מקסיקו-המופלאה פרק א'

 7.9.14

נתחיל ונאמר שכל ההתחלות קשות אך כמו שאתם מבינים מהכותרת התאהבתי קשות במקסיקו,שהיתי במקסיקו חודש וחצי,בזמן זה פגשתי עשרות אנשים,צברתי מאות חוויות וצילמתי אלפי תמונות,קצת קשה להכניס הכל בפוסט אחד וברצוני שתחוו את המקסימום,לכן אנסה לקצר בכתיבה ולמרות זאת אחלק את הפוסט לכמה פרקים.

הגענו אל החוף אל היבשת ואל מקסיקו האמתית אל העיר מסטלן,שחררתי את הקרנף מרצועות הקשירה ויצאנו אל הלא נודע,קפטן הספינה ונהגי המשאיות אמרו לי,להתרחק ממסטלן  וכך עשיתי,מיד לאחר הירידה מהמעבורת נסעתי מלווה בנהגי המשאיות שהתחברתי אליהם במהלך ההפלגה לכיוון היציאה מהעיר, למרות הלילה הארוך על הסיפון ללא שינה נורמלית שמתי לי למטרה להגיע אל אחת מעיירות החוף ואם לא אמצא שם מקום אמשיך אל העיר טפיק(Tepic)הנמצאת כ 280 קמ ממסטלן,מיד לאחר היציאה מהנמל הרגשתי בשינוי מידי באקלים אמנם היה חם ולח אבל פתאום הכל מסביב הפך ירוק זהר ומסנוור בדיוק כמו שאני אוהב,ושוב קיבלתי פלשבק מהמזרח הרחוק,הג'ונגלים שמסביב מכסים כל פינה לא מיושבת ממש תענוג,כמו כן גם צורת הנהיגה וגם הכבישים הם ברמה פחות טובה מבבאחה,פסי האטה הפכו להרי האטה ובכל כניסה/יציאה מהעיר יש כ 2-3 פסים גבוהים ויש כאלו גבוהים מאוד,חוץ מפסי האטה יש גם בורות ולכן צריך להיזהר,פה ביבשת ה GPS ממש לא יעיל ואפילו מפריע לניווט,בבאחה היה כביש אחד מרכזי ככה שאיכשהו עוד הייתי מסתכל עליו אך מכאן הוא פשוט לא מדייק ואפילו מטעה,לכן מצאתי לי פטנט חדש להשתמש בגוגל מפות דרך הטלפון גם כשהוא לא מחובר לרשת האינטרנט,אני פשוט טוען את המפה עם המסלול המתוכנן ולא סוגר את החלון וכך אני רואה כל הזמן את התקדמותי על הנתיב במסך הסמארטפון.באחת הערים בדרך נחסם הכביש הראשי וכל התנועה הוזרמה לכביש אחר העובר בסמטאות צפופות ולא משולטות עשיתי ממממה ופשוט זרמתי כמו כבשה בעדר של כבשים אחרי כל שאר הרכבים וכך מצאתי את היציאה בחזרה אל הכביש הראשי,חשוב לציין שוב שהחלטתי להימנע ככל האפשר מכבישי אגרה ולכן הדרך תהיה יותר ארוכה אך גם יותר מעניינת ויפה.

כדאי לשבת ולשים משקפי שמש שלא תסונוורו לי חס וחלילה.

לאחר היציאה מהנמל של מסטלן.

אחחח הירוק הזה נהדר.

לקראת ערב הגעתי אל העיר טפיק והאתגר למצוא מקום זול לישון בו כשאיני דובר את השפה הפך לקשה ומעצבן,גם ככה אני אחרי לילה ללא שינה טובה וגם יום ארוך חם ולח אני עוד צריך להסתובב בעיר זרה הלוך ושוב ולחפש מלון שיתאים לדרישותיי על פי סדר העדיפויות הבא:חנייה בטוחה לקרנף,עלות חדר ללילה,חדר סביר לפחות עם מאוורר ואינטרנט(רצוי אך לא חובה).

עברתי כמה מקומות ולא מצאתי אחד שמתאים,האחד יקר,השני ללא חנייה,השלישי יקר ומוזנח,כך המשכתי ועברתי כמה מקומות עד שהגעתי לאחד שנראה נורמלי וקצת יותר זול מאחרים עם חנייה בטוחה,אינטרנט ואפילו מסעדה,היות ואני גמור מעייפות החלטתי להישאר כאן הלילה ומחר להמשיך הלאה,אם המחיר היה זול יותר הייתי נשאר אפילו ליומיים,ההבדל במחיר החדרים בין הבאחה לכאן הוא משמעותי,בבאחה היה הרבה יותר זול,אני מאוד מקווה שבהמשך ככל שאתרחק יותר לכיוון מרכז מקסיקו המחירים ירדו בהתאם.

קצת לפני הכניסה למלון שמתי לב לרעש מוזר מכיוון הגלגל האחורי,בבדיקה זריזה גיליתי שאחד השפיצים משוחרר ויצא ממקומו,תחילה חשבתי שהוא נשבר ורק לאחר שבדקתי אותו באור הבנתי שהניפל(מלשון פיטמה-מן אום מיוחדת)פשוט עף בדרך,למרות היום הארוך והלילה ללא שינה פרקתי את הציוד ומיד הוצאתי את הכלים ועברתי על כל השפיצים בשני הגלגלים,חשוב לציין שבאחורי מצאתי עוד כמה משוחררים וחיזקתי אותם בחזרה,בינתיים אמשיך לנסוע ככה עד שאמצא ניפל שכזה,משם רצתי למקלחת ולאחר מכן לארוחת ערב מרוב שהייתי רעב (לאחר האוכל שקיבלתי במעבורת)והמנות היו קטנות וזולות הזמנתי שתי מנות עיקריות,לאחר מכן חזרתי לחדרי עדכונים מהארץ פיפי ולישון במיטה נורמלית,מה שהתברר כמזרן בדרגת קשיחות של ספסל מבטון כמו בתחנת הרענון בה ישנתי בארה"ב.

המחשבות ממשיכות לרוץ האם מקסיקו היא באמת ארץ שאני רוצה להיות בה? כל הזמן אני אומר בקול "מקסיקו את חייבת להוכיח לי שאת אחרת,יפה ומופלאה, כמו שדמיינתי ושמעתי מסיפורים של אנשים שכבר היו פה".

ארוחת צהרב(צהריים וערב) 2X.

 
בעקבות המלצות של אנשים שונים חלקם מקומיים החלטתי לוותר על הנסיעה לאורך קו החוף המערבי עד אקפולקו,היות והדרך לשם עוברת בשטחים בשליטת קרטלי הסמים ונחשבת ללא בטוחה ואפילו מסוכנת גם למקסיקנים,אז מי אני שיבוא לשם וינסה למתוח את הקווים ולחפש לי צרות לכן החלטתי להקיף את מקסיקו סיטי מצדה המזרחי,לכן בבוקר שלמחרת יצאתי לדרכי לכיוון העיר לאון(LEON),הדרך הייתה יפיפייה ועברה בין כפרים ציורים ובין הרים וגבעות ירוקות,פתאום השתחרר לי פקק האבק שהיה תקוע באפי מאז שחציתי לארה"ב,בחודש ומשהו שראיתי רק מדבר חוש הריח שלי אבד ולפתע אני מריח שוב,גשם,ריח של עצים,פרחים,עשן של משאיות,מסעדות שמבשלות על אם הדרך ואפילו חרא של פרות איזה כיףףף אני מוצא את עצמי מנסה להסניף כל דבר,רואה פרחים מרחוק מנסה לראות אם אני מרגיש את ריחם,עובר מעל נחל מנסה שוב,אהה הינה פרה עושה את צרכיה גם מנסה,מוזר אבל אני נהנה.
בדרך עברתי בעיר בשם טקילה(Tequila)כן כמו המשקה או בעצם אולי שם המשקה כמו העיר,זה מעניין בדיוק כמו השאלה עם התרנגולת והביצה, כל השדות לפני ואחרי העיירה מגדלים בכל שדה ועל כל גבעה שיחי אגבה כחולה(Agave tequilana) ממנו ומהליבה של הצמח מייצרים את המשקה המפורסם,הרחוב שחוצה את העיירה מלא במבשלות של טקילה המשקה הלאומי של מקסיקו,אני עובר גם דרך עיר סואנת בשם גוודלחארה,התבדחתי לעצמי וחזרתי ואמרתי בקסדה צדק מי שקרא לעיר "גודל החרא" כמובן שללא GPS התברברתי בעיר עד שמצאתי את היציאה ממנה,שוב אני מבין כמה שאני שונא ערים גדולות, פקקים,נהגי מוניות ואוטובוסים ששמים קצוץ על כולם ובמיוחד על אופנועים,בדרך ראיתי מקומות ששווים עצירה לצילום אך זה היה פשוט בלתי אפשרי לעצור פשוט אין שוליים,היום מתארך והמרחק בק"מ לא משתנה באותה המהירות אליה אני רגיל עד כה,הכבישים ברמה סבירה אך בתוך הערים המצב שונה כמות פסי האטה פשוט בלתי הגיונית,היו קטעים בהם ביליתי שעתיים + במשחקים בין הילוך ראשון לשני,על פסי האטה במקסיקו אפשר לכתוב פוסט שלם,יש פסים יותר גבוהים ממדרכה סטנדרטית(ראיתי כאלו בגובה של 25 ס"מ),יש כאלו שהם חבל של ספינות,צמיג של משאית שפרוס על הכביש,פסים מרובעים,ועוד כל מיני צורות שאתם רק יכולים לדמיין לעצמכם,פס כזה בקלות לגרום לפנצ'ר וגם יכול לשבור ג'אנט(גלגל),היו מקרים בהם שפשפתי את מגן הגחון למרות שעברתי במהירות אפס!! ולכן היום אני עובר פסים כאלו באלכסון,כל פס כזה מחייב תשומת לב היות והרבה מהם מופיעים בפתאומיות וחייבים לחפשם,בחלק מהמקומות יש תמרורי אזהרה ובחלק פשוט רואים רוכלים שנראה שהם בנו את הפס האטה בעצמם במיוחד כדי להאט את התנועה ולנסות למכור שתייה,פרות ועוד כל מיני שטויות,אפשר לזהות פס האטה גם כאשר רואים משאיות שמאטות ומסמנות באורות החירום או מהתנועה שמגיעה ממול ומאטה ומסמנת גם באורות החירום,גם על תרבות הנהיגה במקסיקו אפשר לכתוב פוסט שלם או אפילו 2,אקצר ואומר שהנהגים בכביש מאוד אדיבים(למעט בערים הגדולות), לדוגמה:כאשר הדרך פנויה ואתה רוצה לעקוף הם פשוט מסמנים לך עם המאותת השמאלי שהדרך פנויה ואפשר לצאת לעקיפה,כשלא פנוי הם מסמנים עם אורות הבלם ומאותת ימני,ויש עוד הרבה סימנים שחלקם זכורים לי מהטיול לאחר השחרור שעשיתי במזרח אסיה.

צולם בבוקר בעיר טפיק בדרך ליציאה מהעיר.

במקום זה היה אסור לעצור ולכן התמונה אינה מושלמת.

 ניסיתי שוב והפעם יצא טוב יותר.

השדה מלא בסלעים שנראים כמו סלעי בזלת.

קראתי לתמונה "השדה השחור".

פרח נחמד שגדל בין הסלעים.

צמח האגבה הכחולה גדל בכל כיוון שאליו אביט.

זוג או פרד.

מבשלת טקילה בשם "תרס מוחרס"(שלושת הנשים).

בכניסה לאחד הכפרים בדרך.

טוב אז התכנון היה להגיע ללאון ועקב הברבורים בגוודלחארה ,פסי האטה מרובים,מעבר בתוך כפרים ועוד מלא סיבות שיצרו עיכובים התחיל להיות מאוחר וכמעט חושך ובמדינות מאין אלו איני רוצה לרכב בחושך ולכן החלטתי שאני מתחיל לחפש מקום לישון והסיוט התחיל שוב,שוב מעבר בין כפרים ללא מקומות המציעים לינה בתשלום והמשך לעיר או לכפר הבאים,בכל כפר או עיירה אני מחפש מקומות לינה בטוחים לי ולקרנף, פה זה לא ארה"ב שאפשר להשאיר את הקרנף ברחוב וללכת לישון ברוגע ועקב כך מציאת מקום נורמלי לוקחת זמן,כבר סביבות השעה 16:30 כל היום לא אכלתי כלום והבנתי שזה פוגע לי בריכוז ובשלווה,החלטתי במקום הבא שאני רואה אני עוצר לנשנש משהו וכך היה,ראיתי משהו שנראה כמו מסעדת בשר אז עצרתי וגיליתי שזה מסעדת עוף,אוכלים ומשלמים ע"פ המשקל של חתיכות העוף שבחרת,מעולה העמסתי לי צלחת וישבתי לאכול,לאחר שאכלתי ומילאתי את קיבה מס' 1(יש לי 4)המשכתי עד שהגעתי לעיירה לאגוס דה מורנו(Lagos de Moreno)עיירה קטנה ולא מעניינת יותר מדי,הגעתי למלון נחמד אך קצת יקר שוב(אבל הכי זול בעיירה)לקחתי חדר והלכתי לפרוק את הציוד,בחנייה המקורה פגשתי בחור בשם מנואל שגם עצר לכמה לילות במלון הזה,הוא התלהב מהקרנף וסיפר שהוא גם רוכב אופנועים מושבע,הוא המשיך וסיפר שעבר תאונה קשה לאחר שאיבד שליטה באחד הסיבובים, בתאונה הוא איבד עין וכושר שמיעה באוזן אחת,בתאונה הוא כמעט מת והיה ללא דופק לכמה דקות,אחד הרוכבים שהיה פרמדיק הציל את חייו,הוא סיפר לי שאת אהבת חייו הסוזוקי GSX1100ES הוא שיפץ לאחר התאונה ומכר אותו לחבר טוב בזול אך עם 2 תנאים: הראשון האופנוע הזה לא יימכר לעולם והשני הוא רשאי לבוא ולקחת את האופנוע לרכיבה מתי שמתחשק לו וכך הוא עושה מדי פעם,דיברנו כשעה ואז פרשתי אל החדר לא לפני שמנואל הזמין אותי לקולה ובקבוק מים, למרות שלא רציתי והתכוונתי לשלם בעצמי,אז חזרתי אל משפט הידוע "אם נותנים לך תקח...ולך לפני שיתחרטו"(שיניתי קצת את הסוף שלא תגידו שאני לא מגוון), סה'כ באותו היום רכבתי מעל ל 480 ק"מ כולל הברבורים.

מסעדת העוף שמצאתי בדרך.

בסירים האלו מטגנים את העופות.

ככה נראית המנה.

פלפלים חריפים טעים.

העוף מפורק בצלחת.

 מנואל ואני בלובי המלון.

מפלצת שחנתה מחוץ למלון בבוקר שלמחרת.

יאווארדי איזה צמיגים!! .

אני לא גמד אבל מכסה המנוע של המפלץ בגובה הכתפיים שלי.

כביש באחת העיירות בהן עברתי.

זה מה שנקרא צפיפות אוכלוסין-מסכנים.

פה לא שמעו על מגבלות עומס.

בבוקר לאחר שקשרתי את הציוד לאופנוע יצאתי לדרכי בשעה 8:30,הפעם החלטתי אני נוסע ללא מטרה מדויקת אלא אמשיך כמה שאפשר לכיוון העיר מקסיקו סיטי ובשעה 15:00 אני מתחיל לחפש מקום לישון בו,היות ובמקסיקו מחשיך מוקדם יהיה לי כ 2-3 שעות ספייר למצוא מקום לינה סביר לפני רדת החשיכה,אם אני מגיע לעיירה ולא מוצא מקום אני ממשיך קדימה לעיירה הבאה,אם מצאתי אני נשאר ללילה ואם המקום ממש נחמד גם ל 2 לילות,מסתבר שזו אחלה שיטה וכך אני אעשה לכל אורך הטיול שלי,היות ואני חייב לנוח והעייפות כבר מצטברת אני מתפלל למצוא מקום נחמד וזול בו אוכל לנוח,כל אותו היום רכבתי בדרכים דיי משעממות,עברתי דרך עיירות וכפרים נחמדים וגם הלכתי לאיבוד כאשר פספסתי את אחת הפניות ועליתי על כביש האגרה המזופט שלהם כל 20 ק"מ עוצרים ומשלמים כ 2-3 דולר,כל טעות בניווט גוררת שעות של נסיעה כדי לתקנה,לכן מאותו היום אין לי יותר מדי תמונות מעניינות,לקראת אח"צ שוב הייתי רעב,חיפשתי שוב מקום ללון בו ולא מצאתי,פתאום אני רואה שלט של מקדונלדס והתחלתי לפנטז על דאבל שימלא את קיבתי,עצרתי ונשנשתי איזה דאבל וכאשר יצאתי לחנייה אני מסתכל לעברו של הקרנף ומאחוריו אני רואה שלט "הוטל" נו מה אני יכול להפסיד נלך נשאל קוואנטו(כמה?)? ונראה מה אומרים,מתברר שהמלון די זול ועומד בכל ציפיותיי,יופי אשאר כאן ליומיים,אנצל זאת כדי לנוח ולכתוב איזה פוסט לקוראים הנכבדים ובגדול נרגע קצת,את המלון מנהלת משפחה מאוד נחמדה שהאחות הגדולה דוברת קצת אנגלית ובמסעדה הפשוטה שלהם מכינים אוכל מצוין וכל היום כל המשפחה נמצאת בה,אמא,סבתא ונכדים למרות שהיה לי קשה לתקשר מצאנו שפה משותפת ובאמת אחלה משפחה.

המשפחה החביבה במסעדת המלון המשפחתי.

פראנקו הבן ואני.

הקרנף מציץ מבין הווילונות.

מי רוצה לתרום לאינפנטילים?

שוב צריך לאכול.

 

לאחר כיומיים שם המשכתי דרום מזרח לכיוון העיר מקסיקו סיטי בה אני מתכנן להיות ביום העצמאות שחל בעוד כמה ימים ולכן עד אז אני רוצה לראות את פירמידת השמש הגבוהה שנמצאת לא רחוק מהעיר הגדולה, התכנון בגדול לישון קרוב לאתר הפירמידה ובבוקר לראותה ומשם לחזור לנוח וביום שלמחרת להיכנס אל התופת שנקראת מקסיקו סיטי.
הדרך הייתה יפיפייה והירוק הזה עם הפרות שרועות בשדות פשוט קונה אותי בכל פעם מחדש,כמובן שהחיוך נמתח מצד לצד יחד עם המוזיקה האהובה עלי שמתנגנת בתוך הקסדה,עליות,ירידות,סיבובים אוויר צח ונעים פשוט נהדר,עברתי גם בין כפרים בהם הבנתי שהמצב הביטחוני ורמת האוכלוסיה נגיד זאת בעדינות לא משהו בכלל,כל הקירות מרוססים בגרפיטי,כל הבתים והחנויות מלאים בסורגים,בקיוסקים הקטנים סגרו את בעל המקום בעונש ונראה שהוא יושב בכלא מאחורי הסורגים,בא לך לקנות משהו? שלם וקבל את המוצר דרך הברזלים,ראיתי את זה כבר באפריקה כך שלא הייתי מופתע.
לקראת אחה"צ שוב קיבלתי נדנודים מאזור קיבה מס' 1 לאחר כמה ק"מ עצרתי להתרענן עם איזה בקבוק של קולה וראיתי שצמוד לחנות יש בחור שמכין אוכל והריח נהדר,ע"פ ניסיוני במקום שכזה אם אין כמה אנשים כדאי להמשיך ולא אני עלול להתחתן עם האסלה לכמה ימים,כמובן שאצלו היו הרבה אנשים אז נגשתי אליו וביקשתי שיכין לי משהו שאוכל להרגיע את קיבתי,את האמת היה טעים,לקראת הערב הגעתי לעיירה ולא מצאתי מקום לישון בו,יורם לביא המליץ לי בזמנו לנסות את האוטו מוטלים,תשמעו זה מוזר,הגעתי אל המקום וישר קופץ עליך בחור ומכוון אותך לעבר חנייה שמעליה יש חדר,אני גרינגו אז עצרתי לפני ושאלתי,כמה עולה?יש אינטרנט? וכו',יש מסעדה עם שירות חדרים בלבד ומתברר שלא יקר בכלל ויש חנייה מקורה עם שער חשמלי וחדר פשוט יפה ונקי, האוטו מוטלים זה מלונות שמשכירים חדרים לפי שעה וכאשר אני לוקח חדר ללילה שלם זה עדיין יותר זול מכל מקום אחר,אל המלונות האלו נכנסים ויוצאים רכבים בלי סוף,כל היום ולמשך כל הלילה,אני קראתי לאוטו מוטלים מלונות של בוגדים ובוגדות אבל לי לא אכפת למה הם נועדו העיקר שהם עומדים בדרישותיי וזה מה שחשוב.
לקחתי חדר ללילה והלכתי להתקלח עד שסיימתי להתקלח המסעדה נסגרה ואל המסעדה הקרובה צריך לנסוע ואת האמת לא היה לי כוח,אז ירדתי לאופנוע שלפתי כמה קופסאות שימורים ממלאי החירום ורוקנתי אותם ברגע ועפתי לישון.

איזה מרחבים והכל ירוק.

פשוט נפלא.

 עוד אחת מזווית שונה.

איזו פשטות.

כיכר באחד הכפרים.

פשוט וטעים.

יאלה זה מוכן תתחיל להעמיס.

צבעוני וטעים.

ילדים שבאו לבקש כסף,מה אתם אומרים הם קיבלו??

גם הוא רצה אבל לא יצא.

אחת הכיכרות באחד הכפרים.

הנוף מהחלון במוטל הבוגדים בוגדות.

החדר דווקא לא רע בכלל.

סוף סוף חנייה נורמלית לקרנף.

 

בבוקר ארזתי הכל ונסעתי אל פירמידת השמש שנקראת גם טֵאוֹטִיװַאקַאן,לקחתי איתי את כל הדברים היות ובאוטו מוטל לא מקבלים מפתח מכיוון שכל הלקוחות נועלים את הדלת מבפנים ולא יוצאים עד שהם עוזבים את המלון,חוץ ממני גרינגו שכמוני,טוב נראה איך יעבור היום ובמקרה הכי גרוע נחזור לכאן כי היה נחמד וזה קרוב ליעד הבא.
אז הנסיעה לאתר פירמידת השמש הייתה קצרה,לאחר ששילמתי חנייה וכניסה צעדתי דרך שוק מזכרות לגרינגו המצוי ואז ראיתי אותה ממש לפני,וואוו חזרתי לילדות אל תכנית הילדים "ערי הזהב הנסתרות", הלכתי כמו עיוור אל הפירמידה,כל הדרך חיפשתי אותם ולא מצאתי,אתם שואלים את מי?אני אזכיר לכם,את אסטבאן זיאה וטאו מהתכנית המצוירת,כן עד כדי כך הרגשתי בסרט(מקווה שאתם מכירים את התכנית ואם לא אז לא נורא)התחלתי לטפס,המדרגות גדולות וצרות והשיפוע בדיוק כמו של סולם,ממשיך לטפס ולטפס וזה לא נגמר גם ככה האזור כולו גבוה  מעל 2,000 מטר מעל גובה פני הים ועוד הטיפוס הזה,שיואוו אין חמצן,המשכתי לטפס ואז ראיתי שהגעתי לחצי הגובה של הפירמידה,אין לי כוח התייאשתי וירדתי חזרה.
סתם נראה לכם?אני כבר כאן פעם בחיים לא?נחתי כמה דקות והמשכתי לטפס ולטפס ויש אני כבר ב 3/4 הגובה שוב מנוחה וממשיכים,לאחר כמה דקות הגעתי לראש הפירמידה ואת האמת הנוף מלמעלה שווה ביותר ומצדיק את ההתעללות בדרכי הנשימה בדרך למעלה,לאחר שצילמתי כמה עשרות תמונות ניגשתי למרכז הפירמידה,בראש הפירמידה במרכזה יש חור,קראתי ושמעתי שאומרים שאם מכניסים את האצבע לחור מרגישים ומקבלים אנרגיות מהפירמידה,נו נראה מה יש להפסיד?הכנסתי את האצבע לחור הנ"ל ופתאום הפכתי לסופרמן ועפתי משם.
הדרך למטה הייתה יותר קלה מבחינת הנשימה אך לא מבחינת הברכיים ממש לא נחמד לרדת במדרגות המעצבנות האלו,לאחר כמה דקות הגעתי לתחתית ועשיתי סיבוב לראות את שאר העתיקות.

הפירמידה נראית מבין חנויות השוק.

פירמידת הירח בסוף שדרת המתים (בקצה השני).

לפני הטיפוס אני עדיין מחייך.

מצד ימין באמצע הפירמידה עומד שוטר תראו כמה שהוא קטן.

הנוף מאמצע הפירמידה(ליד השוטר).

ולצד שני.

אין מילים.

בראש הפירמידה תשוש אך מחייך למצלמה.

עבודות אחזקה.

חייב תמונות פנורמיות.

החור בראש הפירמידה.

לפני שהפכתי לסופרמן ועפתי משם.

אחרונה חביבה.

אחלה נוף.

שיפוע המדרגות.

תראו איזה קטנים האנשים.

קצת פרחים.

פירמידת הירח.

פירמידת השמש מהצד.

וממול.

השוק נפתח.

לאחר כמה שעות חזרתי לאוטו מוטל עייף ותשוש והזמנתי(בטלפון)אוכל מהמסעדה שלהם,ראיתי שכתוב בתפריט  JARRA LIMONADA יעני ג'ארה של לימונדה,אמרתי לה בטלפון בבקשה צ'יפס,שניצל וג'ארה של לימונדה,האישה בצד השני אמרה "חרא?" אמרתי לה "מה?" היא אמרה שוב "חרא לימונדה?" עניתי לה "סי פורפאבור" ואז נזכרתי שבספרדית J זה ח' אצלנו כמו שהם אומרים "חרושלים" ובינינו,זו באמת הייתה חרא של לימונדה,
לאחר שאכלתי והתעדכנתי בנעשה בארץ,התכתבתי עם ההורים והחברים הלכתי לישון כי מחר נוסעים לסדום ועמורה במקסיקו סיטי.

בדרך חזרה מצאתי פומה.

וגם נגמ"ש.

ארוחת אוכל במלון.

חרא של לימונדה תרתי משמע.

הנתיב שנסעתי בו לא כולל הברבורים(5 ימים).

 
בפוסט הבא- המשך מקסיקו סן כרסטובל,אגמים,מפלים ועוד. 

תודה שקראתם ואני מקווה שנהניתם מהפוסט.

הערה: כל הזכויות שמורות אין להעתיק או לפרסם תמונות ללא אישורי .