי לא הרגשתי עוינות מצד המקומיים ותמיד הרגשתי בטוח,עברתי בעשרות מחסומי משטרה וצבא ובכולם עברתי ללא בעיה,פעם אחת בדקו את הרישיונות והדרכון וזהו אף אחד מהם אפילו לא רמז על שוחד וגם כאלו שעצרתי לידם מיוזמתי ודיברתי איתם היו נחמדים.
ללא ספק ארצה לחזור ל
מקסיקו ביום מן הימים היה פשוט נהדרר אז מוצ'ו גראסיאס ,ויוה מקסיקו. 






בפוסט הבא- החצייה לבליז המגניבה. 
תודה שקראתם ואני מקווה שנהניתם מהפוסט.


הערה: כל הזכויות שמורות אין להעתיק או לפרסם תמונות ללא אישורי .

3 תגובות:

  1. לירן פוסט משגע,מענין מרתק ולא משעמם למרות אורכו בגלל שיש הרבה מה לראות ולקרוא.
    תודה שיש לנו אותך כדי לחוות איתך את כל אורך המסע הנפלא והמדהים הזה.
    התמונות ממחישות את החוויות ואת יופיו של הטבע.

    השבמחק
  2. גאים בך!!! על כושר הכתיבה והביטוי שמשתפים אותנו במסע המרתק.המשך מוצלח עם הרבה חוויות חדשות ומרתקות והעיקר שתהנה ותחזור הבייתה בשלום.אוהבים כל בני המשפחה.

    השבמחק
  3. נ.ב. וגם על כישרון הצילום של תמונות נפלאות של נופים מבנים ואנשים.הכל כל כך צבעוני ונהדר!

    השבמחק