יום שלישי, 29 ביולי 2014

אורגון-אגם המכתש ומעבר לוושינגטון

אורגון-אגם המכתש ומעבר לוושינגטון


תזכורת מפוסט קודם: וכך בנוף עוצר נשימה או בעצם עם כל הצמחיה והירוק בעיניים שרק מעצים את הנשימה המשכתי עד שחציתי את ה"גבול" (יש רק שלט ברוך הבא וזהו) למדינת אורגון(OREGON).















המשכתי בנסיעה בכביש הכניסה לאורגון עד שעצרתי לתדלק באיזו עיירה שנראית כמוכת עוני, ע"פ הבתים,החנויות,המכוניות והאחוזות הנטושות הכל מוצע למכירה מכל עבר,גם האנשים נראים קשיי יום ונראה שהמשבר שפקד את ארה"ב עדיין שולט פה(אולי אני טועה אך כך זה נראה).
החלטתי למשוך כמה שיותר עד שהגעתי לעיירה בשם שאדי קוב(SHADY COVE) בערב קפצתי למסעדונת מעבר לכביש,זו מסעדה סינית נחמדה ואני דווקא הזמנתי אוכל תאילנדי שהיה טעים ומרענן וקצת מגוון את התפריט,במסעדה פגשתי זוג נחמד שישב מאחורי והתעניין מאיפה באתי ולאן אני הולך,דיברנו בין ביס אחד למשנהו ובסיום הארוחה הזמנתי חשבון הבעל קם חטף ממני את החשבון ושילם על הארוחה אמרתי לא שאין צורך אבל הוא התעקש אז ויתרתי לאחר הניסיון הראשון,כמו שאומרים נותנים לך תיקח,מרביצים לך תברח אחח איזה אמריקאים נחמדים כן ירבו,אמרתי לו תודה,איחלנו איחולי בריאות והצלחה אחד לשני,הצטלמנו יחד וחזרתי למוטל מעבר לכביש.

מנה תאילנדית במסעדה סינית,היה פשוט מעולה.





האמריקאי הנחמד ששילם את הארוחה.





התבדחתי ואמרתי לעצמי "כנראה שהמצב באמת גרוע אם אלו הניידות באורגון".



איזה צ'אקלאקה ענקית.






27.6.14

למחרת היום נסעתי למקום שבשבילו חתכתי מזרחה מכביש החוף למקום בשם Crater lake
שהוא הר געש רדום כשבלוע של ההר ישנו אגם קסום שחלמתי לראותו,לפני כמה שנים קראתי בלוג של זוג מאוסטרליה שביקר במקום ופרסם תמונות ושם פעם ראשונה שנתקלתי במחזה המדהים הזה,
אמרתי לעצמי "לירן אתה חייב את זה לעצמך" וכך עשיתי,בלילה ירד גשם וכאשר יצאתי לדרך התפללתי שאזור ההר יהיה נקי ושטוף שמש,אבל מה הערפל והגשם התאהבו בי ועוקבים אחרי לכל מקום,למרות זאת המשכתי וכאשר הגעתי עד לשם לאחר טיפוס ארוך בכביש שופע סיבובים,היה כזה ערפל שלא ראיתי את האף שלי...איזה באסה בכדי לראות את המקום הארכתי את הדרך במאות ק"מ ובסוף לא זכיתי לראות את המחזה ביום שמשי ונטול ערפל/גשם ממש אכזבה אבל אני לא אתן לזה להוריד לי את המצב רוח,
לאחר החלטה זריזה נתתי להר עוד הזדמנות "הר נחמד,אתה לא תביא אותי עד לפה ובסוף תתכסה בערפל שבקושי רואים את הכביש".

בדרך לאגם המכתש.




הערפל והגשם התאהבו בי.




ככה נראה האגם כשיש ערפל.






אז חיפשתי מוטל קרוב בערך כ 20 מייל משם,הגעתי למוטל דרכים שהיה נראה חשוד בהתחלה גם בגלל המחיר וגם כי היה נטוש לגמרי,למרות זאת לקחתי חדר,נסעתי לתדלק ולאכול צהריים בעיירה הקרובה,לאחר מכן חזרתי למוטל,החוות דעת הראשונית שלי הייתה שגויה מה שלא אופייני לי,שוחחתי קצת עם בעלת המקום,אישה נחמדה שעובדת קשה למחייתה ומכינה לאורחים עוגות ועוגיות ללא תמורה,היא נתנה לי עצות וטיפים היכן לבקר וכו',היא גם סיפרה שבשנתיים האחרונות יוקר המחיה והמחסור בתיירים עקב צמצום עונת השלגים פגעו לה בעסק,לשמחתי ולשמחת בעלת המוטל הגיעו עוד אנשים והמוטל היה מלא עד אפס מקום בערב,עד הערב התעסקתי שוב עם כיוון הבולמים,בדיקת נוזלים,לחצי אוויר וכו' בשעה 19:00 החלטתי לקפוץ לננשנש איזה משהו במסעדה מעבר לכביש,כאשר הגעתי ראיתי שני שלטים על החלון והדלת בצד ימין כתוב "פתוח" ובצד שמאל "סגור" ניסיתי והדלת נפתחה,שאלתי "תגידו פתוח או סגור" הם אמרו שבדיוק סגרו ובעודי מפרסס שאלה המלצרית שהיא גם השותפה במקום "האם אני לבד?" עניתי כן אז היא אמרה "בוא שב" ונעלה מיד את הדלת שלא יכנסו עוד עוברי אורח כמוני,למזלי ואני אומר שוב,למזלי הם הכניסו אותי ולא בגלל שהייתי הולך למיטה רעב,אלא האוכל היה פשוט טעיםםםם,במבט ראשוני זה היה נראה לא משהו הסטייק עוף המיוחד שלהם אך מניסיון עבר אמרתי בוא נטעם מה יש להפסיד,הכי הרבה נתחתן עם האסלה בשבוע הקרוב,לא התאכזבתי היה מעולה ושוב החזרתי צלחת שלא צריכה שטיפה,שאלתי אותם מדוע אתם סוגרים כל כך מוקדם הם הסבירו שבשעות האלו האנשים כבר לא מגיעים והעסקים לא משהו בשנתיים האחרונות,עוד בן אדם שאומר לי זאת. 
 חזרתי למלון שבע ומחייך ובערב פגשתי מלא אנשים וגם זוג אמריקאי נחמד בפנסיה שרוכב על   BMW R1200GS ADV סביב ארה"ב שגם כמוני נתנו עוד הזדמנות להר והתחזית הבטיחה לטוב,הבעל בשם ג'רי סיפר לי שלאופנוע היו כבר כמה בעיות עם גל ההינע והקלאץ ושעלה לו כמה אלפי דולרים לתקנו וחוץ מזה הם די מרוצים,האופנוע גם צורך שמן לעומת שלי שכרגע כבר עם 2,600 מייל ולא הוספתי לו אפילו גרם,טפו טפו טפו,לאחר שסיימנו לדבר השמים התבהרו,ביקשתי מכולם לא לרקוד את ריקוד הגשם וגם אם הם שרים אז רק במקלחת,נקווה שמחר גם יהיה כך כהרגלי נשיקה לאופנוע בברכת לילה טוב וחתכתי לישון.



נראה לא משהו אבל היה טעים.





28.6.14

בבוקר למחרת התעוררתי וראיתי שמים נקיים יששש,קפה זריז ועוגה מעשה ידיה של בעלת המוטל בכדי לפתוח את הבוקר,האישה הנחמדה גם נתנה לי שקית עם סופגניות לדרך איזה אישה טובה,חוזר לחדר התארגנות העמסת ציוד ויאלה אני טס לשם עכשיו לפני שהמז"א ישתנה ויחזור הערפל שרודף אחרי, אני והחבר שלי(האופנוע למי שלא הבין)טיפסנו שוב להר והדרך נראית כמו דרך חדשה למרות שרק אתמול נסענו בה,איך שהטמפ' משתנה והאוויר נעשה קריר ונעים(לי לפחות)הפסגה נמצאת מעל 7,600 רגל שזה קצת יותר מ 2,300 מ' אין ערפל ואין עננים איזה כיף מטפסים עד שפתאום לאחר אחד הסיבובים נגלה האגם המהמם הזה,כחול הכי כחול שאפשר לדמיין,מסביב ההרים בחלקם מושלגים,האוויר הנקי והקריר,יש עוד אנשים אך השקט מסביב כולם מתפלאים ונראה לי שהם בשוק או שזה בגלל שהם אמריקאים יש שקט מופתי,אני משתהה על יד כל תצפית מכל כיוון אפשרי איזה מקום נפלא,עולות המחשבות ואומרות רק שההר לא יתעורר בזמן הקרוב ויהרוס את היופי הזה,צילמתי עשרות תמונות שלא מביישות את הפירמה כל תמונה פשוט גלויה ואז ראיתי זוג בשנות השישים שמנסים לצלם את עצמם,הצעתי לצלם אותם כך שהם לא יסרבו לצלם גם אותי...האיש שאל מי אני ומה מו מי ולאחר שסיפרתי הוא סיפר שהם כנופיה של הארליסטים וביום יום הם לא עושים יותר מדי בלגן אלא רק שצריך...,הוא נתן לי מטבע מעץ עם הלוגו של הכנופיה ואמר שהוא אהב אותי וזה למזל שאשמור אותו אצלי בכיס,הצטלמתי עם כולם ונפרדו דרכינו,משם נסעתי צפונה וחציתי אזורים חקלאים עם שדות,כרמים,רפתות לולים,פירות ומה לא איזה ריחות משגעים,האף שלי אבד שעות נוספות,השדות אחרי הגשם הדשא שבעל הבית החליט לקצור,הרפת שבדיוק חלפתי על פניה כל רגע ריח אחר חודר לי לאף ושוב זו אחת הסיבות שבאופנוע יותר כיף לטייל,לאחר כמה שעות נסיעה בהם חציתי גשרים מעל נחלים ונהרות יפיפים עם אגמים כחולים ופסגות הרים מושלגות והכי מגניב זה שפתאום לאחר סיבוב או מבין העצים או סתם סיבוב של הראש מתגלים מראות נפלאים של מפל,אגם כחול או איזה הר מושלג,אם היו נותנים לי שקל על כל וואוו שאמרתי הייתי עושה טיול ארוך יותר,כך המשכתי עד שחציתי את הגבול לוושינגטון(המדינה לא העיר) מצאתי מוטל דיברתי עם המשפחה והחברים סיפרתי והשווצתי איזה יום מדהים עבר עלי והלכתי לישון ולחלום על מה שראיתי מחר יום חדש.




כמה סופגניות לדרך שהאישה הטובה נתנה לי.







בצומת בכניסה לפארק.







אתם יושבים? אם לא אז תשבו לפני הצפייה בתמונות הבאות.





כמה צילומי פנורמה כי רק כך אפשר לראות את המחזה בתמונה אחת בשלמותו.



ועוד אחת...





אחד הצוקים שהחליט לגדל עליו כמה עצים.





 יפה לבהמה תמונת רקע עם שלג לא?



זום על האי באגם עם הכחול טורקיז המשגע!!!!!!



ועוד פנורמה מושלמת כי הייתי חייב וקשה איזו תמונה לבחור...






הצוקים היפים שמסביב.




אני ומנהיג "כנופיית גנבי הסכין".



הוכחה שהייתי שם.








שאר החבורה נראים נחמדים לא,מה שנקרא כלב נובח לא נושך.





ה"פני" מעץ עם סמל הכנופיה שקיבלתי למזכרת.
























תרגעו זה לא אני...שני אסיאתיות שהחליטו לבצע תרגילים על שפת התהום,הזהרתי אותם שהמים קרים
והן נתנו לי מצלמה שאצלם אז גנבתי תמונה אחת גם במצלמה שלי,וכן זו כנראה אחת מהגדולות שצילמתי.

























תמונה מושלמת.










בדרך חזרה פשוט יפייפה.










29.6.14

היום לשם שינוי השעון לא זינזן אז התעוררתי מאוחר ב 8:30 שיט,אני תכננתי לראות 2 הרי געש  מפורסמים בוושינגטון את הר סנט הלנס וההר השני הר רנייר שהוא ההר הגבוהה ביותר ברכס הקסקייד שני ההרים כרגע לא פעילים הרינייר התפרץ בפעם האחרונה לפני כ 150 שנה והסנט הלנס התפרץ התפרצות רצינית בשנת 1980 ההתפרצות הזו גרמה לנזק רציני,נהרגו בה 75 אנשים ונגרם נזק סביבתי לתשתיות ולבתים,אומרים שזו הייתה ההתפרצות הקטלנית ביותר בהיסטוריה של ארה"ב,הדופן של ההר(לוע) קרסה וההר איבד מגובהו כ 400 מטרים,שני ההרים מדהימים ובגלל זה רציתי לראות אותם במו עיניי ולצלמם בעדשותיי,נו אז מה אתם מנחשים?אם אמרתם שראיתי וצילמתי אתם טועים!!הערפל והגשם האלו לא מניחים לי אז מה עושים?עושים לו את תרגיל הקרייטר לייק(אגם המכתש) מחפשים מוטל קרוב וסוגרים את היום בארוחה חמימה.

בבוקר התרגיל עבד והשמיים התבהרו אז קדימה להתארגן ולצאת יש היום לצלם את הסנט הלנס שותה קפה מתארגן וזז הדרך אל ההר יפה ומוצפת בנוף בכבישים מדהימים ובדרכי למעלה אני קולט שלט למסלול הדראג ימינה,אני מיד עוצר פרסה ובוא נלך לראות מה קורה שם,אז מסלול הדראג היה סגור,אבל היה שם מסלול סופר קרוס פתוח והתאמנו שם רוכבים מתחילים ורוכבים תותחים אז הוצאתי מצלמות והתחלתי להקליק,איך שהתגעגעתי לצלילים האלו של ה 4 פעימות ולריח של ה 2 פעימות ההר ימתין בזמן שאני שוטף את העיניים,נהנה מהמוזיקה של ה 4 פע' ומסניף את העשן של ה 2 פע',לאחר כשעה חזרתי למוד נסיעה,ההר מתחיל להראות את פסגתו מרחוק וככל שמתקרבים הוא גדל ונעשה יפה יותר,בדרך אני עוצר בכמה תצפיות ומצלם את ההר והנוף.
בסוף הגעתי לתצפית האחרונה ופגשתי שני חברים מהלוניטונס שלא מפחדים ומתקרבים אלי ללא חשש,אז גם אותם צילמתי.

הר סנט הלנס מרחוק.



אפשר לראות את הדופן שקרסה.




עוד זווית מתצפית אחרת.



















החברה מה"לוניטונס" באו לומר שלום.








  



בכדי לנסוע להר השני שהוא הרנייר שהוא בעצם מאחורי הסנט הלנס במרחק יריקה יש לנסוע חזרה את 
כל הכביש שבאתי ממנו בבוקר ולבצע הקפה של קצת יותר מ 50 מייל היות ואין כביש המחבר בין שני הכבישים שמובילים לכל הר.
אז להר הזה אני לא אספיק להגיע היום אז קדימה למצוא מקום זול ולהתמקם לקראת הלילה,הגעתי לעיירה קטנטונת בשם RANDLE המוטל נמצא על הכביש הראשי שהוא לא מפריע בכלל לשקט הפסטורלי ומאחורי המלון יש הרים יפיפים,איזה נוף אני אומר לעצמי והשקט הפסטורלי,הבחורה שעובדת בקבלה אמרה שהנסיעה קצרה ותוך מקסימום שעה אני יהיה שם יש עוד 5 שעות,אז חישוב גס שעה וחצי לכל כיוון נשאר לי שעתיים לצלם את ההר אז קדימה החלטתי ונסעתי לבקר בשמורה בה שוכן ההר היפיפה,הכביש המוביל להר נמצא בשיפוצים אך למרות זאת אפשר לנסוע בקצב סביר,בדרך למעלה שוב מפלים יערות ריחות מדהימים אנשים נחמדים ונוף משגע,לאחר שצילמתי את ההר חזרתי למוטל הדרך חזרה מכביש אחר ביציאה השניה של השמורה הוא כביש מעלף פשוט מעולה עם נוף ללא סוף,חזרתי רעב אך מרוצה למוטל הנ"ל יש גם מסעדת דרכים עם אוכל משגע אז יצאתי לבדוק מי נגד מי ומה אלו הריחות המשגעים הבוקעים משם,לא התאכזבתי וגם הם זכו לקבל צלחת נקייה חזרה.

מרק חם וטעים ולקינוח המבורגר הבית.




 
המסעדה שצמודה למוטל עם הנוף היפה מסביב.


 המוטל.



 ארוחת בוקר למרות שבד"כ אני מדלג עליה.











בפוסט הבא וושינגטון המשך- מוזיאון התעופה בסיאטל,איזור ברלינגטון ועוד.
מקווה שתהינו קריאה מהנה.


הערה: כל הזכויות שמורות אין להעתיק או לפרסם תמונות ללא אישורי .

2 comments:

  1. איזה תמונות מדהימות מהאגם,נוף מדהים ונדיר שרק מעטים זוכים לראות ולצלם.
    כיף של טיול,תמשיך לשתף את המשפחה והחברים בחוויות ובתמונות.

    השבמחק
  2. איפה התמונות מהמוטוקרוס??? :)

    השבמחק