יום שבת, 23 באוגוסט 2014

וושינגטון- סיאטל והחצייה לקנדה

וושינגטון- סיאטל והחצייה לקנדה.

לאחר כשבועיים במוטל בהם בעיקר נחתי וטיילתי באזור קיבלתי טלפון מדניאל שבקליפורניה שהמעטפה ממשרד התחבורה הגיעה אליו והיא כבר בדרך אלי לכתובת של המוטל ותוך יומיים היא אמורה להיות אצלי ישששש,
אני כבר מת להמשיך לקנדה,שבועיים במוטל שהאופנוע נח בחוץ זה יותר מדי,מה גם שהויזה שלי לארה"ב מוגבלת ל 90 יום,היות ונכנסתי עם דרכון אירופאי,הסיבה שהחלטתי להיכנס לארה"ב עם דרכון אירופאי ולא ישראלי היא אך ורק בגלל הבירוקרטיה והעליות שכרוכה בהוצאת ויזה בדרכון הישראלי,שגם זה לא ברור מדוע הם יוצרים את כל הבאלגן הזה,הרי אנחנו נחשבים לחברים הטובים ביותר שלהם במזרח התיכון,אבל עזבו אותכם מזה עם דרכון אירופאי כל מה שנדרש הוא למלא פרטים באתר הוצאת הויזה ESTA לשלם 14$ ומיד כאשר לוחצים "אשר" הויזה מאושרת,
בדרכון הישראלי יש לשלם כ 160$ לקבוע תאריך לראיון-תמונות,טביעות אצבעות להביא 1001 אישורים שאני בחור רציני וכו' וגם אז זה לא בטוח תלוי איך המראיין קם באותו הבוקר,
אז נסתדר ונהיה רק 3 חודשים בארה"ב.
אז איפה היינו,דניאל שלח לי את המעטפה ותוך יומיים היא תהיה אצלי,למחרת אני מקבל שיחת טלפון נוספת מדניאל ובה נאמר לי שהגיעה עוד מעטפה ובה יש את הרישיונות,את הראשונה הוא לא פתח ולכן חשב שמדובר במספר והרישיונות,מתברר שזה היה רק המספר,בנוסף ולאחר אין ספור נדנודים לסוכן הביטוח בנושא כיסוי הביטוח גם בקנדה,קיבלתי אימייל ובוא נכתב שהביטוח נותן כיסוי מלא גם בקנדה אך יש להוציא תעודה מיוחדת המתאימה לקנדה וזה לוקח 14 ימים,
מיד בבוקר התקשרתי לטלפון שהסוכן נתן לי ענתה לי בחורה נחמדה,הסברתי לה את הסיפור והוספתי שאין לי שבועיים ובעת רכישת הביטוח נאמר לי בפירוש שאין בעיה ואני יכול לנסוע מיד לקנדה,היא אמרה שאין מה לעשות וזה לוקח 14 ימים בגלל שזה נשלח אך ורק בדואר,היות והאמריקאים פוחדים מביקורות שליליות הבעתי את אכזבתי ואת חוסר המקצועיות של הסוכן שלהם שממנו רכשתי את הביטוח ודרשתי שישלחו זאת בדרך המהירה ביותר אלי,למרות שנציגת הביטוח אמרה שרב הסיכויים שלא אצטרך להציג תעודה זו ביקשתי שתשלח.
אז עכשיו לאחר שהמספר והרישיונות אינם באותה המעטפה ותעודת הביטוח בדרך אלי כנראה שאאלץ להישאר פה שבוע נוסף איזה באסה,איך הדברים משתנים בפחות מ 12 שעות,אז עכשיו אני יושב וחושב איך לשנות את התכניות כך שאספיק לראות כל מה שרציתי בזמן לפני פקיעת הויזה,3 שבועות זה כמעט שליש מהויזה.
החלטתי שאני אראה את כל מה שרציתי גם אם זה יהיה כרוך בנסיעות ארוכות,ממש ארוכות אבל חכו זה יהיה בהמשך,
בינתיים יש לי עוד שבוע באזור מה עושים?
להרים מסביב כבר נסעתי,ציוד כבר יש לי,בלוג כבר פתחתי,מה נשאר לעשות?
אז אתם זוכרים שהייתי בגן עדן לאדוונצ'רים ולא היו רגליות מברזל לסופר טנרה?
בבוקר התקשרתי ובדקתי והרגליות במלאי כרגע,קצת אור בקצה המנהרה,אז קדימה עוד נסיעה לגן החלומות TOURATECH ,לאחר כשעה הגעתי לחנות שוב אני מוצא את עצמי מסתכל,מתלהב ומוציא ריר על כל הציוד והאופנועים שבחנות.
קניתי את הרגליות וגם "גרביים" -מגנים למחזירי אבק ושמן של המזלג הקדמי.
בגדול בלי להיכנס למכניקה בתוך הטלסקופים של המזלג הקדמי יש נוזל הידרולי שתפקידו יחד עם שאר המכלולים בתוך הטלסקופ לשכך את פעולת המתלה הקדמי גם בפתיחתו וגם בכיווצו-מגנים אלו נועדו להגן על מחזירי האבק והשמן של הטלסקופים הקדמיים,עלות החלפת וזמן החלפת האטמים יקרה וארוכה,ושוב לא מתאים להיתקע בדרך רק בגלל זה.
את הרגליות החלטתי לא להרכיב אז שאשבור רגלית מקורית ואצטרך להרכיב את החדשות,אם לא אשבור אמכור אותם במחיר שקניתי.

מגנים למחזירי אבק ושמן של הטלסקופ הקדמי "גרביים".






























מחזיר אבק מסומן בחץ אדום-מחזיר השמן מתחתיו ואינו נראה בעין. 





בבקשה חמוד עכשיו אל תגיד שקר לך ברגליים.



הרגליות למצב שרגלית מקורית תשבר בסוף העולם(אשאיר אותם באריזה המקורית).














לאחר מכן אני שוב בסיאטל אתן לה הזדמנות נוספת הרי בפעם הקודמת הייתי עייף ועצבני מדי בכדי להסתובב קצת בעיר ועכשיו יש לי זמן פנוי לראות חלק מהעיר הזו.
התחלתי להסתובב ברחובות העיר ורציתי לצלם את נוף העיר,לאחר כשעה כשלא הצלחתי למצוא נקודה טובה,באחת הפניות הבחנתי ברכב אמפיבי מפוצץ בתיירים וראיתי שכתוב עליו שהוא עושה סיורים לתיירים בסיאטל,
מיד הישראלי שבי יצא החוצה וחשבתי לעצמי "מצויין הוא בוודאי לוקח אותם למקומות השווים"החלטתי לעקוב אחריו ברחובות העיר עד שהוא החליט להיפטר ממני ונכנס למים,קרוב לנקודה שהוא נכנס למים יש פארק ציבורי צפונית לעיר שמשקיף על כל נוף העיר,היה שווה הסיור בחינם הזה...
חניתי בחניה המסודרת לקחתי את המצלמות ויצאתי לטיול רגלי,הפארק היה מלא באנשים שניצלו את היום השמשי לצאת החוצה וליהנות מיום קיצי שכזה,חלקם/ן משחקים בכדור,חלקם/ן קוראים ספר וחלקם/ן משזפים את עורם.
מדי פעם ממריאים מטוסים עם מגלשיים מחופי המפרץ,מגניב אף פעם לא ראיתי בלייב מטוס נוחת/ממריא מהמים.

מגדל תצפית בסיאטל.



הרכב האמפיבי ואני בעקבותיו. 





 חם... תפעיל תמדחף תעשה קצת רוח. 




























רכב שרירי נח לו בחניה. 








איזה כיף שאין משרד רישוי ישראלי ואפשר לשנות מה שרוצים ואיך שרוצים. 









הרכב האמפיבי החליט להיפטר ממני ואמר לקרנף "נראה אותך עכשיו". 





























הקרנף ענה לו "בייי היה נעים להכיר ותודה על הסיבוב הדרכה בחינם". 




























אחד הגשרים מרחוק. 



























העיר יפה מרחוק,מסביב המון גשרים ארוכים חלקם מבטון וחלקם מקורות פלדה. 






























אה מה זה חסקה? חשבתי שרק בארץ יש. 



























כמה המראות ונחיתות מהמפרץ. 




























בדיקות חיוניות לקראת נחיתה-סעיף כני נסע/גלגלים מבוטל. 






















































































לאחר המראה. 


































הגשר בצידו השני של הפארק. 




























לאחר יום מהנה חזרתי למוטל וחשבתי מה לעשות למחרת,יש משהו שמציק לי במגן גחון של האופנוע,
המהנדסים המהוללים של ימאהה החליטו שאת אחד הברגים המחברים את המגן מנוע צריך לחבר ישר לעוקת השמן(מה קוראים לה קרטר) של המנוע,מקריאה בפורומים שונים בחו"ל עלה לא פעם אחת שבמידה והמגן גחון פוגש איזו אבן או סלע המכה מועברת דרך הבורג הנ"ל ישר לעוקת השמן וגורמת לשבירתה, 
המשמעות נזילת שמן המנוע ותקיעה באמצע שום מקום,לא מתאים לי.
יש הטוענים בעולם שהמהנדסים של ימאהה תכננו את האופנוע ואביזריו הנלווים בזריזות ולכן פחות הקפידו על פרטים קטנים.
היות ומגיל צעיר מאוד אחי ואני התעסקנו עם כלי עבודה וציוד טכני שהיו בביתנו.
כבר כילדים היינו מתקנים אופניים לכל החברים בשכונה,רק בזכותו של אבא שלנו מכונאי מוכשר של טנקים ומכונות (באזרחות)שלימד אותנו ונתן ונותן טיפים בעת ביצוע עבודות עם כלים אלו,הפכתי בעצמי לאיש טכני וכמכונאי של מסוקים,מטוסים,אופנועים,רכב צמ"ה ובקיצור כל מה שיש לו מנוע,את החוש הטכני ירשתי ממנו נקודה.
לכן החלטתי למצוא פתרון יצירתי וזול לנושא הבורג הסורר.
אך לשם כך אצטרך כלים כגון מקדחה,מסור ואולי רתכת וחומרים כגון ברגים וחתיכות מתכת שאין לי אז מה עושים?
חיפשתי מסגר בישוב הקרוב למוטל ולאחר שמצאתי אחד החלטתי לנסוע לראות מה מי מו,
במקום מצאתי בחור בשם ג'ון שמתעסק בהכנת סורגים ושערים לבתים נכנסתי אליו ושאלתי האם הוא יכול לעזור לי בשינוי שברצוני לעשות,הוא אמר לי שהוא מאוד רוצה לעזור לי אך היות שהוא לא מוסמך ואסור לו לעבוד על אופנועים שלא שלו.
אמרתי בקול "חבל אני מכונאי אך אין לי את הכלים ואם היה לי הייתי עושה זאת בעצמי"
ג'ון אמר לי שהוא רוכב בעצמו על אופנועים "ושאין בעיה 50$ ואתה יכול להשתמש בכל מה שיש בסדנה"מגניב לחצנו יד ועברתי למוד יצירתי,לקחתי שני פסי מתכת שלאחר כיפופם וקידוחם אחבר אותם בצד אחד למגן המנוע ובצד השני לשלדה של האופנוע.
לאחר מדידות ואין ספור שינויים הגעתי לצורת התומכים שרציתי,פירקתי את המגן בכדי לקדוח גם לו שני חורים,ולאחר מכן הרכבתי אותו למקומו עם התומכים החדשים,ללא הבורג המעצבן,אותו אשמור למקרה שהתומכים שהכנתי יכשלו או לא יהיו טובים להמשך הדרך.
שמח ומאושר שעוד אבן ירדה לי מהלב שבתי למוטל וחיכיתי לדואר.

הבורג הקטן שיכול להרוס מנוע גדול ולתקוע אותי באמצע שום כלום.. 





















ג'ון מראה לי כיצד להשתמש עם מסור סרט,אמרתי לו עזוב אותך תביא דיסק וגמרנו. 







התומך השמאלי לאחר כיפופו וקדיחתו. 


התומך הימני של מגן הגחון מורכב למקומו החדש. 





התומך השמאלי מורכב למקומו ואפשר לראות את מיקום הבורג המבוטל. 





תמונה עם ג'ון ששמח לפגוש אותי ולא רק בגלל ה 50$. 





לאחר כמה ימים בהם המשכתי לנוח וגם להסתובב באזור הגיעו מעטפות הדואר בהפרש של כמה ימים ביניהם בסדר הבא:
מספר רישוי לאופנוע,
שמח ונלהב הרכבתי את המספר תוך כדי שמטפטף גשם למרות ששאר המסמכים עדיין לא הגיעו.
למחרת הגיע אישור ביטוחי לקנדה ויומיים למחרת הרישיון רכב יש אני עף מוושינגטון בהקדם האפשרי.
במהלך שהותי במוטל פגשתי כמה אנשים ששוהים שם תקופה לא קצרה מסיבות שונות חלקם מחנים שם את הקרוואנים שלהם וחיים בהם כי זה פשוט יותר זול מלהשכיר דירה,נפרדתי מכל חברי המוטל ובעליו ויצאתי לכיוון קנדה.



מרוב אושר או בגלל הטפטוף המספר הורכב במהירות האור. 




 זוג מבוגר שהחליט להשאיר את הילדים בבית ולצאת לטייל,שלה הלבן ושלו השחור(חתן וכלה).




הרכב המחכה לשיפוץ שדון קנה למישל(בעלי המלון) ליום הולדתה-שנת 57 בשנה שהיא נולדה.




 הכל מקורי ומחכה לשיפוץ.



המנוע ראה כבר ימים טובים יותר. 




האופנוע של ג'ורג' מהקרוואן ליד,לא מפחד מתמונות כמו ג'ורג' עצמו.










השכנים במלון עשה רעש וסירב לעזוב אז קראו לשריף.





אחד ניצלתי את ההזדמנות להצטלם איתו. 



 מישל בעלת המוטל ואני ביום עזיבתי. 



דון(בעל המוטל) בעלה של מישל ,הם חיכו ליד הדלת עד שנעלמתי באופק.


לאחר כשעה הגעתי לגבול,החצייה לקנדה הייתה מהירה ופשוטה פחות מ 10 דקות וכבר הייתי בצידו השני של הגבול,כמה פשוט וקל,כמה שאלות החתמת הדרכון וקדימה אני משוחרר,סע יש עוד אנשים בתור,נקווה שגם החצייה בחזרה תהיה מהירה כמו זו.
עצירה מהירה לצילום עם השלט ברוכים הבאים וקדימה לוואנקובר,לאחר כמה מטרים אני מבחין בשלטי הגבלת המהירות כתוב KM/H איזה כיף מצד אחד אני רגיל למידות האלו מצד שני כבר התרגלתי לצריכת הדלק והמהירות ע"פ מיילים,אז שוב דרושה תקופת הסתגלות,עצרתי שוב בכדי לשנות את נתוני החישוב ממייל"ש לקמ"ש במד המהירות וב GPS והמשכתי לכתובת של רן בוואנקובר ,את רן לא הכרתי לפני זה, הוא יצר קשר איתי לאחר שהוא קרא כאן בבלוג שאני בדרך לאלסקה,הוא שלח לי הודעה ושאל אם יהיה לי לזמן לעצור ולהיפגש איתו,כמובן אמרתי אם לך יש זמן לקרוא את הסיפור שלי אני אמצא זמן להיפגש איתך,תשמעו הכרתי בן אדם וחבר חדש לחיים,אמנם נפגשנו רק לכמה שעות אבל היה מעולה.
רן כבר מעל ל 20 שנה גר בקנדה ורוכב בעצמו,כרגע על קווסאקי ורסיס,רן יצא לטיולים ארוכים סביב ארה"ב וגם לו יש סיפורים נפלאים,הלכנו לארוחת צהריים למסעדה סינית נחמדה מול מקום עבודתו.
נתתי לרן את הכבוד להזמין היות ואינני בקיא בשמות המפוצצים של המאכלים הסיניים,את רצועות העוף והבקר כל אחד צולה לעצמו על מעין גריל קטן,כוס תה סיני עם ריח מוזר וכמות של צלוחיות מפוזרות על השולחן עם מאכלים משונים אך טעימים,אכלתי כמו משוגע היה פשוט טעים ונהדר .
לצערי אין תמונות של הארוחה היות ומרוב דיבורים על אופנועים השארתי את המצלמה במקום העבודה של רן.
בסוף הארוחה רן לא הסכים שאשלם ואמר שהארוחה עליו,רן שוב תודה היה נהדר,כשניפגש שוב אולי בארץ אולי במקום אחר הארוחה עלי,שמחתי לפגוש אותך בן אדם.


שלט ה"ברוכים הבאים לבריטיש קולומביה בקנדה". 





הוכחה שהייתי שם.



רן הוורסיס ואני שוב תודה חבר היה כיף לפגוש ולהכיר בן אדם כמוך. 



רן והוורסיס המשופצר שלו. 




לאחר ששמע את סיפור הקושי במציאת כלים מ"מ רן הדריך אותי לחנות בה מצאתי כמעט הכל,
משם המשכתי לחבר בשם אלעד אותו אני מכיר עוד מהילדות מהישוב בו אני גר וגם היינו ביחד בטכני של ח"א,אמנם לא באותה שיכבה אך התגוררנו באותו הבניין בפנימייה.
אלעד שמע שאני בדרך והזמין אותי אליו הביתה,לאחר שהגעתי לאלעד החניתי את האופנוע בחניון של בניין המגורים ועלינו אליו לדירה בה הוא מתגורר עם אישתו סופי והבנות דפנה ונעמה,לאחר מקלחת טובה וחמה ארוחת ערב,דיברנו בלי סוף השעות הקטנות של הלילה על חוויות ואנשים מהעבר וגם מההווה,הוא גם אמר לי שהם לא משלמים מים דבר שהייתי מופתע ממנו עד שראיתי את כמויות המים שהמדינה הזו בורכה בהם ואז הבנתי למה.
סיפרתי לו את התכנון בגדול להמשך הטיול והלכנו לישון,ישנתי כמו תינוק.
בבוקר שתיתי קפה והמשכנו את שיחת האתמול תוך כדי שאלעד מכין קופסאות אוכל לגן של הילדות. לאחר כשעתיים שדיברנו יצאתי לדרכי בסקרנות מרובה שהרי זה חלום לראות את קנדה כמובן שהגשם והערפל רדפו אחרי אך על זה תקראו כבר בפוסט הבא. 
אז שוב אלעד חברי לא השתנית נשארת בדיוק אותו הדבר רק נשוי +2 תודה על האירוח והכנסת האורחים היות ואני זוכר אותך מתקופת היותך רווק זו הייתה ההזדמנות להכיר גם את משפחתך החדשה.
למרות שקשה לסחוט ממך תמונה יצאו איזה כמה לא רעות.

פה במעלית באחת מהגיחות לעישון.  


בבוקר לפני שיצאתי לדרכי.  






בפוסט הבא- קנדה בדרך צפונה הנופים הכבישים האנשים.
מקווה שנהינתם מהפוסט.




הערה: כל הזכויות שמורות אין להעתיק או לפרסם תמונות ללא אישורי .

2 comments:

  1. Hey,
    Are you planing on getting to the east cost? If so please come visit me. I still owe you an apology that I would like to do face to face. My cell is 610-360-4510, I live 45 min from Philadelphia and 1hr west from NYC.
    I would love to hear from you....
    Shay.

    השבמחק
  2. איזה כיף לקרוא!!! כולי אוכל את עצמי במשרד עכשיו!!... :)

    השבמחק