ארה"ב-פלאי הטבע,שמורות,פארקים ונופים עוצרי נשימה.

ארה"ב-פלאי הטבע,שמורות,פארקים ונופים עוצרי נשימה.

הערה:
את הפוסט הבא יש לקרוא בישיבה ובזמנכם הפנוי,במידה ותקראו זאת בזמן העבודה,אתם תתפטרו ותצאו למסע שכזה.

7.8.14

הנוף השתנה לשדות חקלאיים יבשים וחומים לקראת ה 160 ק"מ האחרונים נסענו בכביש 89 העובר דרך שמורת הטבע לואיס וקלארק ומוביל לעיירה נידחת בשם וויט סולפור ספרינגס,הכביש הררי ומפותל מעלף ביופיו,טיפסנו בהרים בתים הבנויים לצידו של נחל זורם,החום הפך ירוק,המישורים הפכו להרים המצמיחים עצים ואיפה שיש מים ועצים יש גם חיות,בקטע הכביש הנ"ל ראינו כמות של חיות בר במיוחד איילים בכמות מסחררת ובכל הק"מ שעשינו באלסקה וקנדה לא ראיתי כל כך הרבה חיות בר פשוט נהדר,האוויר הצונן סוף סוף קירר את גופנו אכן סוף יום מעניין ומהנה לאחר יומיים משעממים בהם נסענו קצת יותר מ 1,400 ק"מ בכבישים ישרים ומהירים.
קפצנו לבר מקומי לארוחת ערב ובירה קרה ומשם לחדר אמרנו לילה טוב לאופנועים והלכנו לישון.

בוקר השעה 7:20 העיירה הציורית שקטה מאוד שקטה,סבסטיאן ואני מתארגנים ליציאה לכיוון העיר בילינגס(Billings)שם נבצע שנינו טיפולים לאופנועים(כן כבר הגיע הזמן לטיפול נוסף שלישי במספר),בחניית המלון פגשנו רוכב הארלי כבן 60 שהחליט לצאת למסע קצר באזור הזה של ארה"ב,בשיחה קצרה התברר שהאופנוע שלו עשה לו בעיות בערב שלפני וסירב להניע ולכן עצר כאן ללילה,כאשר הוא לוחץ על כפתור ההתנעה אין קול ואין עונה והוא ממתין לגרר,ביקשתי שיפרק את הכיסוי של המצבר ונראה מה קורה,המצבר חדש,והחוטים שלו מחוברים כראוי,אז הבעיה כנראה בהמשך,שיחקתי קצת עם החוטים המחוברים למתנע(סטרטר)והופ הזקן(הארלי) מתעורר לחיים,שיחקנו שוב עם החוטים והזקן המשיך והמשיך להניע,לא יודע אם בגלל שנגענו במצבר או במתנע הוא המשיך להניע,כנראה סתם התחשק לו(האופנוע) לנוח כאן כי הנוף מהמם.

הוא מיד התקשר לחברת הגרירה וביטל את הגרר,נפרדנו ממנו ואיחלנו דרך צלחה אחד לשני,יצאנו לדרך לבלינגס הייתה קצרה ולאחר כשעתיים הגענו למוסך ימאהה,המוסך סירב לטפל באופנוע ואמר שרק בעוד יומיים יהיה לו זמן,מה נפלתם על הראש?מה יומיים?שאלנו את מנהלת המוסך האם היא תאפשר לנו לעבוד בחניית המוסך ואנו נבצע את העבודה בעצמינו והיא אמרה לא!!,חזרתי לחנות הציוד ושאלתי שוב אם אבצע את הטיפול בעצמי האם זה פוגע באחריות?ואז נאמר לי מה שרציתי לשמוע כבר מזמן(למרות שסבסטיאן אמר לי זאת יותר מפעם אחת)אין בעיה כל עוד יש לך קבלות על קניית החלפים ממוסך ימאהה,יששש בארץ המובטחת זה לא היה עובד ככה,קניתי מהם שמן ופילטר שמן וביקשתי שיחתמו בספר הרכב,אמרו אין בעיה איפה הספר?לאחר שהם חתמו נסענו לרשת אוטו זון(Auto Zone)וביקשנו לבצע טיפול בחנייה וכשנסיים ניתן להם את השמן הישן שאותו הם שולחים למחזור,קנינו כל אחד פיילה(גיגית) ב2$ עבור השמן המנוקז וסבסטיאן קנה מהם גם שמן,וקדימה לעבודה,היה חם תחת השמש ונזלתי כמו נר של חנוכה מהסוג הזול ביותר,פירקתי את מגן המנוע כדי להגיע למסנן השמן,ניקזתי את השמן הישן,פירקתי המסנן והחלפתי אותו בחדש למרות שעל פי הספר כל 2 טיפולים צריך להחליפו אך זה לא הוצאה משמעותית ולכן אני מחליף אותו בכל טיפול,סגרתי את ברגי הניקוז,מילאתי שמן חדש והרכבתי את מגן הגחון סה"כ 40 דקות שבמוסך הם מבצעים זאת בחצי יום לפחות וגובים 150$ על עבודה,אני לא אומר כלום על המוסכים היות ועבדתי בכמה שכאלו בחיי,נתנו למוכר בחנות את הפיילות והוא החזיר לנו אותם נקיות,אמרתי לו שאין לנו מקום על האופנועים ושהוא יכול לקחת אותן לביתו או למכור אותם למישהו אחר.

משם נסענו לתחנת הדלק,תדלקנו,נשנשנו,שתינו משהו ודיברנו,כאילו מותחים את הזמן ולא רוצים להיפרד אך אין ברירה,כאן דרכינו נפרדות ונתיבינו מתפצלים,סבסטיאן חברי נעמת לי מאוד,כמעט כשבועיים אנו רוכבים ביחד,בגשם ובקור,בחום ובשרב,בעליות ובירידות,בנופים עוצרי נשימה,בכבישים מדהימים וגם בכאלו ישרים ומשעממים,נכון כמעט שבועיים זה זמן לא ארוך אך שחווים חוויה משותפת שכזו ומגיעים לאזורים נידחים בהם רק מעטי מעט היו ורכבו ואני מתכוון הדרך לפרודו ביי וחזרה,אני מאמין שיום אחד ניפגש שוב וחברים נשאר לתמיד! מה שבטוח שנינו לא נישכח עם מי רכבנו לקצה העליון ביותר של אמריקה הצפונית,אז שוב בדקנו שהאימיילים שמסרנו אחד לשני לפני כמה ימים כשנפרדנו לכמה שעות בוויטהורס בקנדה נכונים,לחיצת יד,חיבוק,שוב לחיצת יד ושוב חיבוק ויצאנו לדרכינו.


ההארלי הזקן ברגע של נחת לפני שהתחלנו להתעסק איתו.



בדרך לבילינגס.

הקור הפך לחום הירוק הפך לחום ויבש.

הקרנף זוכה לטיפול-החלפת שמן ופילטר.

סבסטיאן שוב מתחבא מאחורי הקרנף הלבן.

הכיוון אליו אני מכוון הוא הפארק הלאומי ילוסטון(Yellowstone National Park) אך היום לא אספיק לבקר שם לכן הכיוון הוא לעיירה ציורית הנמצאת על גדת נהר בשם רד לודג'(Red lodge),כאשר הגעתי לעיירה התברר שזו נקודה שכל האופנוענים באזור מגיעים אליה והעיירה הייתה מוצפת באופנועים ובחבורות של אופנוענים,בחניית המוטל היו לפחות 50 הארלי דווידסון וכך גם בכל מוטל אחר בעיירה פשוט מטורף מה שקורה כאן,הסתובבתי רגלית בעיירה ולאחר שאכלתי ארוחת ערב וכמה עדכוני חדשות ואימיילים התקפלתי לישון מחר יום חדש וארוך אבל באמת ארוך מעבר לתכנון אך זה בהמשך.

בבוקר קמתי מוקדם ויצאתי לדרכי לכיוון הכניסה המזרחית לפארק הילוסטון,כביש 212 היוצא מרד לודג' לכיוון הכניסה המזרחית הוא פשוט אחד הכבישים המופלאים ביופיים ויכול להיכנס בקלות לעשרת המקומות והכבישים הראשונים,הכביש מפותל ומטפס למעבר הרים בשם פס שן הדוב(Bear tooth pass)אחד הנהדרים שעברתי בהם,הגובה המקסימלי שראיתי בGPS היה 10,968 רגל שזה בערך 3.4 ק"מ מעל פני הים,הנוף נהדר ומדהים ביופיו,פה ושם מתגלה לו אגם,מסביב על פסגות ההרים עדיין יש שאריות של שלג שלא נמס,המרחבים הנצפים מלמעלה פשוט מרהיבים,פשוט קשה ואי אפשר לתאר במילים,הנוף שוב השתנה ובגבהים הללו שום דבר אינו צומח מלבד עשבים נמוכים,הכביש מוצף ברוכבים ובקבוצות של רוכבים שהגיעו מרד לודג' וכאלו שבדרך לשם,הכביש נמשך ועובר את הגבול ממונטנה לויומינג(wyoming) וממשיך דרך עיירה קטנה בשם קודי(Cody)ומשם נכנסים לפארק המופלא והעתיק ילוסטון,בפארק הענק הזה אפשר לראות ביזונים(באפלו אמריקאי), דובים,איילים,אגמים,גייזרים ועוד.


בדרך לרד לודג'.

הקרנף היפני בין שאר הבהמות האמריקאיות בחניה במוטל ברד לודג'-את האמת הם קיבלו אותו יפה.

אופנועים מכל עבר.

אחד עם נגרר לציוד.

הרחוב הראשי  ברד לודג'.

עוברים דירה.

  

בדרך לפס שן הדוב.

מתחילים לטפס.

בגובה הנופים מתחילים לחלק סטירות.

יותר גבוה ויותר חזק.

באחת התצפיות-אופנועים ממשיכים לזרום כמו מים.

שלט ברוכים הבאים לויומינג.

אם אתם עדיין לא יושבים אז כדאי שתשבו.
פה כבר הנוף מטורףףף.

הקרנף משחק עם חתול.

הקרנף אמר לי שהחתול מזה סנוב.

אולי כי נגמר לו השלג והוא משחק אותה כאילו הוא עובד.

ה GPS מראה את הגובה בפיט(רגל) 10,968FT.

ממשיכים כבר בכניסה לפארק ראיתי איילים ובהמשך הדרך עדרים עצומים של ביזונים,חיה מוגנת שכמעט נכחדה באזור עקב צייד ללא פיקוח,הכביש בתוך הפארק נהדר גם הוא ועובר בין הרים ונחלים,הנוף עוצר נשימה ופשוט נהדר,בהמשך הדרך הסובבת אגם גדול אפשר לראות גייזרים(לא מהסוג שאוהב את מינו) המתפרצים מהאדמה ויוצרים שובלים של מים בצבעים מיוחדים,הריח הנישא באוויר הוא ריח חריף דומה לגפרית,התבדחתי לעצמי שכדור הארץ נראה יפה מעל פני האדמה אך בתוכו שוכנים גזים חריפים כמי שאכל חמין של שבת מלא בקטניות מכל הסוגים,בכל אזור עם גייזרים אפשר לחנות ולצעוד ברגל ופשוט להתענג מהמראות הנפלאים.

הסתובבתי בפארק לאורך כל היום ונהניתי מכל רגע,אחה"צ החל גשם והגיע הזמן למצוא מקום לפרוס את האוהל וללכת לישון,התחלתי לעבור בין אתרי הקמפינג בפארק וכולם היו מלאים עד אפס מקום,מתברר שבפארק הילוסטון צריך להזמין מקום באתרי הקמפינג מראש,טוב אז לצערי לא אשן כאן היום יצאתי מילוסטון מהיציאה הדרומית וחיפשתי מקום לישון.

בכניסה לילוסטון.






















גם בתוך הפארק הנוף מדהים.












משקיף אל הנוף.

בחורה בשם ג'יני שחוצה את ארה"ב מניו יורק לסיאטל על ווספה 250CC-קיבלה מדבקה ממני פשוט מגיע לה.

בזונים על הכביש-בקנדה הם היו גדולים יותר.

עוד כמה רחוקים.

מקווה שאני לא אראה ככה עד סוף הטיול.

באתר הגייזרים הראשון-המינרלים הרגו כאן כמעט הכל.

הצבעים והצורות פשוט נהדר.

אדי מים מאחד הגייזרים.

הגרון יבש אין מילים.

אתר אחר עם מלא גייזרים.

שילוב הצבעים פשוט מעלף.

פשוט תענוג.

מהחורים הללו מתפרצים הגייזרים.

ארוחת צהריים במקום מרגיע.

סוף סוף אחד שלא בורח.

אגם הילוסטון.

  

התפרצות הגייזר.

קשת בלי ענן לאחר הגשם.

 קרנפי אפשר להצטלם איתך גם.

לאחר היציאה מהילוסטון תענוג...

גם בהמשך לאורך הדרך כל המקומות היו בתפוסה מלאה,המשכתי לעיירה ג'קסון(jackson) וגם שם הכל היה מלא,מתחיל להחשיך מה עושים לעזאזל?המשכתי מערבה וחציתי למדינת איידהוIdaho)) מחוון הדלק מראה שיש עוד רבע מיכל ז"א כ 50 מייל עד שהנורה תחל להבהב אז אתדלק בעיירה הבאה,בעיירה הבאה תחנת הדלק הייתה סגורה ושוב כל המקומות בתפוסה מלאה,הדרך עברה בכביש מפותל דרך שמורת טבע וכבר חושך סביב,נסעתי אחרי מכונית כאמצעי בטיחות כנגד איילים,מה גם שאין לי דלק אז אסע חסכוני (למרות שיש לי עדיין ג'ריקן מלא מאלסקה באחד הארגזים אז לבי שקט),הגעתי לעיירה הבאה ונורית הדלק כבר החלה להבהב לפני יותר מ 25 מייל,מצאתי תחנה בשירות עצמי ותדלקי באמצעות כרטיס האשראי,גם פה אין שום מקום לישון,אז אמשיך הלאה לעיירה שאחרי,עיירה בשם איידהו פולס(Idaho Falls) וכן גם כאן הכל מלא, כבר כמעט 22:00 ואני כבר מעל 14 שעות מאז שעזבתי את רד לודג',מתברר שמתקיים איזשהו כנס באזור ולא לכבודי הוא מתקיים,לכן כל מקומות הלינה בתפוסה מלאה שיט,ע"פ מה שנאמר ע"י פקידה באחד המוטלים גם בעיר הבאה בשם בלאקפוט(Blackfoot)אז לפני שאני ממשיך אני אעצור ואמלא את קיבתי כי כאשר רעבים לא חושבים נכון וזה מתכון לטעויות,מזל שלפחות אכלתי סנדוויץ'' בצהריים,כמו כן התחברתי לאינטרנט במסעדה והתעדכנתי בחדשות מן הארץ,כמה רקטות נפלו ואיפה(מבצע "צוק איתן")עדכנתי את ההורים שאני עדיין בדרך ושלא ידאגו,היות והם רואים שאני בתזוזה דרך המכשיר איתור לוויני,כמו כן עדכנתי אותם גם בכל הסיפור של מקומות הלינה ואמרתי להם שלא ידאגו אם יראו שעצרתי לנוח בצד הדרך,כאשר סיימתי לאכול פגשתי במסעדה עוד רוכבים שרק הגיעו ונתקעו ללא מקום ללינה וגם הם אינם יודעים מה לעשות,כבר 23:00 אני אמשיך ולא אחכה להם רק עכשיו הם התישבו לאכול וגם הסבירות שנמצא מקום לכולנו קלושה,אך לבד הסיכוי גבוה יותר,גם בעיר הבאה הכל מלא והעייפות מתחילה להראות את אותותיה,העיר הבאה נמצאת עוד כ 50 מייל וגם שם לא בטוח שאמצא משהו,בחצות וחצי לאחר כ 17 שעות מאז שיצאתי מרד לודג',יכולתי להמשיך עד לעיר הבאה ואז מה? אגיע ב 2:00 לפנות בוקר ואם אמצא חדר אשלם בשביל 3 שעות ,לא נראה לי הגיוני ושווה את התשלום,לכן החלטתי שזהו להיום אני עוצר בצד הדרך בהזדמנות הראשונה שאמצא,לאחר כמה דקות בכביש המהיר הגעתי לתחנת רענון כמוה פזורות די הרבה תחנות שכאלו לאורך הדרך,בכניסה כתוב שאסור לפתוח אוהלים על הדשא אך לא כתוב שאסור לישון בתוך התחנה(בארה"ב אסור לפרוס אוהל במקום שאינו מוגדר לכך)אומר בעדינות שזה לא היום שלי למרות שהתחיל כיום נפלא ונהדר ונגמר כך,אבל אני לוקח זאת בקלות הרי זה חלק מההרפתקה,לאחר יום ארוך ומעייף בו רכבתי כ 800 ק"מ וגם טיפסתי לתצפיות בפארק הילוסטון שזה מעייף לכשעצמו ביום בו עברתי בין מונטנה,ויומינג ואיידהו,לא אשכח אותך יום ארוך שכמותך,הייתי כבר עייף ולא כל כך היה אכפת לי איפה אשן אז מצאתי לי ספסל מבטון בתוך התחנה המחוממת בה יש אפילו שירותים צמודים,את האמת דווקא נחמד,הורדתי את המגפיים ונשכבתי לישון,למרות שהיה לא נוח והרגשתי כמו הומלס נרדמתי לכמה שעות און ואוף עד שהשמש החלה לזרוח.
בשעה 5:45 בבוקר כאשר החלה השמש לזרוח,יצאתי לדרכי לכיוון העיירה טרמונטון(Tremonton)שבמדינת יוטה (Utah)השינה הקצרה החזירה לי קצת אנרגיות,לאחר כמה מיילים עצרתי לשתות קפה באחת מתחנות הדלק,בעודי שותה את הקפה ניגשה אלי אישה,גם היא רוכבת בזמנה הפנוי,התחלנו לדבר על אופנועים ועל הטיול שלי,כשאמרתי לה שאני מישראל היא קפצה משמחה,לחצה לי את היד והתיישבה בספסל מולי,היא סיפרה לי שהיא מורמונית ושישראל והיהודים יביאו את הגאולה לעולם,טוב נו אם את אומרת אולי זה מה שיקרה,היא גם סיפרה לי שהיא נוהגת בסמיטרילר ועצרה במקום כדי להתקלח,כן בארה"ב יש מקומות שמציעים מקלחת עבור תשלום,דרך אגב היא נוהגת בממוצע 500-600 מייל ליום,5-6 ימים בשבוע אין ספק שזו עבודה לא פשוטה,לאחר כמה דקות היא המשיכה בדרכה ואני בדרכי לא לפני שאמרה שוב שהיהודים יצילו את העולם.
האזור הזה כבר מתחיל להיות מדברי וחם,מצאתי לי מוטל זול וחביב ושם אשאר ל 2 לילות כדי להטעין את מאגרי הערנות שלי,הנסיעה לא נמשכה הרבה זמן לכן הגעתי מוקדם למוטל,בעל המוטל אמר שהחדר יהיה מוכן רק בעוד כשעה וחצי,ביקשתי ממנו לפרוק את הציוד כך שאוכל להסתובב בעיירה ולשטוף את האופנוע ואכן כך היה,את השעה וחצי העברתי בשטיפת האופנוע ונשנוש של איזה דאבל במקדונלדס,אח"כ חזרתי למלון ונחתי ליומיים בהם תכננתי את המשך הדרך לימים הקרובים.


הדרך מבילינגס דרך ילוסטון ועד לנקודה בה עצרתי לישון.

שער מקרניים של איילים בכניסה לפארק בעיירה ג'קסון.

 ארוחת ערב כשמקום הלינה אינו ידוע.

כאן ישנתי-התבדחתי לעצמי וקיוויתי למצוא מגפיים מלאים במטבעות כשאתעורר.

אור ראשון בתחנת הרענון-את האמת באמת שהתרעננתי.

צבעי הזריחה.

עצירה לקפה.

 עוד עצירה לקפה נוסף.

מעבר בין המדינות יוטה ואיידהו-שמתי לב שהחברה מיוטה לא אוהבים את החברה מאיידהו.

 הלו קרנף התבלבלת אתה מושך כמו קטר אבל אתה לא כזה,זה היה רק דימוי.

ברוכים הבאים ליוטה.

התכנית שתכננתי כללה מספר אתרים ופארקים לאומיים בהם אבקר בימים הקרובים ע"פ הסדר הנ"ל
(למרות שבסופו של דבר הסדר השתנה קצת):

1-סולט לייק סיטי(Salt Lake City) העיר בה אעבור 
2-פארק הקשתות(Arches national park)
3-מוניומנט ואלי(Monument Valley)
4-קניון אנטילופ(Antilope canyon)
5-פרסת הסוס (horseshoe bend)
6-ברייס קניון(Bryce Canyon)
7-פארק ציון( Zion National Park)
8-גרנד קניון(grand canyon)
9-לאס ווגאס-נבדה
10-סן דיאגו-קליפורניה

לאחר יומיים מנוחה יצאתי מטרמונטון לכיוון העיירה פרובו(provo)בה יש אגם יפיפה עם אתר קמפינג שעליו קיבלתי המלצה מיוני בן שלום מנהל אתר הרפתקה דוט קום,הוא אמר לי שהוא ישן שם בשנת 2009 ומנהל אתר הקמפינג הוא בחור חביב,הבטחתי ליוני שאעבור שם ובמידה ואראה את הבחור אמסור לו ד"ש ממנו, בדרך נכנסתי לסולט לייק סיטי צילמתי קצת והמשכתי לכיוון פרובו,הבחור שיוני סיפר לי עליו כבר לא נמצא שם,המקום יפיפה והיות והבחור כבר לא שם החלטתי להמשיך לא לפני שאצלם קצת את האגם,שמתי את פעמיי לכיוון העיירה גרין ריבר(Green river)שהנהר שם הוא חום וממש לא קרוב לירוק(כך גם יוני אמר לי) גרין ריבר זוהי מעין עיירת רפאים,עיירה קטנטונת בלב המדבר וכמעט ואין בה תושבים אך בחרתי בה מהסיבה שהיא הכי קרובה לפארק הקשתות(Arches national park).
מצאתי בה מוטל זול מאוד 25$ ללילה ובעל המוטל אדם חביב אוהב ישראל שמח שהגעתי אליו,דיברנו כחצי שעה ולאחר מכן התפניתי לעיסוקיי שהם קשירת האופנוע,אוכל,עדכונים באינטרנט פיפי ולישון.
בבוקר שלמחרת כיוונתי את חרטומו של הקרנף לכיוון פארק הקשתות,האזור הזה כבר חם ויבש,אינני אוהב חום ומדבר,הרי מדבר הוא מקום כמעט מת,מעט בעלי חיים וצמחים גדלים בו,מהר מאוד המדבר החל לשנות את צורותיו וצבעיו והראה את כל גווני החום והצהוב שאפשר רק לדמיין,למרות שאני מעדיף לראות ירוק וכחול בעיניים לא הפסקתי לומר "וואו ואיזה יופי,מגניב וגם איזה חום,אני מרגיש כמו בטוסטר ואיפה האינדיאנים?" ועוד כמה משפטים מוזרים,כנראה שבאמת חם פה,הרגשתי ממש בסרט מערבון הוליוודי, וכנראה שזו ההרגשה שתלווה אותי בשבועות הקרובים.
מיד לאחר שנכנסתי לפארק עצרתי בתצפית הראשונה לצורך צילום כמה תמונות,לאחר שצילמתי בעודי צועד חזרה אל הקרנף הבחנתי במשהו שחור על הקרקע,התקרבתי וראיתי אייפון חדש,כנראה אחד המטיילים שעצר כאן קודם איבד אותו,חזרתי אל הכניסה של הפארק ומסרתי אותו לאחת הפקחיות בביתן הכניסה לפארק,בפארק הנ"ל יש רק כניסה אחת ולכן זו גם היציאה ואני מקווה שהבן אדם שאיבד את הטלפון קיבל אותו בחזרה מהפקחית.
ושוב עליתי בכביש המטפס מהכניסה לפארק והמשכתי בעקבות המפה שקבלתי בכניסה לאתר,המקום הזה פשוט מדהים,פעם זמר אחד מלהקת פייטלס שר שאלוהים הוא תקליטן(God Is a DJ)רציתי לומר לו "אולי אלוהים הוא תקליטן אך מה שבטוח הוא גם פסל נהדר",הצורות של הסלעים ושחיקתם עם חלוף השנים ע"י רוחות,מים,שמש ועוד גרמו לצורות נפלאות בסלע ממש פיסול,ההיילייט של הפארק הוא הקשתות הענקיות שנוצרו בסלע ועל כן שמו של הפארק,אך מסביב למעט הקשתות כל צוק והר נראה כמו פיסול בסלע אי אפשר לתאר במילים ולכן תמונות יעשו כאן רק טוב.

קצת נשנושים מהסופר-"יששש חומוסס" אח"כ הבנתי שזה לא באמת חומוס אלה ממרח סויה .

בניין העירייה בסולט לייק סיטי.

סגנון עתיק על פני סגנון חדש.

ברכב הנ"ל נהגה אישה בת כ 70- אונלי אין דה יו אס אי.

אגם פרובו.

מבט מעל העיירה פרובו.

כמה מכוניות שרירניות.

בדרך לגרין ריבר.

בדרך לפארק הקשתות.

בכניסה אל פארק הקשתות.

התצפית בה מצאתי את האייפון.

אין סלע הדומה למשנהו.

נו אלוהים הוא תקליטן או פסל.

זוג נחמד שפגשתי באחת התצפיות.

אומנות לשמה.

הקשתות הגדולות-זו האטרקציה המרכזית בפארק.

פשוט נהדר.

 בלי מילים.

הקשת הענקית.

הנוף המשתקף ממנה.

חיכיתי כשעה לרגע ללא תיירים בסוף התייאשתי והמשכתי.

חיכיתי כשעה לרגע ללא תיירים בסוף התייאשתי והמשכתי.

מצליחים לראות מה יש למעלה על הסלע?

 ועכשיו?

מהפארק המשכתי לכיוון המוניומנט ואלי שזהו מקום מדהים ומרהיב לכשעצמו ומזכיר את סרטי המערבונים, כל האזור הזה מלא בשמורות של אינדיאנים משבט הנאוואחו(navajo) ושבט האפצ'י(Apache)
לא זה שעושים שמצוננים וכולם אומרים לך לבריאות,אלא שבט אינדיאני שלוחמיו התמחו בתקיפות ליליות והיו קטלניים ואכזריים כלפי המהגרים שהגיעו לאמריקה ולכן על שמם נקרא גם מסוק האפצ'י,שהוא בעל ציוד ראיית לילה מתקדם ואלוף בתקיפות ליליות אך לא רק,אבל זה כבר בסיפור אחר.
כל היום אני אומר לעצמי איך האמריקאים שהם בעצם מהגרים בעצמם ולא ילדי המקום,גנבו או לקחו בכוח לילידים המקומיים את כל אוצרות הטבע והיופי הזה וריכזו אותם בשמורות ולאנשים שרוצים כיום להגר הם עושים בעיות,אז בהזדמנות זו לכל האמריקאים שאינם "אינדיאנים" אל תשכחו מאיפה באתם,אולם מצד שני אם הם לא היו באים לכאן המדינה הזאת הייתה נשארת מפגרת אחרי כל העולם בדיוק כמו מה שקורה בשאר המדינות מדרום לארה"ב,טוב ממשיכים הדרך המשיכה להפליא ביופייה ואפילו פה בלב המדבר הגשם ממשיך ורודף אחרי,אך לי לא אכפת אני מעדיף גשם על חום,בתחילת היום ראיתי על מד הטמ"פ 43 מעלות צלזיוס ולקראת ערב הטמ"פ צנחה ל 24 מעלות איזו הקלה את הלילה אעביר בעיירה מונטיסלו(monticello) ומשם בבוקר אצא להגשמת חלום נוסף.


הדרך מטרמנטון דרך פארק הקשתות ועד למוניומנט ואלי.

 

בבוקר כהרגלי קמתי מוקדם ויצאתי לכיוון המוניומנט ואלי(Monument Valley)השמיים לא בישרו שהיום יהיה מזג אוויר נאה ונראו קודרים ואפורים,אך אני ממשיך אין לי זמן להתעכב פה עוד יום מה שהתברר כטעות אך זה בהמשך,כמובן שיצאתי לדרך וירדתי פה ושם לשבילי עפר בדרך בכדי לצלם וליהנות מהנוף המהמם,כאשר הגעתי לאזור המוניומנט ואלי לא ראיתי כלום היות והעננים כיסו את כל הצוקים הנהדרים וגשם זלעפות קיבל את פניי,המשכתי וחיפשתי מקום לינה קרוב אך הכל היה או יקר מאוד או מלא ולכן המשכתי בנתיב כ 150 מייל לכיוון העיירה פייג'(Page)השוכנת במדינת אריזונה(Arizona) זו האחרונה תהיה נקודת המוצא שלי ותשמש אותי כבסיס ליציאה לפארקים הסובבים אותה,כאשר הגעתי לשם התברר לי שכל המלונות פה יקרים מאוד ואין שום אתר קמפינג היות והאזור נחשב כשמורה אינדיאנית,כמו גם שהאינטרנט כמעט ואינו עובד או בכל העיירה יותר נכון כמעט ועובד,הסתובבתי קצת בעיירה והלכתי לראות את הסכר בגלן קניון,לכן יש תכניות ויש תכניות מגירה,כבר התחיל להחשיך אז העברתי שם את הלילה.
בבוקר אלך לראות את פרסת הסוס (horseshoe bend) ואת  קניון אנטילופ(Antilope canyon),כל אותו הלילה ירד גשם ללא רחם ובבוקר השמיים התבהרו,יצאתי ונסעתי לממש חלום נוסף ולבקר בשני המקומות הנ"ל,כמובן שלקחתי איתי את כל הציוד אמרתי תודה ולא להתראות לפה אני לא חוזר.
פרסת הסוס נמצאת כ 5 מייל מהיציאה מפייג',חניתי בחניה והתחלתי לטפס בחול הרך,נשמתי לרווחה כאשר הגעתי לפיסגה ואז גיליתי שאני אפילו לא בחצי הדרך,לעזאזל עכשיו יש ירידה ארוכה,מה שאומר שבחזרה זו תהיה עליה ארוכההההה ואני לבוש במכנסי רכיבה ומגפיים כבדות, 8:20 בבוקר ואני שוב נוזל כמו נר של חנוכה,אך אינני מוותר,פעם בחיים לא? אז קדימה עד הסוף חייב לראות את הנוף,כאשר הגעתי לתצפית נדהמתי,כל התמונות שראיתי היו כאין וכאפס לעומת המציאות,הנוף משגע וצבעי המים משתיקים כל פטפטן מצוי,כחול וירוק על רקע הסלעים החומים אדומים פשוט נפלא,תיירים מסתכנים ומתקרבים לפני המצוק ומטפסים על סלעים אך ורק כדי לתפוס תמונה טובה אין גדר או שום מכשול למנוע מהם ליפול מטה ממש טמטום,הדרך למעלה הייתה ארוכה ומעייפת אבל זה לא זמן להתבכיין קדימה לקניון אנטילופ(Antilope canyon)השוכן גם הוא קרוב לעיירה,בכניסה אל הקניון התחתון והיפה התברר שדווקא היום הוא נסגר למבקרים לשבוע הקרוב היות והגשמים של אתמול גרמו לשיטפון רציני שכנראה אני אשם בו,הרי הגשם רודף אחרי לכל מקום,איזו אכזבה כל כך רציתי לראות את המקום הזה,החלופה ביקור בצידו העליון והפחות יפה,עומס המבקרים כפול מתמיד היות וכולם הלכו רק לקניון העליון,מנהלי השמורה(האינדיאנים)ניצלו הזדמנות והעלו את המחיר ל 60$ למה מה קרה?ביום רגיל הכניסה עולה 30$ "אמרתי לעצמי גם הצד הפחות יפה וגם מפריזים במחיר תחפשו פראייר אחר אני ממשיך מפה" וכמוני עוד רבים התרעמו ועזבו.
לא אכפת לנסוע הרבה ולשלם כניסה שצריך רק שלא ינצלו אותי.
כמו שאומרים אני לא פראייר באנגלית  "Hey you, I'm not a tourist I'm an Israeli" 

היות וכל העיירות באזור הן שמורות אינדיאניות והם מרביצים במחיר בלי להתבייש החלטתי לנסוע לעיר פלאגסטף ( ).flagstaff


בדרך למוניומנט ואלי.

ירידה מהכביש הראשי.

ענני סערה מתחילים לכסות את השמיים.

 נהר זורם באמצע המדבר.

מי הניח שם את הסלע?

הקרנף בפוזה קשוחה משהו.

גשר יפה בדרך.

מוניומנט ואלי-העננים מסתירים את המצוקים.

ברוכים הבאים לאריזונה.

מצד שני של הכביש ברוכים הבאים ליוטה.

פשוט לא נורמאלים.

תראו את הרכב ליד הגג שלו בגובה פנסי האיתות של המפלץ.

איך הקרנף נראה קטנטן פה.

לתמונה הזו קראתי ה"צ'יף".

הסכר ב"גלן קניון".

פשוט יפה.

הירידה לתצפית על הסכר.

ככה נראה הצמיג האחורי לאחר 5,500 מייל.

קשת מעל העיירה פייג'.

הקרנף בחנייה ומתכונן ללילה גשום.

אם קמתם כדאי שתשבו בחזרה.

פרסת הסוס כך זה נראה מהתצפית.

עוד כמה כי פשוט היה לי קשה לבחור.

הוכחה שהייתי שם.

ביציאה מהעיר פייג'. 

מזהמים אבל יפה.

משאבת מים באמצע המדבר בדרך לפלאגסטף.

החלטתי שהעיירה פלאגסטף תשמש לי כבסיס ליציאה לאתרים ה"קרובים" ההבדל מפלאגסטף למניומנט ואלי מאשר מפייג' לשם הוא כ 50 מייל,על המוניומנט ואלי (Monument Valley) אני לא מוותר נקודה,גם אם זה אומר לי לנסוע כ 200 מייל לכל כיוון אני אעשה זאת ואראה את המקום הנהדר הזה פשוט אעשה לו את תרגיל אגם המכתש באורגון זוכרים?
פלאגסטף שוכנת בהרים והנוף בדרך לשם הפך משממה צחיחה וצהובה ליערות והרים גבוהים,שוב החום הפך לקור והחום צהוב לירוק,הגעתי לפלאגסטף ולקחתי חדר ליומיים הזמנתי פיצה משפחתית והלכתי לרקוד את ריקוד השמש,למרות שבחוץ היה חושך,לילה טוב מחר יום חדש.

ואכן אנשים התרגיל והריקוד עבדו בבוקר קמתי מוקדם והשמיים נראו כחולים מתמיד יצאתי לכיוון המוניומנט ואלי(Monument Valley)מרחק נסיעה כמו שציינתי למעלה 200 מייל לכל כיוון,הלוך וחזור+סיבובים בשמורה קצת יותר מ 400 מייל ,אני לא מתעצל ואוהב לרכב אז קדימה נהנה מהיום הזה ונראה מה שרציתי לראות,המוזיקה מנגנת בקסדה,המיילים חולפים על המסך הדיגיטלי והדרך מופלאה,כמו שכבר כתבתי פלאגסטף נמצאת בהרים ולכן הנוף שוב השתנה מירוק לחום מקור לחום והירוק לצהוב וחום,כאשר הגעתי לאזור הנכסף,הנופים ששלשום לא נראו עקב העננות הכבדה,פשוט העבירו לי ברגע את העייפות מהנסיעה הארוכה,כבר בדרך לשמורה אפשר היה לראות את הצוקים הגבוהים היוצאים משום מקום ונמתחים מעלה פשוט מרהיב,שילמתי כניסה, קיבלתי מפה ויצאתי לטייל בשמורה,הנתיבים בשמורה עצמה הם נתיבי עפר וחול עמוק ורכבים רגילים ואופנועים שהם לא דו שימושיים מתקשים שם ולפעמים אינם יכולים בכלל להיכנס לשמורה עקב החולות והשלוליות, השומר שאל אותי אם זה אופנוע דו שימושי וכשעניתי לו שכן הוא אמר אז לא תהיה לך בעיה אולי קצת בוץ אבל לא יותר מדי,כבר בשביל הירידה לשמורה היו סלעים ואבני דרדרת הקרנף לעס אותם ללא בעיה,טיילתי בשמורה כחצי יום והנופים עם הצוקים המתמתחים משום מקום שוב גרמו לי לחשוב על מערבון הוליוודי,כל הזמן חיפשתי את עדרי הלוחמים האינדיאנים מעל כל צוק שכזה פשוט נפלא,החיוך שעל פני נמתח מצד לצד ואם לא היו לי אוזניים החיוך היה עושה סיבוב שלם.
דרך אגב בדרך ראיתי בני משפחה שנראו כמו סינים(וכך גם כולם באזור)עד שהם התחילו לדבר ואז הבנתי שהם אינדיאנים.

גם את הטיפוס חזרה הקרנף טיפס בזלזול ולאחר היציאה מהשמורה נסעתי 200 מייל חזרה לפלאגסטף, כאשר הגעתי למוטל הזמנתי לי שוב פיצה משפחתית(היה מבצע)שמילאה את קיבתי עד ליום שלמחרת,אני אוכל בד"כ פעם ביום אז ארוחה שכזאת בשעות אחה"צ מספיקה עד ליום שאחרי.


אחד מישובי האינדיאנים בדרך.

כאן במקום הזה התחיל החיוך להימתח לצדדים.

בתוך השמורה-מפה החיוך רק המשיך להתחזק.

איפה האינדיאנים?

הקרנף הפך לסוס לבן,שלא יחשדו שאני קאובוי.

נשאלתי סליחה איפה הנוצות?????? עניתי "אני מיוחד וגם הסוס שלי לא אוכל קש!!".

הסוס(קרנף) ואני.

היה חם אך הנוף גרם לי לחייך.

מי זה הגמד ליד הסלע?

אלו מרחבים.

 ביציאה צילמתי את הכניסה לפארק.

קשה לומר זאת בקלות אבל ללא ספק זאת אחת מהתמונות החזקות שיצא לי לצלם.

הנוף המשתקף במראה תחשבו מה אני רואה ממול.

עוד פסל טבעי-קראתי לתמונה ה"צ'יף הגדול".

גשר יפה בדרך חזרה לפלאגסטף.

למחרת בבוקר העמסתי את כל הציוד ונסעתי לגרנד קניון המפורסם,בחרתי לנסוע אל הרכס הצפוני שנאמר על פי כל מי שהיה שם שהוא הצד היפה יותר,לי לא אכפת זה בדרך לנקודה הבאה אז בכלל זה מתאים לי,את חצי הדרך לשם כבר עשיתי 3 פעמים ולכן די השתעממתי עד שעברתי לחצי השני,כמו כן לאחר מחצית הדרך מזג האוויר הפך מחם ללוהט שוב הרגשתי כמו בתוך סאונה יבשה רק עם מעיל,מכנסי רכיבה,מגפיים וקסדה,בדרך חציתי את גשר הנאוואחו המחבר בין שני צוקים המשקיפים על נהר ירוק העובר למטה,הגשר שהוא בעצם 2 גשרים,אחד למכוניות ואחד להולכי רגל,שוב אומר היה חום אימים,ובהמשך הנסיעה עברתי בגיא באמצע המדבר ושם היה עוד יותר חם מחם(שעון הטמ"פ הראה 45 מעלות צלזיוס)אמרתי לעצמי "אז ככה מרגיש העוף בתנור בערב יום שישי",המשכתי להתלונן לעצמי בתוך הקסדה,משם הדרך החלה לטפס מעלה והטמפ' ירדה אלחמדולילה,כאשר הגעתי לשער הכניסה נדרשתי לשלם 20$ כניסה שזה כמעט כפול מפארק רגיל,רב הפארקים בארה"ב לוקחים 10-15 דולרים לאופנוע,הוצאתי שטר של 20$ אך הפקחית סירבה לקחת ואמרה רק בכרטיס אשראי,היות והם נמצאים באזור מרוחק והם חוששים משודדים,שאלתי אותה ומה עושה מי שאין לו?היא אמרה או שמבקש ממישהו או שפשוט לא נכנס,הבנתי עם מי יש לי עסק ושילמתי בכרטיס האשראי.

המשכתי בנסיעה כ 45 דקות עד שהגעתי לחניה,משם כבר צועדים לכיוון התצפיות,בכניסה יש מלון יוקרתי ובו מסעדה עוד יותר יוקרתית אשר חלונותיה משקיפים על הגרנד קניון,עברתי מתצפית לתצפית ומשום מה אכזבה תפסה אותי,ממש לא התלהבתי מהמקום ומהרעש שעושים סביב הגרנד קניון,נכון זה מקום יפה ומרשים הנחשב לאחד מהקניונים הגדולים והעמוקים בעולם אם לא הגדול מכולם אך ציפיתי למשהו יותר מרשים מזה ולכן כנראה התאכזבתי,לאחר כשעתיים+ בהם צילמתי כמה תמונות בכל מצלמה,חזרתי לקרנף שחיכה לי תחת עץ בחניה,אמרתי לו "גבר לא הפסדת כלום,ראינו כבר דברים יפים מזה".

הפעם הוא לא ענה לי נראה לי שגם הוא לא התרשם מהמקום לטובה.

קטר קיטור ביציאה מפלאגסטף.

מי בכלל חשב לקפוץ מפה למים הירוקים שלמטה?אולי החום משפיע על האנשים לא לחשוב בהיגיון.

 כך נראה הנהר העובר למטה.

 וכך נראה הגשר.

לא צעיר הגשר הזה.
כמו כן קצת נתונים עליו אני בטוח שחברי איציק מהנדס הגשרים המהולל שמח לקרוא ולראות זאת.

שם למטה היה ממש אבל ממש חם.

לפחות הכביש יפה.

הכניסה הצפונית לגרנד קניון.

כל אחד וחיית המחמד שלו.

נו יא חזיר תפסיק לאכול ותחייך למצלמה!!

מלון ומסעדה בכניסה לתצפית.

הגרנד קניון מאחת התצפיות.

התמונה שמעל נלקחה בנקודת התצפית הנ"ל.

כך נראה הנתיב שעשיתי כולל שינויי התכניות בדרך.

משם נסענו(הקרנף ואני)לעיירה סנט ג'ורג' שנמצאת ביוטה,כן שוב יוטה,כל הפארקים הנ"ל נמצאים במפגש הגבולות בין אריזונה ויוטה עיירה זו תשמש אותי כבסיס יציאה ל 2 הפארקים הבאים ברשימה-

ברייס קניון(Bryce Canyon)והאתר פארק ציון( Zion National Park)אך זה כבר יהיה בפוסט הבא.

מקווה שלא נפלתם מהכסא ולא התפטרתם מהעבודה או שכן,אלא שנהניתם מהפוסט.

בפוסט הבא- ברייס קניון,פארק ציון,לאס ווגאס וסן דיאגו.

שוב מקווה שנהניתם מהפוסט.

הערה: כל הזכויות שמורות אין להעתיק או לפרסם תמונות ללא אישורי .