יום רביעי, 8 באוקטובר 2014

להתראות אלסקה,שלום לך קנדה ושוב להתראות קנדה ושלום ארה"ב.

חג סוכות שמח לכל בית ישראל.

1.8.14

"לאחר נסיעה ארוכה בחזרה מפרודו ביי הגענו בשלום בשעה 23:30 לאוניברסיטה בפיירבנקס.
סבסטיאן רצה להחליף את הצמיג האחורי שלו ביום שלמחרת,לצמיג כביש אותו הוא סחב כל הדרך מטקסס וביקש שאעזור לו בפירוק הגלגל והרכבתו במוסך ימאהה כך הוא ישלם פחות על העבודה,קבענו ליום שלמחרת בשעה 9:30 בלובי,הלכתי להתקלח קצת עדכונים בחדשות מהארץ ונפלתי שדוד על המיטה".

בלילה הזה ישנתי טובבב(רציתי לכתוב כמו תינוק,אבל תינוקות מתעוררים באמצע הלילה אז כתבתי טוב) הלילה עבר מהר,לשם שינוי התעוררתי ב 9:00 התארגנתי מהר וירדתי לשתות קפוצ'ינו מהמכונה שנמצאת בלובי של האוניברסיטה,סבסטיאן הגיע גם,דיברנו על יום האתמול כמה שכיף ואנחנו שמחים שעשינו זאת,יצאנו לכיוון האופנועים וראינו שני אופנועים שחנו לידינו בפרודו ביי האחד קאוואסאקי KLR 650 והשני דוקאטי ישן ומקורר אוויר שאלוהים יודע איך הוא הצליח לעשות את כל הדרך הזו,במבט מקרוב על הדוקאטי נראה שהוא חווה תאונה קטנה ולאופנוע נגרם נזק,מאוחר יותר פגשנו את הבחור הצעיר שהגיע מהולנד והוא אמר שהוא איבד שליטה במהירות 80 קמ"ש ולמזלו הנזק היה מועט,הנזק הגדול ביותר היה למשאבת הבלם הקדמי,כוסית נוזל הבלם התפוצצה לחתיכות והם נאלצו להיות מגייוורים וסידרו איזו קומבינה בעזרת מזרק וכך המשיכו עד פיירבנקס,האמת רעיון מעולה וההוכחה היא שהבלם עובד,כל שאר הנזק הוא שפשופים ועיקומים שאפשר לסדרם או פשוט לחיות אתם.

הקוואסאקי והדוקאטי הפצוע בחניית האוניברסיטה.



קומבינת המזרק במקום כוסית נוזל בלם בדוקאטי הפצוע .









לאחר שצילמנו את האופנועים הנ"ל (סבסטיאן ואני)נסענו למוסך ופירקנו את הגלגל האחורי של האופנוע שלו ומסרנו אותו למכונאי שיחליף צמיג ויאזן אותו על המכונה,לאחר שסיימנו להרכיב את הגלגל בחזרה למקומו נסענו לשטיפת מכוניות אוטומטית בכדי לשטוף את הקרנפים,בארה"ב וקנדה יש עמדות אוטומטיות לשטיפה עצמית פשוט בוחרים את האופציה המתאימה בלוח הבקרה(שטיפה בלחץ,עם סבון,ווקס,מטאטא עם סבון,חומר לשטיפת מנועים ועוד) משלשלים כמה מטבעות והופ אפשר להתחיל איזה מגניב,אבל צריך להזדרז ולא להתמזמז כי השעון רץ אחורה במהירות,לאחר שהפעלתי את המכונה כ 5 פעמים כל פעם 2$ הקרנף היה נקי ונוצץ כמו שיצא מהסוכנות,אמרתי לו"אתה רואה הבטחתי לך שטיפה יסודית אם תתנהג יפה עד פרודו ביי וחזרה" הוא חייך אלי בחזרה בפנסיו הבוהקים,סבסטיאן שוב הסתכל עלי בצורה מוזרה ואמר לי "הקרנף אמריקאי אבל מבין עברית" צחקנו מהבדיחה ויצאנו לנשנש משהו בסופר מרקט,לאחר מכן נסענו לסוכנות אחרת של ימאהה וגם של הארלי דווידסון סתם בשביל לשטוף את העיניים ומשם חזרנו למנוחה באוניברסיטה שכן למחרת יש נסיעה ארוכה והמטרה לחצות את הגבול ולנסות להתקרב כמה שיותר לעיירה וויטהורס שבקנדה,קבענו להיפגש ב 8:00 בבוקר ליד האופנועים כאשר הכל מוכן לתזוזה,לקחתי את התיק עם הציוד שהשארתי לשמירה בקבלת האוניברסיטה והלכתי להתקלח ולנוח.




בחניית סוכנות הארלי דווידסון בפיירבנקס.





סוכנות הארלי דווידסון בפיירבנקס-מוקדש לאחותי שירית ולחברי סטפן שחולים על קאסטומים.










עוף מוזר עם מתקן לחתול.







BMW R1200GS ADV מקורר מים.



הסופר המפלצתי בו אכלנו ארוחת צהריים.





היה טעים או שפשוט היינו רעבים.





רק בארה"ב אפשר לקנות חמוצים ו M16 באותו המקום.



או אקדח.





או אופניים עם גלגלי בלון.






עמדת שטיפת המכוניות/אופנועים אוטומטית.






הקרנף שמח ומאושר ונקי כמעט כמו חדש,היי סבסטיאן מה אתה מתחבא שם?.






סבסטיאן חושב לעצמו "לעזאזל למה לא קניתי קרנף לבן?".



חרוזים לאיזון דינמי בצמיג המפורק של סבסטיאן.


12,000 מייל ונראים כמו חדשים.



הסוכנות השנייה של ימאהה או בעצם של הכל בפיירבנקס.






מפלצות התהילה.




מביטים בחלון הראווה.











בבוקר נפגשנו ולפני יציאה הזכרתי שוב לסבסטיאן שהפעם עוצרים ליד השלט "ברוכים הבאים לאלסקה" ושאני חייב תמונה אז שיזכור זאת,הדרך חזרה לכיוון מעבר הגבול הייתה משעממת וארוכה,קצת לפני העיירה טוק זכרתי שראיתי בכיוון הלוך מן כלי רכב עם גלגלים ענקיים וכל הדרך חיפשתי אותו,פתאום בצד הדרך אני רואה את הדבר האימתני הזה,סימנתי לסבסטיאן שעוצרים ומתברר שזו עגלה,כנראה להעברת בולי עץ ענקיים,ביקשתי מסבסטיאן שיצלם אותי שתראו כמה זה גדול,בזמן שאנחנו מצטלמים הגיחה מאחורינו אישה מבוגרת ואמרה "כדאי לכם לבקר בבית שנמצא מאחורי העגלה,בעלת המקום אישה מבוגרת והיא תשמח לראותכם,לא כל יום עוצרים תיירים פה בדרך כלל כולם פשוט ממשיכים וחולפים על פני המקום",בדרך לבקתה נראה שבעלה אהב לאסוף כל מיני דברים ובעיקר אופנועי שלג,נכנסנו לבקתה וראינו שזו בעצם חנות מזכרות ומשחקי מזל,צילמנו ושוחחנו קצת עם האישה והמשכנו בדרכינו(היא סרבה להצטלם),לאחר עצירה לתדלוק בטוק המשכנו בנסיעה ארוכה לכיוון מעבר הגבול,מיד לאחר המעבר בו לא עצרנו בכלל,נעצרנו לצילום עם השלט "ברוכים הבאים" לאחר מכן המשכנו שוב כמו בדרך הלוך כ 30 ק"מ עד לביקורת הדרכונים הפעם הקנדית,שוב שאלות קצרות "מאיפה באת ולאן אתה הולך?" החתמת הדרכונים וקדימה ממשיכים,ושוב קנדה מראה את עצמתה ואת נופיה המהממים,אגמים ונהרות,הרים ויערות,עליות וירידות,סיבובים וישורות,גשרי מתכת ונוף מדהים ללא סוף פשוט קנדה את מהממת התאהבתי בך קשות,לא הפסקתי לומר וואי ווואו למרות שכבר נסענו בדרך הלוך לאלסקה בדיוק באותו הנתיב,היות ואין אחד אחר,הדרך נראתה כדרך חדשה והחיוך יחד עם המוזיקה המתנגנת בתוך הקסדה הפכו את החוויה למושלמת.




להזכירכם אני 1.92 ס"מ כאשר אני יחף.





לא רק גבוה גם רחב.








פרחים שצילמתי לאמא כוכבה חשבתי וואי איזה פרח יפה,אח"כ כשנגעתי בהם הבנתי שהם מפלסטיק.




הג'אנק בגינה המוזרה.






בקתת המזכרות.























חנות המזכרות ממשחקי מזל ועד דגים מפוחלצים.



עוד אחת שתבינו כמה העגלה הזו ענקית.




השלט שלא הפסקתי לחשוב עליו באלסקה-צולם דווקא בעת היציאה מאלסקה.





אחחח פשוט נהדר אין כמוך קנדה המופלאה.




ועוד אחת.











 יוני בן שלום מוקדש לך חובב עננים שכמותך.












פתאום בצד הדרך אני רואה משהו גדול וחום האטתי מיד ודרדרתי לכיוון הגוש החום לאט לאט אני מזהה דב ועוד איזה דב משהו גדול כזה וחום יכול להיות רק גריזלי,ניסיתי להתקרב כמה שיותר בכדי לצלמו וכל הזמן אני אומר לעצמי "רק שלא יברח", בזריזות שלפתי את המצלמה והקלקתי "יששש הצלחתי לצלם אותך דב מדהים שכמותך" ממש שניות מעטות מרגע הזהיו ועד לצילום התמונה ואז הוא ברח,סוף סוף דב בטבע צולם בעדשתי,איזה מגניב,התחלתי להצטער שקניתי ספריי נגד דובים הם כאלו פחדנים שוב אולי כי אני גדול.



שוב הגשר היפה הזה.


































עוד אחד קטן יותר אבל כחול.







מה זה הגוש החום הזה.










אחחח פשוט יפיפה,היי שכחת לעשות ציפורניים דב יקר.






עוד פחדן אבל קטן.































בהמשך באחת מעצירות לתדלוק פגשנו עוד ועוד אופנוענים ואפילו אחד שדומה לזה שיש לי בארץ (XR600R) רק 650 מזווד שגם הגיע מאלסקה רק לא מהחלק שבו אנחנו היינו,המבט על ה XR650 העלה בי געגועים לבהמה שלי אהוב ליבי שממתין לי בארץ,מקווה שלא סיפרו לו שיש לי רומן עם קרנף בארץ זרה.
כך המשכנו בנופים מדהימים המשתנים כל רגע במהלך הרכיבה,לאחר כ 800 ק"מ ולקראת החושך הגענו לעיירה היינס ג'אנקשן,כאן פגשתי את סבסטיאן בדרך הלוך לאלסקה,מאז עברנו המון ביחד ולמרות שמבחינת הזמן התקופה היא דיי קצרה חווינו חוויות מופלאות ביחד,התמקמנו במוטל זול והלכנו להרביץ ארוחה במסעדה סינית הסמוכה למוטל היה ממש טעים והייתי כל כך רעב ששכחתי לצלם,משם פיפי ולישון מחר יום חדש.
בבוקר התארגנו בנוהל הרגיל,קפה,סיגריה ויצאנו לכיוון וויטהורס,אמרתי לסבסטיאן שאני נכנס לעיר ושאתעכב שם כדי להוציא כסף ולחפש מתאם 12V לUSB היות ושלי עושה קצת בעיות,סיכמנו שהוא ימשיך היות והוא לחוץ בזמן לחזור לטקסס,נפרדנו ואמרנו תודה ושהיה כיף לרכב ביחד החלפנו אימיילים ואמרנו שעוד נפגש בהמשך היות ואנחנו נוסעים לאותו הכיוון אז הסיכוי הוא גבוהה,כאשר עצרתי ליד הכספומט הבחנתי שהתוספת שהרכבתי על הרגלית צד עומדת ליפול ושהברגים השתחררו מהרעידות, הוצאתי את הכלים וחיזקתי אותם,לאחר מכן הוצאתי כסף ולא מצאתי מתאם ל USB כמו שרציתי,סה"כ התעכבתי כשעה+ בוויטהורס סבסטיאן כבר רחוק ואין סיכוי שאסגור את הפער בינינו, המשכתי בדרך לכיוון העיירה ווטסון לייק(watson lake) בה יש מקום אותו אני רוצה לראות,יער השלטים המפורסם בו יש שלטים ולוחיות מכל העולם,אנשים פשוט עוצרים תולים או מדביקים את השלט או מה שמתחשק להם וממשיכים בדרכם,בדרך לשם שוב עברתי בשיפוצי הכבישים בהם יש רכב המלווה את הרכבים העוברים בו והפעם אחרי פרודו ביי ועם הצמיגים החדשים היה פשוט תענוג,בהמשך הדרך לאחר כמה שעות אני מבחין באחת מתחנות הדלק(כאשר אני חולף על פניה) במי אם לא אדון סבסטיאן,הוא אוהב לעצור בכל תחנה ואני רק שצריך,עצרתי ועשיתי פרסה,מגניב אדון סבסטיאן נפגשים שוב שמחנו כאילו לא התראינו שנים כולה חצי יום,וכך המשכנו יחד עד לעיירה ווטסון לייק.
התמקמנו במוטל והלכתי שוב לתחנת שטיפה אוטומטית הצמודה למוטל כדי לשטוף שוב את הקרנף,הרי הוא צריך להראות טוב ביער השלטים,לאחר מכן חצינו את הכביש(הקרנף ואני)ועשינו סיור ביער השלטים,חיפשתי את הלוגו של יוני בן שלום מנהל ובעל אתר בשם הרפתקה דוט קום שעשה טיול דומה בשנת 2009 וסיפור מסעו היה כחלק מהשראה שלי לטיול,היות וקראתי עשרות מאמרים ובלוגים על טיולים דומים כולם באנגלית באתר הנ"ל נהניתי מאוד שכן זה בעברית ובהווי ומנקודת מבט ישראלית,חשוב לציין שיוני מפרסם את סיפור המסע שלי ושל עוד רבים אחרים שם ואנחנו בקשר פייסבוקי ,הוא נותן עצות וטיפים על חם היות והוא עוקב אחרי התקדמותי דרך המכשיר איתור לוויני שברשותי(ספוט).
בהזדמנות זו אומר ליוני אתה מלך!!! אמנם לא נפגשנו פנים מול פנים אך אני מרגיש שאנו מכירים שנים.
כמובן שלא מצאתי את המדבקה שיוני הדביק כאן בשנת 2009 ולאחר כ40 דקות התייאשתי והפסקתי לחפש,זה מה שנקרא למצוא מחט בערימה של שחת,הדבקתי את המדבקה שלי במקום גבוה שבקושי אני הגעתי אליו,צילמתי כמה תמונות וחזרתי למוטל.



סוף היום הקרנף נח בהיינס ג'אנקשן.




בבוקר לפני היציאה.





ה XR650L מזווד ומצויד-שלי הרבה יותר יפה.












יער השלטים בווטסון לייק.





מוקדש לחברי חזי שלום חובב ציוד כבד.









מרוב שלטים לא רואים את היער.







אחת שלי לאוסף.







בבוקר התארגנו ויצאנו,המטרה פורט נלסון המרחק קצת יותר מ 500 ק"מ,משם נמשיך ביום שלמחרת לדוסון קריק שזה עוד כ 450 ק"מ ומשם לרד דיר 740 ק"מ,ברד דיר נישן את הלילה האחרון בקנדה וביום שלמחרת נחצה את הגבול לארה"ב משם לגרייט פולס 680 ק"מ ומשם לוייט סולפור ספרינג 160 ק"מ כך שהימים הקרובים כמו בשבועות האחרונים הולכים להיות ימי רכיבה ארוכים,
המרחק המצטבר בשבועיים האחרונים ועד לוויט סולפר ספרינגס עומד על 8,850 ק"מ ע"פ גוגל (מוונקובר לפרודו ביי וחזרה עד מונטנה ארה"ב)נוסיף סיבובים למציאת מקומות לינה+נסיעות קצרות סביב מקומות הלינה עבור צילומים+התברברויות+סידורים אפשר לומר בשקט 9,100 ק"מ ואולי קצת יותר,אין ספק חוויה מאתגרת ובלתי נשכחת בה מגלים מקומות חדשים בגוף.



הדרך מוואנקובר קנדה לפרודו ביי אלסקה וחזרה עד לוויט סולפר ספרינגס ארה"ב.





גם למחרת עד לעיירה דוסון קריק שבקנדה עבר בכיף למרות המרחקים העצומים,הנופים הנהדרים,ההרים האגמים,הנהרות,הריחות,הנוף שמשתנה בכל יום מקצה לקצה וכו'.
אי אפשר לתאר זאת,גם החלק הזה של קנדה העובר בהרי הרוקי פשוט יפיפה,בדרך מווטסון לייק לפורט נלסון אני מבחין שוב בגוש שחור,האטתי וסבסטיאן חלף על פני,הוא הבין שאני עוצר לצלם,והפעם הגוש השחור לא ברח וכן סוף סוף הצלחתי לצלם את הדב השחור די מקרוב,לאחר שהוא הבחין בי הוא נמלט אבל כבר צילמתי אז לא היה לי אכפת שהוא ברח,שמח ומאושר שהצלחתי סוף סוף לצלם אחד במצלמתי,
המשכתי וסגרתי את הפער שהצטבר ביני לבין סבסטיאן (היות והוא המשיך)לאחר כשעתיים הגענו לגשר בו אנשים האטו ופשוט נעצרו,מה לעזאזל פקק תנועה בסוף העולם ימינה,מה זה?אפשר לעמוד כאן על הכביש חצי שעה ורכב אחד לא יעבור אז מה קרה?אולי תאונה?אולי עבודות בכביש?או שסתם כולם עוצרים לצלם את הנוף מן הגשר הגבוהה,לאחר כ 5 דקות התנועה החלה להתקדם פתאום הבנתי למה כולם האטו ופשוט נעצרו לצלם,אני רואה בצידו הימני של הכביש משהו ענק זז באטיות וכנראה שהוא בדיוק חצה את הגשר ולכן התנועה נעצרה,מתקרב עוד ועוד וממש נעצר לידו מקסימום 5 מטרים מהבהמה המפלצתית הזאת זכר גדול ממדים במלוא הדרו הרי זהו הביזון האמריקאי חייה עוצמתית וענקית הולכת לה בשוליים ושמה קצוץ על כולם,יש בזונים שמשקלם מגיע ל 1,000 ק"ג,התקרבתי בזהירות וגם אותו צילמתי מקרוב,בהמשך הדרך כל שאר העדר חיכה בשולי הכביש,הרגשתי כמו בסיור בספארי רק שכאן זה אמיתי,כאן הם חיים כל חייהם ללא גדר או מכלאה,כאן הם משוחררים ואדונים לעצמם,הסכנה הגדולה ביותר שלהם הוא הכביש הצמוד למרעה שלהם.
ישר חשבתי על הסרט "רוקד עם זאבים" וצעקתי לו "טאטאנקה"(ביזון באינדיאנית)והוא לא ענה,כנראה שבקנדה הוא מדבר שפה אחרת.
וואט אה וואנדרפול דיי סוף סוף אני מצליח לצלם ולראות חיות משוחררות וחיות בטבע מקרוב.
לאחר כמה שעות הגענו לעיירה בשם דוסון קריק בה אין יותר מדי מה לעשות,נשנשנו משהו לארוחת ערב והלכנו איש איש לחדרו.
שלא תחשבו שהכל תענוג הימים הארוכים באוכפו של הקרנף מהנים אך גם קשים,בתחילת היום ה 250 ק"מ הראשונים עוברים בקלות,לאחר מכן יש את הטווח בין 250 ל 500 ק"מ בהם מתחילים לזוז ולחפש תנוחות ישיבה מוזרות,רגליים למעלה אח"כ רגל על המגן מנוע ויד אחת נפרסת אל ארגז הצד או לארגז האחורי, רגליים למטה תלויות באוויר, קצת בעמידה,משחקי צוואר,ידיים לצדדים,ישיבה על הצד ועוד מלא פוזות יצירתיות,לאחר כ 500 ק"מ כבר לא מרגישים כלום ופשוט ממשיכים לדהור קדימה וליהנות מן הנוף.
הדרך מדוסון קריק לרד דיר משעממת ומונוטונית הנופים לא משתנים,כביש ארוך וברובו ישר עם שדות בצבע אחיד בשני צידי הכביש,לקראת ערב הגענו לרד דיר עייפים ותשושים מהיום הארוך והמשעמם,זהו הלילה האחרון בקנדה ולכן החלטנו להתפנק ולישון במלון ברמה,כאשר פתחתי את דלת החדר הופתעתי לגלות כמה הוא באמת מפואר,התפניתי לכבס את הגרביים והחולצה אותם אני מכבס כשאני יכול בדרך כלל כל יומיים או שלושה,בדרך כלל עד הבוקר הכביסה יבשה ואם לא אז אני מוצא פתרונות יצירתיים ליבוש הכביסה שלא התייבשה,טוב אז קדימה לישון מחר חוצים לארה"ב.


היי דב אל תברח אתמול אכלתי דב והיום אני רק מצלם אותך.








שלט מוזר בצד הכביש.







הגשר בו התנועה נעצרה לכבוד הביזון.







עוד אחד חוצה את הגשר.


 זה הטאטאנקה(ביזון באינדיאנית) הראשון והגדול ביותר שראיתי.










כאן הוא הולך לכיווני,המנוע מונע ואני מוכן לטוס מכאן במקרה הצורך.





וזו המשפחה שלו.





בזונים חיים ומסתובבים על הכביש ממש .





עוד אחד גדול.





עוד אגמים זה פשוט לא נמאס לראות ולצלם אותם.


מכל זווית האגם נראה שונה וצבעיו משתנים.















ותמונות פנורמיות.







עוד נהר כחול לצד הדרך.










סבסטיאן האופנוע והצמיגים הנוספים.





הדרך ארוכה ומשעממת .




שקיעה קצת לפני רד דיר.






הדרך מרד דיר ועד לוויט סולפר ספרינגס שבארה"ב הייתה מישורית ומשעממת גם כן ,כבישים ארוכים וישרים ללא סוף,סה"כ כ 680 ק"מ,בהם שברתי שיא אישי 45 ק"מ ללא ידיים על הכידון,פשוט נעילת המצערת במהירות המותרת ואפשר ללכת לישון מדוע רק 45 ק"מ ? מכיוון שעצרנו לתדלק,בתחנת הדלק פגשנו כמה אופנוענים קנדים דיברנו קצת החלפנו חוויות והמשכנו,באחת מהעיירות בהן עברנו אני קולט מטוס בתוך האנגר סימנתי לסבסטיאן לעצור,מתברר שזה מוזיאון קטן ושאין לנו זמן להיכנס ולהתבונן,הדרך עוד ארוכה,אז צילמתי קצת מחוץ למוזיאון והמשכנו לכיוון מעבר הגבול,המעבר היה פשוט למרות שזו הכניסה לארה"ב שוב מי אתה?מאיפה באת ולאן אתה הולך?של מי האופנוע?החתמת הדרכונים וחציית הגבול,כבר בקנדה באזור העיר קאלגרי האוויר הצח הפך לחום בלתי נסבל ולאחר חציית הגבול הטמפ' נסקה ל 40 מעלות בערב לקראת ההגעה ליעד הטמפ' צנחה ל 15 הבדל של 25 מעלות ביום אחד,הנוף השתנה לשדות חקלאיים יבשים וחומים לקראת ה 160 ק"מ האחרונים נסענו בכביש 89 העובר דרך שמורת הטבע לואיס וקלארק ומוביל לעיירה נידחת בשם וויט סולפור ספרינגס,הכביש הררי ומפותל מעלף ביופיו,טיפסנו בהרים בתים הבנויים לצידו של נחל זורם,החום הפך ירוק,המישורים הפכו להרים המצמיחים עצים ואיפה שיש מים ועצים יש גם חיות,בקטע הכביש הנ"ל ראינו כמות של חיות בר במיוחד איילים בכמות מסחררת ובכל הק"מ שעשינו באלסקה וקנדה לא ראיתי כל כך הרבה חיות בר פשוט נהדר,האוויר הצונן סוף סוף קירר את גופנו אכן סוף יום מעניין ומהנה לאחר יומיים משעממים בהם נסענו קצת יותר מ 1,400 ק"מ בכבישים ישרים ומהירים.
קפצנו לבר מקומי לארוחת ערב ובירה קרה ומשם לחדר אמרנו לילה טוב לאופנועים והלכנו לישון.



שלבי קוברה GT 500 מפלצת על גלגלים.






אופנועים קנדים שפגשנו בתחנת הדלק.






שוב כביש משעמם.



החניה במלון המפואר ברד דיר.




עוד מפלצת בחניה.






החדר שלי 2 מיטות זוגיות+מכונת קפה+מקרר+ארוחת בוקר פששש ממש פינוק .



בבוקר בחניה עוד בהמה על גלגלים(כמו הרכב בשובר שורות).





בחניית המוזיאון.







אנדרטה לזכר הנופלים במלחמת העולם השנייה והיו לא מעט.






ארה"ב כביש 89 בדרך לוויט סולפר ספרינגס.






סבסטיאן בודק הודעות מהעבודה באמצע הטיול.






ארוחת הערב בבר המקומי.






מיקרוגל אחת מהשיטות ליבוש גרביים.




השיטה השנייה והמצוינת מייבש שיער.






זהו לפוסט זה מאחל לכם שוב חג סוכות שמח.

בפוסט הבא- טיפול נוסף,הפרידה הפרידה מסבסטיאן וביקור בשמורת הטבע ילוסטון.
מקווה שנהניתם מהפוסט.




הערה: כל הזכויות שמורות אין להעתיק או לפרסם תמונות ללא אישורי .



6 תגובות:

  1. שוב מעניין ומרתק.אפשר ,לקרוא בנשימה אחת.גם התמונות מהממות במיוחד של חיות הבר והנופים המשגעים.תמשיך להנות ויחד איתך גם אנחנו.

    השבמחק
  2. מ ט ו ר ף כמה יפה!!!
    מחכה כבר לעדכון הבא... :)

    השבמחק
  3. אתה כותב מאוד יפה , מעביר את הטקסט לקורא עם חיוך.. מקסים!
    התמונות של קנדה מעלות בי געגוע עז..
    הצצתי גם באתר שמפרסם את הפוסטים שלך ושל עוד ישראלים בעולם.. כבוד!!

    השבמחק
  4. לירן, כרגיל כיף לקרוא ולראות את הצילומים היפים
    דודו

    השבמחק
  5. אני חייב להגיד שהגעתי לבלוג הזה בטעות ואני בנתיים נהנה מכל רגע, כמה אני מקנא בך על החוויה שאתה עובר, אתה בן אדם מקסים תשמור על עצמך שם ותהנה כמה שיותר

    השבמחק
  6. תודה רבה אני שמח שאתה נהנה אמשיך לעדכן את הבלוג הוא נכתב עבורכם

    השבמחק