יום חמישי, 23 ביולי 2015

אקוודור-על קו המשווה.

29.12.14

עיירת הגבול איפיאלס שבקולומביה מוזנחת ונראה שמישהו בממשלה בקולומביה שכח אותה איי שם בדרום המדינה היפיפייה והענקית הזו.
הנסיעה למעבר הגבול קצרה מאוד משהו כמו 10 ק"מ אך נורית הדלק כבר מהבהבת מאתמול היות ואיננו יודעים כמה ק"מ לאחר מעבר הגבול נמצא תחנת דלק החלטנו לתדלק בעיר המוזנחת הזו.
למרות שהיה קשה למצוא באיפיאלס כמה טיפות של דלק הצלחנו לתדלק כל אחד מיכל מלא,ומשם נסענו לגבול.
ביקורת הדרכונים והמכס בצד הקולומביאני עובדים בצורה כל כך טובה וזריזה שעוד לא הספקתי לומר מילה וכבר נאמר לי "סע לשלום ובהצלחה בהמשך" כמובן שעניתי לפקיד ואמרתי לו "קולומביה המופלאה,איזו ארץ מדהימה יש לכם,תשמרו עליה ונפגש בעתיד" איזה חיוך עלה על פניו של הפקיד וגם שאר חבריו מסביב חייכו בהנאה,נראה שהם מאוד גאים מאוד במדינתם.
אחחח קולומביה אהבתי אותך כל כך והפרידה הייתה ממך הייתה עצובה,אך כמו בחיים צריך להמשיך קדימה ובצדו השני של הגבול נמצאת מדינה מדהימה לא פחות בשם אקוודור(Ecuador).
בצד האקוודורי נראה שהבלגן חוגג.כבר בהגעה לחנייה נראה שתהליך הכניסה לאקוודור יקח לנו זמן הפעם.
משימה ראשונה חותמת כניסה לאקוודור בדרכון.נגשנו לאולם ביקורת הדרכונים ואכן מלא כאן עד אפס מקום. בזמן ההמתנה אני ממלא את הטופס אותו קיבלתי מהשומר בכניסה,וכעבור כ 40 דקות של המתנה הגיע תורי והדרכון האירופאי שלי הוחתם.כעת עליי לגשת למשימה השנייה שהיא משרד המכס.
מדוע אני פתאום כותב ביחיד?הסיבה היא שמישל רץ קדימה ואינו מחכה לי,התעצבנתי!!סיימת ראשון עצור שנייה וחכה לרוכב השני שרוכב איתך כבר כמעט חודש ואל תרוץ קדימה,מה זה ייתן לך אם תסיים את התהליך כמה דקות לפני?מה אתה תמשיך לנסוע או שתחכה? ברור שתחכה אז מה הבעיה לעשות זאת ביחד?כך גם אפשר לפטפט בזמן ההמתנה.
טוב לא חשוב נשים את העצבים בצד ונהנה מהרגע,ניגשתי למשרד המכס,ומישל לא היה שם.היות ויש לי כבר צילומים של רישיונות הרכב ושל הדרכון עמדתי מיד בתור.כעבור כמה דקות מישל חוזר ואומר "אה אתה פה?"עניתי לו "ברור זו המשימה השנייה" מישל ממשיך ואומר "יש לך צילומים של הניירת בצבע?" עניתי לו "לא, למה?" מישל עונה שוב בחיוך עוקצני "אני גם חיכיתי פה כמה דקות ואז נאמר לי שכאן הם מקבלים רק צילומים צבעוניים ולא שחור לבן אז שוב פעם אני לפניך" אמרתי "לא ידעתי שאנחנו בתחרות!טוב אני הולך לצלם וחוזר" כעבור כמה דקות חזרתי ומישל היה אי שם בקדמת התור,שאלתי אותו נו מה קורה?הוא אומר הפקידה יצאה לצלם את מספרי השלדה של כמה רכבים וכעת היא חזרה.כל פקידה לוקחת איתה כ 5 אנשים והולכת איתם לצלם את מספר הרישוי והשלדה.
בדיוק כשהגעתי נפתחה עוד עמדה והפקידה אמרה לי "רישיונות בבקשה", מיד מסרתי לה את הרישיונות ולאחר שהיא סיימה עם הניירת של 5 האנשים הראשונים היא יצאה לצלם.
סיבוב קצר יחד איתה ועם עוד 4 אנשים אחרים וחזרנו לאשנב הקבלה.כמה שאלות קצרות,קצת חיוכים והפקידה אומרת לי,"סע לשלום" אמרתי לה תודה ושאלתי שאלה נוספת "האם ביטוח שמכסה נזק צד ג' הוא חובה באקוודור?" היא ענתה "כן,אך את הביטוח צריך לעשות באחת מתחנות הדלק בהמשך היות ובמעבר הגבול אין סוכן ביטוח" נו טוב נקווה שלא יעצור אותי שוטר עד אז,אמרתי שוב תודה ויצאתי מהתור,מישל עדיין המתין אז שאלתי אותו "נו מה קורה?" מישל ענה "הפקידה עכשיו חזרה ועוד כמה דקות אני מסיים" אמרתי "סבבה אני כבר סיימתי אז אני מחכה לך!"מישל מופתע ואומר "מה כבר סיימת,איך זה שאני עדיין לא?"
פרסתי את ידיי לצדדים,עשיתי פרצוף של לא יודע,חייכתי והלכתי החוצה.
בזמן שהמתנתי למישל פגשתי עוד אופנוען רכוב על אופנוע מסוג KTM1190 ,אני הכרתי אותו בקרטחנה בקולומביה בערב שהוא הגיע עם ספינת המפרש עליה היו גם כמה זוגות אופנוענים שפגשתי במרכז אמריקה.
דיברנו קצת על קולומביה ואח"כ אמרתי לו שילך לצלם את המסמכים בצבע ושרק אח"כ יחזור לפקידה שהייתי אצלה.
כעבור כמה דקות מישל חזר,אמרתי לו על נושא הביטוח שהוא חובה באקוודור ונעשה אותו בהמשך הדרך.
סה"כ היינו כשעתיים בגבול זמן טיפה ארוך מהממוצע אך סביר בהחלט.
אז קדימה ממשיכים יצאנו לדרך .

איזה בלאגן בתור למכס בצד של אקוודור.























זה ממשיך גם בחנייה.























סיימנו קדימה לדרך.






















איזה גלגלים.
























ברוכים הבאים לאקוודור.




 
יוהוו...אקוודור ארץ קו המשווה המדינה ה 12 שלי בטיול.
מיד לאחר שחצינו את הגבול הבחנתי מיד שהכבישים כאן קצת פחות טובים מקולומביה,רק שימשיך ככה ולא יהיה גרוע יותר.כעבור כמה דקות עצרנו בתחנת הדלק הראשונה שראינו,שאלתי את המתדלק היכן אפשר לעשות ביטוח היות ובגבול אמרו לנו שאפשר לעשות ביטוח בכל תחנת דלק,על פי מבט פניו הבנתי שכנראה המידע שאמרו לנו אינו נכון.שאלתי שוב היכן אפשר לעשות ביטוח והמתדלק אמר בעיר הקרובה שנקראת סן מיגל דה איברה(San Miguel de Ibarra),אמרנו תודה והמשכנו.
המרחק הוא כ 120 ק"מ בהם נשתדל להימנע מהיתקלויות עם משטרה.
הנוף עדיין ירוק מסביב אך לא כמו בקולומביה.הכבישים מפותלים והתנועה סואנת,איכות האספלט פחות טובה ובחלק מהכבישים מדובר בכלל בבטון יצוק.כעבור כשעה הגענו לעיירה ועקב העבודות בכביש הופנינו לכביש עוקף שהאריך לנו את המרחק לנקודת היעד בכ 45 ק"מ,מיד לאחר שחצינו את הגבול שמתי לב שהGPS שלי שוב מזייף ובחלק מהערים והעיירות הוא אינו יודע לחשב נתיבים,איזה עצבים שוב צריך להתרגל ולנחש היכן אני.לעומת זאת מישל נוסע ללא GPS היות והוא קנה דרך האינטרנט GPS וה GPS הגיע לביתו לאחר שהוא כבר יצא לטיול.לכן הוא ביקש מאישתו להביא את הGPS יחד איתה כאשר היא באה לבקר אותו בקוסטה ריקה.
אממה היא שכחה להביא את ה GPS ולכן הוא מנווט עם תכנת ניווט בסמארטפון שלו.
אז כרגע נצטרך להסתמך עליו.
לאחר שסיימנו את העיקוף חזרנו אל הנתיב המתוכנן הנוף השתנה בחדות והפך למדברי ויבש כמו שאנחנו מכירים מאזור הדרום בארץ.

עדיין ירוק.




זהירות ממותה לפניך.






























מה יש כאן עם החיות הפרהיסטוריות.





























קרנף מהתקופה המודרנית.























כאן כבר הכל הפף ליבש ומשעמם.























עדיין גבוהים 3,324 מטרים.





לקראת השעה 17:00 הגענו לסן מיגל דה איברה.עצרנו בכניסה אל העיר ולאחר התייעצות קצרה בינינו החלטנו להישאר כאן ללילה אחד,ולמחרת לפני שנמשיך לעיר הבירה נעשה ביטוח לאופנועים.
המשכנו אל תוך העיר וכעבור כמה דקות מצאנו מלון משפחתי נחמד וזול עם חנייה סגורה.
בעלת המלון שמחה לראות את שני התיירים המזדמנים והגישה לנו צלחת פירות טריים וטעימים,כמו כן היא אמרה שהמסעדה במלון תפתח לקראת השעה 20:00 ולכן יש לנו כשעתיים וחצי לפרוק את הציוד,להחליף בגדים ולהסתובב קצת בעיר.
מישל ואני קבענו להיפגש בלובי לאחר המקלחת ומשם יצאנו לסיבוב קצר בעיר.כבר ברחוב הסמוך למלון מצאנו מאפייה וקנינו כמה עוגיות ולחמניות טריות כדי להעביר את הרעב.רחובות העיר דיי ריקים ואין יותר מדי מה לראות למעט הכיכר המרכזית והכנסייה שבה.אז תפסנו לנו איזה ספסל בצל ונהנינו מהשלווה והאוויר הצח.ניצלתי את ההזדמנות לדבר עם מישל ולומר לו מה שעל לבי,שאנחנו לא בתחרות וברגע שהחלטנו שרוכבים יחד צריך להבין זאת,אנחנו צריכים להתחשב אחד בשני ולא לנסות לעצבן אחד את השני,לדוגמה דבר אחד שקרה במעבר הגבול,מה היה קורה אם הוא היה ממתין לי כמה דקות עד שסיימתי להחתים את הדרכון?וגם אם סיימת לפניי ויש לך מידע נוסף לגבי המשך התהליך כגון צילום המסמכים בצבע היית יכול להמתין שם ולחסוך לי את ההמתנה בתור.גם אני מתחשב בך על בסיס יומי היות ואתה רוכב לאט ממני,האם היית רוצה שבמהלך היום לא אחכה לך?המשמעות של לרכב ביחד זה להיות ביחד לטוב ולרע,להיות נאמן אחד לשני,כמו שבבוגוטה נאמר לי שהגסטהאוס מיועד רק לישראלים עשיתי אחורה פנה ולא נשארתי שם למרות שרציתי מאוד לשהות שם כמה ימים,אני נאמן לחבריי ולכן אני דורש זאת גם מהם. 
מישל אמר לי שאני צודק והוא יקח זאת לתשומת ליבו.לאחר שסיימנו לדבר חזרנו אל המלון והלכנו אל המסעדה לאכול ארוחת ערב.
מיד לאחר שנכנסנו למסעדה נאמר לנו שהיום המסעדה לא עובדת היות והיה בה איזשהו אירוע גדול ולכן כל העובדים יצאו מוקדם.שיט לעזאזל למה אתם אומרים זאת רק עכשיו?שאלנו בפירוש ונאמר לנו שאתם עובדים ובגלל זה חזרנו ממרכז העיר למלון,"מצטער" ענה הבחור ואנחנו עשינו פרסה והלכנו חזרה אל הרחוב הראשי,מצאנו מסעדה שמציעה עוף בגריל כמו כל מסעדות ה"פויו"(עוף)בדרום אמריקה,הזמנו כל אחד עוף שלם וקיבלנו גם מרק טעים שלמרבה הפתעתי מצאתי חתיכות של רגלי עוף בתוכו.
משם חזרנו למלון שבעים ועייפים קצת עדכונים באינטרנט והתקפלתי לישון.

החדר הראשון שלי באקוודור.






















אני אוהב לצלם רכבים ישנים.














































כמה תמונות מהכיכר המרכזית של סן מיגל דה איברה.
















































כמה תמונות בתוך הכנסייה המרשימה הזו.



























השולחן במסעדת המלון-יש לכם מזלג??

























הפתעה במרק.


מבצע 2 עופות במחיר של אחד.























מישל עסוק עם המרק.























וזו הצלחת שלי.
























איזה אושר.






















למחרת בבוקר יצאנו לכיוון מרכז העיר ולאחר התברברות קלה מצאנו את סניף הבנק בו אפשר לעשות ביטוח,כעבור כמה דקות אחד הפקידים התפנה ואמר "כאן אנחנו לא עושים ביטוח סעו לסניף אחר בכתובת הנ"ל " מישל ניסה להתווכח ולומר ששלחו אותנו לשם ללא הצלחה אז נסענו לסניף הבא, לאחר כמה דקות הגענו גם לכתובת שהפקיד נתן וגם פה לא עושים ביטוח היות וזה סוף השנה עכשיו,מישל שוב התווכח וניסה ללחוץ את הפקידים לפינה,אמרתי למישל מה זה יעזור לך הם בורג קטן במערכת ואלו ההוראות שקיבלו אז בוא נמשיך,שאלתי בנימוס את הפקיד שכבר התחיל להראות סימני עצבנות קלים היכן אפשר לעשות ביטוח והוא הפנה אותנו לסוכנות הביטוח שנמצאת כמה רחובות מכאן,מישל כבר היה עצבני ואמר "שילכו לעזאזל אני לא עושה ביטוח בוא נמשיך הלאה",אמרתי למישל "תרגע ובוא ננסה שוב,הקנס גבוה ואנחנו נוסעים לעיר הבירה ולא כדי להיכנס לשם ללא ביטוח",מישל חשב לרגע ואמר בסדר אז נסעתי אחרי מישל היות וה GPS שלי מזייף ואינו מראה את רחובות העיר,כעבור כמה דקות נוספות הגענו לסוכנות הביטוח ולאחר המתנה וצילום רישיונות וכו' רכשנו ביטוח לשנה ב 25$ כי זה מה שהם מוכרים כאן וחובה על פי החוק ובמקרה ושוטר תופס מישהו ללא ביטוח הקנס הוא 500$ או חס וחלילה במקרה של תאונה אפשר להסתבך כהוגן,25$ ישאיר לי עודף מ 100 ש"ח זול ולא נורא,הלוואי עלינו במדינת ישראל.
מיד לאחר שיצאנו מסן מיגל החום החל להעיק היות וכבר כמעט צהריים,הנוף משעמם ומדברי ואני חושב לי איך שחסר לי הנוף הירוק של קולומביה.
עצרנו לרענון באחד הכפרים בדרך וניצלנו את ההזדמנות לטייל בשוק המקומי ולספוג מעט מהתרבות המקומית,מיד שמתי לב שהאנשים כאן נראים שונה ממה שראיתי עד כה,כאן האנשים הם צאצאי האינדיאנים ילידי דרום אמריקה אשר לבושים בבגדים מסורתיים למרות שניסיתי  לצלם מרחוק המקומיים שקלטו אותי ניסו כל הזמן להתחמק מעדשת המצלמה.
השוק מלא כל טוב,פירות,ירקות,בשר,כלי בית וכו' הריחות משגעים והצבעים מגוונים,למרות שהמון אנשים מסתובבים בשוק נראה שהשקט והשלווה נשמרים כאן,ממש יפיפה וקסום כאן.

מחוץ למלון,ככה מתחיל יום הנסיעה שלנו.























עצרנו לבקר באחד מהשווקים בדרך.






















מקום כלבבי.






















כמה צבעים במקום אחד.












































כמה צבעים.















































כמה עוף!!!.






















וגם בשר.





בגדים ונעלים.






















מקומיים מתעניינים בנו ובאופנועים.





איש מערות.







המרחק לקיטו(Quito)עיר הבירה של אקוודור ששמה הרשמי הוא סן פרנסיסקו דה קיטו הוא רק כ 120 ק"מ אך הכבישים סואנים ונמצאים תחת עבודות בכביש מה שגורם לנו להאיץ ולהאט בין עקיפה לעקיפה כאשר לפעמים נתקעים לזמן ארוך מאחורי משאית איטית שמעשנת בעליות,אך אין בעיה אנחנו כבר מתורגלים מכבישי קולומביה ההרריים.
כעבור כשעה אני רואה מולי משהו שנראה כמו ענן שחור,אני לא מספיק להגיב או לומר תרמתי דם ואני נשטף בחרקים שנמרחים על משקף הקסדה וכל חלקי הגוף שחשופים אל הרוח.
מיד לאחר הפגיעה אני מרגיש צריבה חזקה ביד ולכן אני מבין שהחרקים האלו הן דבורים,אני עוצר מיד בצד ומישל גם עוצר ושואל "מה קרה?",מיד אני מתחיל "לרקוד" בעודי פושט את המעיל והכפפות ומגלה 5 עקיצות ביד פייי כוסאוחתו איך נכנסתם לשרוול המעיל לעזאזל.בזהירות אני מוציא את העוקצים מהיד ומתחיל לספור למעלה מ 50 דבורים שפגעו והתפוצצו על הקרנף ועוד למעלה מ 20 שהתפוצצו עלי,לפני שאני לובש את המעיל אני בודק את צדו הפנימי של המעיל ובתוך המעיל אני מגלה עוד 3 דבורים,איזה מזל שבדקתי הייתי יכול לזכות בעוד 3 עקיצות באותו המחיר.
בזמן שכל זה קורה מישל אומר לי "פתאום אני רואה אותך נכנס לענן שחור והענן מתפזר סביבך ונעלם", במישל פגעו רק 5 דבורים והוא לא נעקץ,אנחנו צוחקים מהעניין ואני מספר למישל שאני כבר רגיל והדבורים אוהבות אותי,במהלך חיי נעקצתי מדבורים כמה עשרות פעמים,לצערי הן פשוט מתות עלי,וכך גם אמא שלי תאמר בערב כשנדבר בטלפון.
בזמן שהיד המשיכה להתנפח עישנתי סיגריה ולאחר מכן המשכנו קדימה לעיר הבירה.
עקיצות הדבורים השפיעו עלי היות והפעם זה היה מולטי עקיצות והיד התנפחה וכאבה והקשתה במקצת על תפעול ידית המצמד(קלאץ')אך בסה"כ לא כזה נורא והכאב הוא נסבל ויחלוף עוד כמה ימים.



הנוף מתחיל להשתנות,איזה יופי.



שוב הרים גבוהים וירוקים.

















הכבישים מסודרים וסלולים היטב.




שדות חקלאיים.



ככה נראתה היד שלי ביומיים הבאים,אדומה,נפוחה ומגרדת.






לקראת השעה 16:00 הגענו למבואות העיר,בכניסה לעיר אני נותן פיקוד למישל ונוסע אחריו.
היות ומישל מנווט ע"י הסמארטפון שלו הוא נוסע ממש לאט ומנסה להבין היכן אנחנו,איזה בעסה שה GPS שלי לא מעודכן קשה לרכב ככה.
מישל מוביל אותנו אל עבר מלון שעליו הוא קרא בלונלי פלאנט,הגענו והמלון היה רחוק מהתיאור בספר,כמו כן אין חנייה והוא רחוק ממרכז העיר,החלטנו להמשיך לכיוון העיר העתיקה.
רחובות העיר עמוסים ומדי פעם אנחנו נאלצים לנסוע על הנתיב הציבורי,מקסימום נדבר עם השוטר בעברית.
לאחר מספר ברבורים ברחובות העיר מצאנו את המלון הבא ברשימה,אך בעדינות אומר שהוא היה לא משהו ושוב אין חנייה,המשכנו לנ.צ הבא,המלון נמצא ממש במרכז המדרחוב של העיר העתיקה,בעוד מישל נכנס לברר פרטים אני נשאר לשמור על האופנועים.
כעבור כמה דקות כאשר מישל יוצא החוצה הוא מתחיל לצחוק היות והוא רואה אותי מוקף בעשרות אנשים שנדהמו מהקרנף והפיל והתחילו לשאול את הבחור המגודל,המזוקן והמאובק עשרות שאלות.
מישל מצלם אותי מוקף באנשים ואח"כ מסביר שהמחיר סביר ואפילו יש חנייה סגורה ובטוחה,אז קדימה עשינו צ'ק אין והכנסנו את האופנועים לחנייה,אמרנו להם שינה ערבה ונפגש בעוד כמה ימים.
היות והשנה החדשה בפתח החלטנו להישאר בקיטו ולראות כיצד המקומיים חוגגים את בואה של השנה החדשה,כמו כן מישל הוא נוצרי ורצה לא לרכב בימים אלו,אני מבחינתי אין לי בעיה יהיה לנו זמן לחרוש את העיר הגדולה הזו.
לאחר שפרקנו את הציוד התחברתי לאינטרנט וקיבלתי הודעה מאבא שלי ובה היה כתוב,"ראינו שחצית את קו המשווה בשעה 12:05,בהצלחה בהמשך בחצי הדרומי סמיילי 10X" כן אבא שלי ראה באמצעות מכשיר הספוט(איתור לוויני)היכן אני נמצא וידע טוב ממני את מקומי,בדרך לקיטו לא הסרתי את עיניי מה GPS היות ורציתי לצלם את מסכו של ה GPS כאשר קואורדינטות הרוחב מראות הכל 0,אך משום מה פספסתי את הרגע,אולי בגלל הסיפור עם הדבורים או אולי בגלל שה GPS עצבן אותי עקב אי הדיוק במפותיו.
שוב בפעם המאה אמרתי למישל שה GPS מעצבן אותי והמפות שרכשתי ב 80$ דרך האתר של GARMIN שוות לתח...,נכנסתי לברר שוב באתר של GARMIN והבנתי שחסרים הרבה נתונים במפות שהם מוכרים. מישל אמר לי "אם אתה רוצה יש לי מפות שקבלתי עבור ה GPS מחבר בצרפת" אמרתי לו "כמובן תן לי אותן" התקנתי את המפות ב GPS ופתאום ה GPS התעורר לחיים,עכשיו כל הרחובות מופיעים כולל מלונות,אטרקציות,מסעדות,בנקים וכו' אמרתי למישל "תודה רבה איפה היית עד עכשיו?" מעכשיו יהיה לנו קל יותר לנווט באקוודור.
למרות שטיילתי באסיה וגם עבדתי בכמה מדינות באפריקה זו הפעם הראשונה בחיי שאני נמצא בחלקו הדרומי של כדור הארץ מקווה שיהיה מעניין כמו בחלקו הצפוני.
אנחנו נשאר בקיטו 4 לילות כך שיהיו לנו 3 ימים שלמים לטייל ולספוג מהתרבות המקומית,עלינו על מדי תייר ויצאנו להסתובב ברחובות העיר העתיקה.



הסלברטי עונה על מיליון שאלות בכניסה למלון.





תאמת זו הייתה סיטואציה מצחיקה.


הקואורדינטות מראות שאנחנו נמצאים מעט דרומית לקו המשווה.






















חדר פשוט ונחמד.



אמרתי כבר שאני אוהב לצלם מכוניות ישנות.



ברחובות קיטו. 




בכיכר המרכזית.























זה אני גדול או שהדלת הזו קטנה?.




מתחיל להחשיך ותאורת הרחוב כבר דולקת בכיכר המרכזית.


























המדרחוב עמוס בכל שעות היום.




למחרת בבוקר יצאנו לסיבוב רגלי בעיר.
ממבט ראשון אנחנו מבחינים שהאנשים בקיטו פשוטים מאוד ונראה שיש כאן המון עניים ומחוסרי עבודה,אך למרות זאת נראה שדיי בטוח כאן והאנשים מחייכים ללא הפסקה,בקיטו חיים כמעט 1.6 מיליון אנשים.
העיר נמצאת בגובה 2,850 מטרים מעל גובה פני הים,מה שהופך אותה לבירה השנייה בגובהה בעולם,כן האוויר דליל כאן וכמעט בכל רחובות העיר תמצאו איזו עלייה שתוציא לכם את הנשמה ואת קצב הנשימה. העיר העתיקה פשוט מקסימה והמבנים העתיקים נראים בכל כיוון אליו אסתכל.אל קיטו רציתי להגיע היות ובקיטו נמצאת הקתדרלה הנאו גותית הגדולה ביותר באמריקה הלטינית ששמה הוא בזיליקת דל ווטו נאסיונל (Basílica del Voto Nacional) .
במהלך ההכנות לטיול נתקלתי בתמונה של הקתדרלה והבטחתי לעצמי שאגיע לשם ואראה אותה במו עיניי. לכן דבר ראשון הלכנו לכיוונה,כבר מרחוק אפשר להבחין בצריחיה משקיפים על העיר,כאשר התקרבנו החיוך נסוך על פניי,כל כך רציתי לראות במו עיניי את הקתדרלה המרשימה הזו,לצערנו הקתדרלה הייתה סגורה אך מבט מבחוץ הספיק לי,קרצתי למישל ואמרתי "סבבה עשיתי וי אפשר להמשיך דרומה".
למחרת בעודנו הולכים ברחובות נתקלנו בבחורה שמציעה סיבוב באוטובוס התיירים ברחובות העיר,כולל נקודת התצפית אליה התכוונו ללכת,בנוסף ישנה אפשרות לרדת בתחנה הרכבל ולעלות אל תצפית אחרת המשקיפה אל האזור מפסגת אחד ההרים,ואח"כ להמשיך בסיור עם אחד מהאוטובוסים של החברה הנ"ל,המחיר סביר ולכן החלטנו ללכת על זה.


ארוחת בוקר.




הקתדרלה נראית מרחוק.

איזו עליה.



אישה בלבוש מסורתי.



שוב נכנסנו לנשנש משהו.






מבט אל העיר בגבעה שנמצאת בחלקה האחורי של הקתדרלה.




כן ככה נראית הקתדרלה מאחור.

בחור יהודי שמשפחתו נולדה וגדלה כאן וכן הוא יודע כמה מילים בעברית.




הקתדרלה המרשימה ביותר עד כה.



יפה מכל כיוון.



ומכל זווית.










מבט פנים.




משמר הנשיא בחילופי משמרות.













מנסה להתפרנס.

































שוב בכיכר.








מישל ואני עלינו אל גג אוטובוס התיירים,מעולם לא נסעתי באוטובוס שכזה ויכול להיות דווקא נחמד לנסות, 
כעבור כ 10 דקות החל הסיור שעבר ברחובות העיר והמדריכה הסבירה באנגלית ובספרדית.
לאחר כשעה הגענו אל התצפית ששמה הוא"אל פנסייו" שכלולה בסיור,התצפית ממוקמת על גבעה בגובה של 3,016 מטרים ובמרכזה ניצב פסל ענק ויפה ששמו הוא ה"בתולה של קיטו".
פסל הבתולה בנוי מ 7000 חתיכות אלומיניום ומתנשא לגובה 41 מטרים, הנוף על העיר הפרוסה לרגלינו מרשים והאווירה נפלאה.

על גג האוטובוס.


במהלך הסיור.



פסל "הבתולה של קיטו" נראה מרחוק.



מתחילים הטיפוס לעבר הפסל.



"הבתולה של קיטו" עוד רגע מגיעים.


העיר נמתחת עד האופק.



למרגלות "הבתולה של קיטו".



ועוד אחת.



וגם פנורמה הייתה לנו.
































שוטרים מקומיים ואני.



איזו עיר ענקית.
























לאחר כ 20 דקות בפסל הבתולה המשכנו בסיור ובהסברים על המבנים והאטרקציות בקיטו.
וכעבור כחצי שעה הגענו לתחנה הרכבל,ירדנו מהאוטובוס וחצינו את הכביש.
תחנת הרכבל נמצא במעלה ההר ולכן נזקקנו להסעה לשם,המתנו בתחנה לשאטל(מיניבוס) של גן השעשועים שקרוב לתחנה הרכבל ואוסף את המטיילים מהתחנה ומעלה אותם לראש הגבעה,כשהשאטל הגיע משום מה הנהג סירב לקחת אותנו בטענה שהוא לא נוסע לשם,הנהג הוסיף ואמר שניקח מונית,טוב לא צריך ניסע במונית.
בתחנה האוטובוס פגשנו זוג מארגנטינה והחלטתנו לחלוק את המונית יחד איתם,נסיעה קצרה בעליה תלולה מאוד והגענו לרכבל,שילמנו וכאשר הגיע תורנו נכנסו לקרון שהוביל אותנו במעלה ההר לגובה של 4,200 מטרים.
מהגובה העצום הזה השקפנו מכמה נקודות על העיר מרחוק,למרות הגובה שמקשה על הנשימה הלכנו בין נקודות התצפית כשמדי פעם אני עוצר להפסקת סיגריה כדי להסדיר נשימה.

הכיכר המרכזית מגג האוטובוס.





























שוב הקתדרלה,הפעם מגג האוטובוס.





תראו איך קוראים למסעדה.























רוכבי "דאון היל" עולים ברכבל לראש ההר.





גם בגובה 4,200 יש פרחים.





























אלו מרחבים.



קיטו מלמעלה.
























































גם זה גדל כאן בגובה.























כן,שורט וסנדלים בגובה 4,200.



עוד מבט.






















לא קלה ההליכה בגובה שכזה.




מישל והאווירון ברכבל.























חברה צעירים ברחוב.





סרטון קצר מהתצפית.






כעבור כשעה חזרנו לרכבל וירדנו לתחתית ההר משם משום מה יש שאטלים וזה תפקידם לעלות ולהוריד נוסעים מגן השעשועים לתחנת האוטובוס שלמטה,מה שהגביר לנו את החשד שנהג השאטל עובד יחד עם נהגי המוניות ועשה עלינו קומבינה,לא נורא רק דולר אחד לכל נוסע אפשר לחיות עם זה.
חזרנו אל תחנת האוטובוס וכעבור כ 25 דקות הגיע אוטובוס תיירים לתחנה,כשעלינו התברר שזה אותו האוטובוס שבאנו איתו ממש צירוף מקרים,הסיור נמשך וכשהגענו אל העיר החדשה נהג האוטובוס עצר ומדריכת הטיול אמרה ברמקול "תודה רבה לכולם הסיור הסתיים",מה???אנחנו בצידה השני של העיר איך זה יכול להיות?המסלול עגול ואמור להסתיים היכן שעלינו ולא בצידה השני של העיר,מהומה התחילה באוטובוס,חלק מהנוסעים ירדו וחלק נשארו,אנחנו נשארנו ושאלנו לפשר הדבר,מדריכת הטיול אמרה "מצטערים היום הסיור נגמר כאן היות וזה ערב חג(ה 31.12)" שאלנו כמה תעלה מונית והם אמרו 10$,מישל ואני ועוד כמה תיירים מקולומביה אמרנו "אבל את הבטחת שתורידו אותנו באותה הנקודה בה אספת אותנו קרוב למלון" שוב היא אמרה "מצטערת" אמרנו לה "זה לא הגיוני שהסיור עלה 5$ ועכשיו עלינו לשלם עוד 10$ כדי לחזור למלון זה פשוט לא בסדר" זה לא הקטע של עלות המונית אלא הסיבה שעליך לקיים את מה שהבטחת לא עושים ככה לתיירים,כעבור כחצי שעה של ויכוחים עקרוניים שהגיעו עד למנהל חברת האוטובוסים המדריכה הודיעה לכל הסרבנים "שוב אני ממש מצטערת,כפיצוי נחזיר לכם את כספכם" הסכמנו וירדנו מהאוטובוס,מישל חזר ואמר "דבר כזה לא היה קורה באירופה טוב שעמדנו על עקרונותינו",כדי להירגע עצרנו במקדונלדס ונשנשנו איזה דאבל נחמד ומשם לקחנו מונית אל העיר העתיקה.
לקראת השנה החדשה ישנו מנהג באקוודור להכין בובות וב 31.12 בחצות הלילה עם בוא השנה החדשה התושבים מדליקים ושורפים אותן,לכן כל הרחובות מלאות בבובות שכאלו,כל בית וכמעט כל רכב מקושטים בבובות בכל מיני גדלים,מקומי אחד אמר שכך הם בעצם שורפים את המעשים שעשו בשנה החולפת,לקראת חצות הלילה מישל ואני יצאנו לראות כיצד המקומיים חוגגים את בואה של השנה החדשה,מוזר אבל אין הרבה תושבים ברחובות,במהלך היום נתקלנו בתופעה שנמשכה עד הלילה והיא גברים שמחופשים לנשים וחוסמים את התנועה ברחובות באמצעות חבל וריקודים,כל רכב שמגיע למחסום שכזה אינו מורשה לעבור עד אשר נוסעי הרכב לא נותנים כסף לאותם חוגגים,אחלה שיטה להשלים הכנסה.
המשכנו להסתובב בעיר ואז בחצות בדיוק נורו עשרות זיקוקים ע"י אנשים פרטיים ולא משהו מסודר של העיר,מיד לאחר מכן התושבים הציתו את הבובות ורקדו שיכורים סביבן,ככה קיבלנו את השנה החדשה.

הקרבנות שיועלו באש מעטרות מכוניות ובתים.
































כאן ירדנו מאוטובוס התיירים.























החוגגים חוסמים את הרחובות במטרה לקבץ כסף.






שיטור עירוני.






























ארוחת חג במסעדה באווירה שמחה.























נתחיל במרק עוף וירקות.























מנה עיקרית,איפה האוכל כאן-נראה שבשר טוב ימתין לי בארגנטינה.























עוד בובות.
























24:00 שורפים את הבובות.


























כולם קטנים באקוודור.










ככה נראה איש בן 70 שעובד בקבלה במלון בערב השנה החדשה.









למחרת היום טיילנו עוד קצת בעיר ותכננו את המשך המסלול דרומה.
אמרתי למישל שברצוני לחזור צפונה אל קו המשווה הדמיוני כדי לראות את האתר שמציין את מיקומו של קו המשווה ולצלם את ה GPS על 000000,משם אנחנו נמשיך אל כפר הדייגים פוארטו קאיו(Puerto cayo),מישל קרא בלונלי פלאנט שמשם אפשר לצאת אל האי איסלה דה לה פלאטה(Isla de la Plata)שמוגדר כאי גאלאפגוס לעניים.
הגיע הזמן להמשיך דרומה,חשוב לומר שנהניתי בקיטו וראיתי די הרבה מהעיר הגדולה הזו,המרחק מקיטו לפוארטו קאיו הוא כ 460 ק"מ ואפשר לעשות זאת ביום אחד אך החלטנו לעבור קודם כל באתר קו המשווה ואם הזמן לא יספיק לנו נעצור באחת הערים בדרך. 
קשרנו את הציוד לאופנועים אמרנו יפה תודה במלון ויצאנו לדרך.
עכשיו עם המפות החדשות הGPS עובד מצויין.אני לוקח את ההובלה ומוציא אותנו בזריזות מהעיר שרק החלה להתעורר,כעבור כ 40 ק"מ הגענו אל מוזיאון קו המשווה שנקרא בספרדית מיתאד דל מונדו(Mitad del mundo)שפירושו הוא אמצע העולם.כאן עובר קו המשווה שהוא בעצם קו רוחב דמיוני שחוצה את כדור הארץ לשניים,צפון ודרום,כאן באתר מסומן קו צהוב על הרצפה שמציין את מיקומו של קו המשווה.
עשרות תיירים באים לבקר את האתר הנ"ל,מה שהם לא יודעים שכאן לא באמת עובר קו המשווה אלא 200 מטרים צפונית לכאן,קראתי על כך וגם הGPS אימת זאת.המוזיאון הוקם לפני שהיו GPS לכל אחד ולכן כולם חשבו שזו הנקודה המדויקת של קו המשווה.
בקשנו בכניסה להכניס את האופנועים כדי להצטלם יחד עם המבנה המרשים אך השומרים לא הסכימו,אז חנינו בחנייה שילמנו כניסה ונכנסנו פנימה,שביל הכניסה המרוצף מעוטר בפסלים,ועושה רושם שגם הגננים יודעים את עבודתם,במרכז ישנו מגדל מרובע כאשר כל קיר פונה לכיוון אחר צפון,דרום,מזרח ומערב,על ראש המגדל מונח כדור ענק ועליו קו המשווה,עלינו בעזרת מעלית לראש המגדל צילמנו את הנוף המרשים ואח"כ סיירנו במוזיאון,ואפילו אכלנו ארוחת בוקר שם.

הקרנף בכניסה למוזיאון קו המשווה.



גם אני רוצה תמונה עם הקרנף שהביא אותי עד הלום.





ועוד אחת.
























בשביל הכניסה.




E מציין כיוון מזרח ו S מציין כיוון דרום.


מישל צ'יפר אותי במבט על.






O מציין מערב היות ובספרדית מערב אומרים Oeste.







מראש המגדל.



פנורמה.



























כמה תמונות מהמוזיאון.









עובדת המוזיאון לבושה בבגד מסורתי.



"מיטאד דל מונדו".




גם כנסייה יש כאן ויש לה שם מקורי-"כנסיית קו המשווה".







כשחזרנו לאופנועים ראינו אופנוע חונה ומכוסה לידינו מישל הציץ מתחת לכיסוי וראה מספר אמריקאי,אולי נפגש בהמשך הדרך.
כבר כמעט צהריים ולפנינו מעל ל 400 ק"מ עד פוארטו קאיו,אז קדימה יצאנו לדרך,אבל מה חשבתם ששכחתי מדוע חזרנו צפונה? אני רוצה לצלם את קו המשווה האמתי ולכן נסעתי לאט עד שהבחנתי שהכל 0000000 על ה GPS.
עצרתי מיד,זהו כאן באמצע הכביש בדיוק במקום הזה עובר קו המשווה,כמה תמונות וטוב אפשר להמשיך קדימה מישל,יוצאים לדרך,אני מתחיל לנסוע לאט ונראה שמישל גם אך כעבור כ 2 דקות אינני רואה את מישל במראות,אני עוצר בצד וממתין,אולי הוא עצר לצלם או משהו אחר,כעבור כ 2 דקות נוספות אני מחליט לחזור על עקבותיי,נסעתי ממש אבל ממש לאט אין מצב שלוקח לו כל כך הרבה זמן,כעבור כמה עשרות מטרים אני מבחין במישל מגיע לכיווני אני עוצר ושואל "מה קרה?איפה נעלמת?" מישל עונה ואומר "מצטער חשבתי שפנית ימינה שם" אמרתי "מה פתאום ימינה הכיוון שלנו ישר וימינה זה סתם ישוב שלא איבדנו בו כלום גם המפה שלך מראה שצריך לנסוע ישר",במבט חטוף אני מבחין במעט אבק על הצילינדר השמאלי של מישל ולפי דעתי הוא הפיל את האופנוע והתבייש לומר זאת,אך אינני רוצה להביך את עצמי או את מישל ולכן אינני שואל.
הדרך פתלתלה והאספלט ברובו טוב,הנוף מתחיל להיות שוב ירוק ומזג האוויר חם ונאה,כעבור כ 20 דקות הגענו למחסום משטרתי בו התבקשנו להציג רישיונות ותעודות ביטוח,איזה מזל שעשינו,השוטר הנחמד הסתכל ואמר "תודה המשך נסיעה טובה" בהמשך מדי פעם כשיש מה לצלם אנחנו עוצרים לשתות ולנוח, הירוק הזה עושה לי טוב בנשמה ולמרות שהאספלט מתחלף מדי פעם בבטון אני מוצא את עצמי מפליק את הקרנף מימין לשמאל,מוד S בידית הכידון משנה את אופיו של המפלץ הלבן,לפעמים אני מרגיש שחסר לו עוד קצת כח אך זה מנוע 2 צילינדרים ולא 4 כמו באופנועים הספורטיביים שהיו לי,למרות זאת כשפותחים מצערת הקרנף מגיב יפה ומתקדם בקצב טוב,יש עוד משתנים שגורמים לקרנף להרגיש עצל כגון הגובה הברומטרי וסוג הדלק.
מדי פעם אני מאט עד כדי עצירה וממתין למישל שיגיע,כמו כן בכל ישוב בדרך אני מאט ונוסע לאט ואילו מישל דווקא כאן מחליט לנסוע מהר,בישובים צריך לנסוע לאט יותר,הסיכונים גדולים יותר וגם יש יותר שוטרים ופסי האטה.
היות ואנחנו נוסעים מערבה לכיוון פוארטו קאיו שנמצאת בגובה פני הים אנחנו מתחילים לרדת בגובה והנוף שוב החל להשתנות ולהראות יבש יותר וכמובן שחם ולח יותר.
לקראת 16:00 הגענו לעיירה נוספת בדרך והחלטנו לחפש מלון,אנחנו לא נספיק להגיע היום לפוארטו קאיו,היות ולא מצאנו שום מקום נורמלי ללון בו החלטנו להמשיך הלאה אל העיר הבאה שנקראת שון(chone)שם נעביר את הלילה ולמחרת נמשיך לפוארטו קאיו,מצאנו מלון עם חנייה סגורה,מקלחת אכלנו ארוחת ערב באחת המסעדות,עדכונים עם המשפחה ולילה טוב.

כאן בדיוק עובר קו המשווה.























הקואורדינטות על 00000000.























בדיקת רישיונות וביטוח.






יששש שוב ירוק.
























נהר זורם.



ומישל מצלם.





עוד נהר.




עוצרים לרענון.







ושוב עוצרים לרענון.























כביש יצוק מבטון.


























ארוחת ערב.




ולא התבלבלתי והעליתי את התמונה פעמיים,
פשוט הייתי רעב והזמנתי מנה נוספת.





ארוחת בוקר.




איזו בהמה שחנתה לידנו.







למחרת יצאנו מוקדם המשכנו לפוארטו קאיו הנוף החום והיבש הזה יחד עם החום המעיק גרמו לי רק לרצות ולהגיע אל היעד,כעבור שעתיים הגענו לעיר מונטקריסטי(Montecristi) הידועה כעיר "כובעי פנמה".
העיר הנ"ל מלאה ביצרנים קטנים וגדולים של כובע קש שנארג ביד וקיבל את הכינוי והשם "כובע פנמה" למרות שהמקור הוא כאן באקוודור שיצאה עשרות אלפי כובעים שכאלו לפנמה,העולם המערבי גילה את הכובע האקוודורי בפנמה ומכאן נובע שמו.
הכובע התפרסם מאוד כאשר נשיא ארה"ב הגיע לבקר בבניית תעלת פנמה בראשית המאה ה 20 וחבש כובע שכזה וגרם לכך להגיע לתודעה העולמית.
תהליך הכנת הכובעים סקרן אותנו ולכן עצרנו לביקור קצר בעיר כדי לראות במה מדובר,בסיור קצרצר עברנו בין חנויות ומפעלים קטנים וראינו כיצד מכינים את הכובעים,מחיר הכובעים נע בין 20$ ל10,000$, כן בדיוק מה שקראתם.
איכות הכובע נקבעת ע"פ מספר קריטריונים ואחד מהם הוא זמן הכנת הכובע עקב הירידה לפרטים וצפיפות האריגה.
כובע לכל כיס,הכנת כובע פשוט אורכת כ 3-4 ימי עבודה בעוד כובע באיכות טובה ועמיד במים עולה כ 50-100 דולר והכנתו אורכת כחודש,כובעים של 500-1000 $ אורכת כ 3-5 חודשים וזמן הכנתם של הכובעים הממש יקרים אורכת 6 חודשים עד 18 חודשים.
היינו בשוק מהמידע הנ"ל שסופר לנו ע"י בעלת מפעל קטן לכובעים בעיר,שוב הגיע זמן להתבדח ולשבור את הקרח שנוצר בין התיירים למקומיים ואמרתי לה "בטח שזה יקח כל כך הרבה זמן,הנשים עסוקות במשק הבית,את אורגת קצת,אח"כ הילד בוכה,הבעל רוצה לאכול,ומאוחר יותר יש טלנובלה בטלוויזיה" היא התפוצצה מצחוק ואח"כ המשיכה והסבירה:
הכובעים נארגים ביד,כל  חתיכה של קש מעובדת ואורכה נמדד כאשר החתיכות היפות והארוכות ביותר הולכות לכובעים היקרים,כמו כן יש למיין את הבדלי הגוונים והצבע של פיסות הקש.
את הבדלי האיכות בין הכובעים אפשר לראות בעין וגם להרגיש בקצות האצבעות.העיבוד ותהליך הכנת הכובע גורמים לקש להיות גמיש כך שאפשר לגלגלו(כמו גליל)מבלי שהוא יעבד את צורתו ותכונותיו בעת חבישתו על הראש.
מדדנו כמה כובעים שכאלו ואני אינני איש של כובעים אך מישל שכנע אותי לקנות אחד באיכות בינונית כמזכרת,נו טוב פעם בחיים לא?אז שילמתי 40$ שהם מעל ומעבר עבורי,מעולם לא רכשתי כובע ועוד בסכום שכזה,בעלת הבית גלגלה את הכובע והכניסה אותו לקופסת עץ. גם מישל קנה כובע במחיר דומה,אמרנו תודה על ההדרכה,הצטלמנו קצת והמשכנו בדרכנו דרומה.


בית מלאכה ל"כובעי פנמה".


אחד הרחובות במונטקריסטי.


הכובע ואני.



סלפי-ממש גנגסטר.




כובע בתהליך האריגה.




הלו בבקשה להתרכז בתהליך האריגה.


כובעים יקרים מוצגים בתוך ארונות זכוכית נעולים.





עזרת נשים.










מונטקריסטי-הכיכר המרכזית.





לאחר שגמענו היום רק כ 130 ק"מ הגענו לעיירת החוף שנראית כמו עיירת רפאים,מצאנו מלון נחמד מינוס ומישל נכנס לברר מחיר,בזמן שמישל היה בתוך המלון ניגש אלי בחור והתחיל לשאול שאלות,אמרתי לו שאני מישראל והתברר שהוא אחיו של בעל המלון ושהם מאוד אוהבים את ישראל,מישל חזר ונראה שהוא לא מצא מחיר סביר,אמרתי לבחור שדיבר איתי שהמחיר קצת יקר ושאנחנו ממשיכים,הוא אמר חכו רגע אני הולך לדבר עם אחי ונכנס לדבר איתו כעבור דקה הם חזרו יחד,"מה אתה מישראל?" שאל בעל המלון,עניתי לו "כן" בעל המלון המשיך ואמר "הייתי קפטן בצבא אקוודור ואני מאוד אוהב את ישראל,יש לכם את הצבא הכי טוב בעולם!" אמרתי לו שקצת יקר לנו והוא הסכים לתת לנו הנחה בתנאי שנשאר 2 לילות לפחות ולחש לי באוזן "אני לא אוהב צרפתים".
לאחר ששמענו את המחיר החדש החלטנו להישאר,פרקנו את הציוד והלכנו לחפש סירה שתיקח אותנו למחרת אל האי פלטה.
דברנו עם כמה בעלי סירות והתברר לנו שהסיורים אל האי כבר לא יוצאים משם אלא מהעיירה פורטו לופז(Puerto Lopez)שנמצאת כ 35 ק"מ דרומה.
איך שבא לי לשרוף את הלונלי פלאנט של מישל,עד עכשיו כל ההמלצות שהוא נתן גרועות ומטעות,אולי כי זו הגרסה בצרפתית.


חום וחם,הכל יבש כאן.



גם האספלט לא משהו.



ארוחת ביניים-שוב בננות בצלחת.




יצאנו אל החוף.




נראה שהדייגים כאן מחוסרי עבודה.



החברה האלו הסבירו לנו שכאן לא נמצא סירה שתיקח אותנו לאיסלה דה פלאטה.



גלידה לפשוטי העם,קרח מרוסק וסירופ מתוק מאוד.




נראה גדול הצעצוע הזה(200CC).



הבחור הזה משוויץ בארוחת ערב שהוא תפס.






מה לעשות בכפר דייגים אוכלים דגים.





היה טעים.



רמז קטן.





 

למחרת בבוקר נסענו לפוארטו לופז ומיד כשהגענו פגשנו סוכן טיולים שמוציא טיולים לאי פלטה,המחיר קצת יקר אך סביר לעומת ההמלצות שקראנו בלונלי פלאנט כ 60$ לאדם לסיור יומי מלא בשמורה וכולל ארוחה ושנורקלים,ולאחר התמקחות קלה אפילו קיבלנו הנחה.מיד כשאמרנו כן הסוכן אמר "הסירה יוצאת עוד 10 דקות אז קדימה תזדרזו".
החנינו את האופנועים אצלו בסוכנות ובזריזות הלכתי לקנות מים ולארגן את הציוד.פירקתי את מצלמת ה Gopro מהקסדה והכנסתי את הקסדה לארגז האחורי.כמו כן הוצאתי את שאר המצלמות ונכנסנו לרכב שלקח אותנו לרציף.
מיד לאחר שעלינו לסירה הבחנתי שמצלמת ה Gopro לא נמצאת בתיק שלי,נכנסתי ללחץ,ניסיתי לשחזר היכן המצלמה,כל הזמן השחזור שאני מריץ בראשי נעצר בזה שהנחתי את המצלמה על המושב האחורי של הקרנף,שיט המחשבות לא עזבו אותי.ביקשנו מהמדריך שיתקשר לסוכן הטיולים כדי שיבדוק האם שכחתי אותה על הקרנף,המדריך התקשר והסוכן בדק ואמר לו שאין כלום על האופנוע.
אני אמרתי למישל "מה אתה חושב שאם הוא יראה מצלמה ששווה 400$ הוא יגיד "כן מצאתי אותה ואני אשמור לך עליה",מישל אמר "אל תדאג בטח הכנסת אותה לארגז".
הבעיה שאני לא זוכר שהכנסתי אותה לארגז היות והתכנון היה לקחת אותה יחד עם שאר המצלמות,המחשבה הזו הטרידה אותי כל היום.
ההפלגה אל האי לוקחת כשעה וחצי וכבר שמגיעים קרוב אל האי הסירה מאטה ואנחנו צופים בצבי ים ענקיים ששוחים קרוב מאוד לדופן הסירה.
לאחר מכן אנחנו יורדים אל החוף שמפוצץ בסרטנים קטנים ואדומים ואני מוצא את עצמי מנסה לתפוס אחד בעדשתי.הקטנים האלו זריזים לאלה אך למרות זאת הצלחתי לתפוס כמה שוטים טובים.
כעבור כמה דקות חופשיות המדריך קרא לנו והסביר על המסלולים באי וברמת הקושי של כל אחד מהמסלולים.
למרות שזה עניין אותי אני ממשיך לחשוב על המצלמה שלי,כן כל מה שצילמתי שמור במחשב אבל לא מתאים לאבד את המצלמה הזו באמצע הטיול.לאחר שהמדריך סיים להסביר הוא ביקש שהקבוצה(כנוסעי הסירה)בה אנחנו נמצאים תבחר במסלול אחד מבין ה4 שמוצעים לנו.התחלנו לדבר ולא היו יותר מדי ויכוחים למעט המדריך עצמו שניסה לתמרן אותנו כדי שנבחר במסלול הקצר,נראה שהוא שבע מסיורים באי הזה.לאחר הצבעה דמוקרטית בחרנו במסלול הארוך ביותר ובסה"כ 8 ק"מ באי הקטן הזה.


מעגן הסירות בפוארטו לופז נראה רציני יותר.





חופי האי לצידנו.
























אחד מהצבים מוציא את ראשו כדי לנשום.


המים צלולים ונקיים.






























סרטן מקומי.



























































פרננדו הקולומביאני בא לביקור באי יחד עם משפחתו.































שאר החברה יורדים מהסירה.




 
הצעידה התחילה בטיפוס חד לגובה של כ 450 מטרים,בזמן הצעידה המדריך הסביר על האי שנראה יבש וללא צמחייה חייה.כאשר שאלתי אותו "מדוע נראה שכל הצמחייה מתה כאן ?"הוא אמר שאנחנו בעונה היבשה ולכן הכל יבש.הוספתי ואמרתי בדרך כלל צמח שנמצא בשלכת הענפים במרכזם חיים וכאן נראה שכל הענפים יבשים,הוא אמר שככה זה ורק השורשים ממשיכים לחיות.
סבבה נמשיך הלאה,בהמשך הדרך מדי פעם אנחנו נתקלים בציפורים מוזרות בעלות רגליים כחולות שנקראות בוביס כחולת רגל וכינויה המקומי הוא "זאפטה אזול" שהפירוש רגל כחולה,וגוזליהן יושבים במן מכתש עגול מוקף בצואתן ונראה כאילו מישהו הפציץ אותן מן האוויר.
בהמשך ראינו עוד כמה זנים של עופות מים ובניהם גם ציפורי האלבטרוס שנראים כמו שחפים ענקים.
במהלך היום למרות המחשבות על המצלמה התבדחתי ואמרתי כל הזמן שחוץ מזאפטה אזול אנחנו לא רואים יותר מדי,היות ו 90% מהציפורים כאן הן כאלו מוזרות עם רגליים כחולות.
במהלך הסיור צילמנו ובעיקר הלכנו באי השומם והחם הזה,כל כמה מטרים המדריך אומר "או הנה זאפטה אזול" כולם מוציאים מצלמות ומקליקים בטירוף כאילו זו הפעם הראשונה שהם נתקלים בציפור הזו,ואני אומר למישל "תראה עוד "זאפטה אזול" דוגרת על ביצים כבר ראינו אולי 1000 כאלו אולי אפשר לעשות חביתה כחולה מהביצים שלהן" כנראה שהרעב השפיע והתחלתי לחשוב על אוכל ואיך אני צולה את הציפורים האלו על המנגל,למזלן הגדול של הציפורים האלו הן ציפורים מוגנות ולכן אוותר להן הפעם.
כעבור כ 4 שעות חזרנו אל החוף ולאחר שעלינו לסירה הפלגנו כ 10 דקות לצדו השני של האי שם קיבלנו שנורקל וסנפירים והורשנו לקפוץ אל המים הכחולים,מיד הוקפנו בדגים יפיפים ובשלל צבעים וגדלים,פשוט נפלא,כמה חבל שהמצלמה שלי לא כאן יכולתי לצלם אחלה צילומים מתחת למים,איזה פספוס ועצבים.
לאחר כ 40 דקות עלינו חזרה אל הסירה והפלגנו חזרה אל היבשת,בדרך קיבלנו פירות טריים וסנדוויץ'' קטן להרגיע את הקיבה,מיד כשהגענו אל החוף נפרדנו בזריזות מהאנשים שפגשנו בסיור היומי ומיד הלכתי אל הקרנף לראות האם המצלמה אבדה או לא,מיד כשפתחתי את הארגז ראיתי את המצלמה מונחת לה בתוך הקסדה,ישששש איזה כיף,ירדה לי אבן מהלב והרגשתי הקלה אך עם זאת גם הרגשת פספוס היות ויכולתי להוציא אחלה סרטון עם הדגים המופלאים האלו.
סה"כ היה מאוד נחמד באי פלטה אכן גלפאגוס לעניים,אך שוב הלונלי פלאנט הגזים בתיאור המקום וגם המלצותיו היו שגויות בנוגע לנקודת היציאה מפוארטו קאיו,מצד שני הצעות המחיר אותן בדקנו לגבי נסיעה אל איי גלאפאגוס מסתכמת בהוצאה גבוהה 4-7 ימים ועולה כ3,000-4,000 דולר,כן בדיוק מה שקראתם יקר אש בטיולים המאורגנים שם,כמו כן הנסיעה לשם כרוכה בהשארת האופנוע מאחור במקום כלשהו ולא מתאים להשאיר את החבר מאחור לתקופה שכזו.


אורלנדו המדריך מסביר על המסלולים.
























מעניין עם תצא מכן חביתה כחולה-ביצי ה"זאפטה אזול".
























שחיקת הצוקים באי.


























גם פנורמה הייתה.








מביט אל הים.




גוזלי ה"זאפטה אזול".





תכירו בבקשה את ה"זאפטה אזול"-נכון שנראה מוזר הקטע עם צבען של הרגליים.
























רגלי גוזלי ה"זאפטה אזול" משנים את צבען כאשר הם גדלים.





זוג מוזר עם מבט חשדני.


























זן אחר שחי על האי.



























משקיף מלמעלה.



























כי מזמן כבר לא היה לנו-עוד "זאפטה אזול" והגוזל שלה.



























הציפור הזו גם הולכת מצחיק.



























אלבטרוס גלפגוס.



























פריגטה.


























הסירה שלנו ממתינה ברוגע.





עוד סרטן מביט עלי.






























ככה נראים הדגים כשהם מצולמים מחוץ למים,תארו לכם איך הם נראים בצילום תת מימי.






























פשוט נהדר כמה שהמים צלולים.





























לוויתן ישראלי.































חוזרים ליבשת.


חלוקת סנדוויצ'ים ופירות.



הגיע הזמן לאכול.


 אחלה חוף.


שוב זוג דגים לארוחת ערב.



שקיעה נחמדה.







מפוארטו קאיו אנחנו ממשיכים לכיוון דרום מזרח אל העיר באנוס דה אגווה סנטה(Banos de agua sante) מרחק הנסיעה הוא כ 440 ק"מ ולכן אנחנו יוצאים מוקדם בבוקר.
התחלנו את היום בגובה פני הים(0)כאשר הכל חום והצמחייה מסביב ברובה יבשה ונראה שעברה עליה איזושהי טראומה.כעבור כשעתיים השדות הפכו לירוקים ועברנו בעשרות כפרים חקלאים קטנים בדרך,סה"כ מזג האוויר היה נוח ומדי פעם היה טפטוף קטן של גשם ולא משמעותי,למרות שהייתי מקבל בשמחה איזה מבול עכשיו שישטוף אותי ואת הקרנף מהאבק שצברנו.בהמשך הכביש הראשי עובר בתוך מטעי בננות אין סופיים,לאורך עשרות ק"מ לכל כיוון שאליו אסתכל אראה רק עצי בננות.
מכאן התחלנו רק לטפס בגובה ומזג האוויר השתנה,אם קודם היה חם ומעונן עכשיו הפך להיות קר וערפלי, באחת הפעמים נכנסנו לערפל כבד מאוד כל כך כבד שלא ראיתי את האף שלי אז עצרתי לצלם.
מישל חלף על פניי והמשיך בנתיב,כעבור כדקה המשכתי גם אני,מאותו הרגע לא ראיתי את מישל יותר. בתחילה ניסיתי לסגור את הפער בנינו אך כעבור כמה דקות הערפל היה כל כך סמיך עד כדי כך שהוא הורגש כמו טפטוף חזק,המשקף התמלא באדים בצדו הפנימי ובצידו החיצוני היה רטוב לגמרי.
החלטתי להוריד קצב ל 30-40 קמ"ש ולנסוע בהתאם לתנאי הדרך הרטובה והערפילית.
כל הזמן אני חושב לעצמי היכן מישל?אולי הוא עצר בצד וחלפתי על פניו?עצרתי שוב לראות האם הוא מאחורי בכלל והיות והוא הוא לא הגיע המשכתי הלאה,לא הגיוני שהוא נוסע כל כך הרבה זמן ולא מחכה לראות מה איתי,בכל סיבוב חד אני מחפש אותו מרוסק בשוליים.
כעבור כשעה וחצי בערפל הכבד הזה אני מבחין במישל ממתין בתחנת דלק בצד הדרך,עצרתי לידו והוא שאל אותי "איפה אתה אני מחכה לך פה כבר 15 דקות חשבתי שקרה לך משהו" אני כבר הייתי טעון בכעסים ועניתי לו "גם אם היה קורה לי משהו מה זה עוזר שאתה כאן?איפה היית שעה וחצי?לא יכול להיות שאתה ממשיך קדימה כשאתה לא רואה אותי במראה למעלה משעה וחצי!אנחנו רוכבים ביחד או לא?" הוא אמר "אתה צודק מצטער,אני אוהב לנסוע מהר בערפל,זה מזכיר לי את הבית", עניתי למישל "כמעט כל יום אתה נעלם לי מאחור ואני ממתין לראות שהכל בסדר איתך,לא הייתה ולו פעם אחת בה נעלמת לי מאחור יותר מ 5 דקות ולא עצרתי לראות היכן אתה".
אני ממשיך ומוסיף,"את זה אני לא אבין בחיים,ביום רגיל כשמזג האוויר טוב והאספלט יבש אתה נוסע לאט וכאשר תנאי הדרך אינם מאפשרים או שחוצים איזה שהו ישוב אתה נוסע מהר ואפילו מהר מאוד לתנאי הדרך,כדאי שתשים לב כי ממש לא בא לי לגרד אותך מאיזה כביש או עץ.בתנאים שכאלו צריך להיות סופר זהירים ולא רק בגללך אלא בגלל מי שבא מולך או נוסע לפניך,היום יותר מפעם אחת נתקלתי בנהגים שבאים ממולי ועוקפים משאיות איטיות בתוך הערפל הסמיך הזה"
שוב מישל אמר "אתה צודק ב 100%,אקח זאת לתשומת לבי,תבין אני רוכב של יום ראשון,"(בישראל זה נקרא "נהג של שבת"),נו טוב עישנתי עוד סיגריה והמשכנו קדימה.



כאן מזג האוויר עוד היה נחמד.








יש גם נתיב לאופנועים קטנים.



















עולים בגובה והערפל מתחיל.























כאן מישל נעלם לי.























יצאנו מהערפל.























מטוס ישן בכניסה לאחת הערים בדרך.






















נוף נהדר.









הכביש המשיך לטפס בגובה ומזמן כבר עברנו את ה 3,200 מטרים,הטמפ' המשיכה לרדת ואנחנו המשכנו לעלות בגובה.הדרך אותה בחרנו עוברת למרגלותיו של הר הגעש צ'ימבורסו(Chimborazo).
גובהו של הצ'ימבורסו הוא 6,268 מטרים.והוא ההר הגבוה ביותר באקוודור וגם בכל רכס האנדים שמצפון לפרו
עוד משהו שלמדתי על ההר מקריאה באינטרנט שלמרות שהאוורסט הוא ההר הגבוה ביותר בעולם, הצ'ימבורסו הוא ההר שמרחקו ממרכז כדור הארץ הוא הגדול ביותר.תופעה זו מתרחשת כיוון שכדור הארץ אינו כדור מושלם, אלא פחוס במקצת,ופני השטח הקרובים לקו המשווה,רחוקים יותר מהמרכז מאשר פני השטח הקרובים יותר לקטבים.
הנוף מהמם ביופיו ולאן שלא נביט נראה מרחבים עצומים,כבר מרחוק אפשר לראות את ההר היפיפה הזה.
כאשר אנחנו מתקרבים אל ההר איני מסיר את עיניי ממנו,מסך ה GPS מראה כל רגע את שינויי הגובה ובשיא אני רואה 4,209 מטרים.
יו הו שיא חדש,הכי גבוה שרכבתי עד כה בטיול,הקרנף מתנהג כרגיל ואיני מרגיש בחוסר כח זמין כלשהו, נהפוך הוא הקרנף כמוני אוהב שקר ומרגיש מצוין לשאוף אוויר הרים צלול וקר לתוך בוכנותיו החמות.
מסביב אפשר להבחין בבעל חיים ממשפחת הלמה ונקרא גואנקו(Lama guanicoe)עדרי הפרא המוגנים משוחררים וחופשיים בטבע,וואו פשוט נהדר ההתלהבות בשיאה,פעם ראשונה בטיול שאני נתקל בחיה הזו משוחררת בטבע.
צילמנו עשרות תמונות נפלאות עם ההר המרשים והמשכנו בדרך,אפשר לומר שהצ'ימבורסו היה ההיילייט של יום הרכיבה הזה בדרך לבאנוס.

הערה לאוהבי ההרים הגבוהים-אני ממליץ לכם לשבת ולקחת שאיפת אוויר ארוכה.

ממשיכים לטפס.























כאן כבר לא גודל כלום.























למרות שצולמה תוך כדי רכיבה אני אטפח לי על הכתף ואומר "תמונה אדירה".
























ירדתי מהכביש כדי לצלם תמונה בגובה העננים.























פנורמה בעננים.









הצ'ימבורסו מכוסה בעננים.























שיא חדש- 4,209 מטרים.
























חוזר אל הכביש.



אני נתקל בעדר גואנקו בפעם ראשונה.
























מתחיל להתבהר-הר הצ'ימבורסו נראה מרחוק.

























עוד אחת.























ההר,הקרנף ואני עם התספורת החדשה.



וגם פנורמה.















עוד כמה מהצד הירוק בזווית קצת שונה.




עזבו את ההר תראו איזה חתיך הקרנף.




עכשיו אפשר להסתכל על שניהם.























סלפי קטן.





לקראת אחה"צ לאחר שגמענו 446 ק"מ הגענו לעיר באנוס הממוקמת בהרים ונמצאת בגובה 1,820 מטרים.
מצאנו מלון זול די בקלות היות והעיר מוצפת בהם,אני יכול לומר שמעולם לא ראיתי עיירה שכזו,כמעט כל בית שני כאן הוא מלון,הוסטל או גסטהאוס,כבר כמה שבועות שלא ראיתי תיירים שאינם תושבי המדינות השכנות ונראה שכאן נראה מלא.
חנינו בחנייה שצמודה למלון,והלכנו להסתובב בעיר.
כאן בתוך העיר אפשר לראות מפלים,כן מפלי מים בתוך העיר נשמע מוזר אבל אנחנו מוקפים בטבע עצמתי,
חלק מהמבנים נראים עתיקים ורובם נראה בתהליכי בנייה,שלטי האטרקציות לתייר קצת הורסים את האותנטיות אבל זה כנראה המצב כאן.
מחירי האוכל במסעדות יקרים להחריד,אך למרות זאת מצאנו מסעדה קטנה שמכינה פיצה ביתית ולא אל תדאגו היא לא שברה את הפיצה הטובה ביותר שאכלתי בבליז.
הגיע לסיומו היום הארוך והנפלא הזה והגיע הזמן ללכת לישון אך לסיכום אומר,שהיום היה מיוחד בעיקר מהסיבה שהתחלנו בגובה פני הים(0) טיפסנו לגובה 4,209 וירדנו שוב לגובה 1,820 מטרים,במהלך היום הטמפ' נעה בין 34 מעלות באזורים הנמוכים ו7 מעלות בהרים,כמו כן במהלך 440 ק"מ נתקלנו במספר רב של שינויי נוף ומזגי אוויר,בנוסף ראינו את ההר היפיפה הזה וכמובן את עדרי הגואנקו בפעם הראשונה בחיי.
אז שיהיה לי לילה טוב מחר נטייל כאן מסביב לעיר באנוס.

בכניסה לעיר.
























אה בקטנה קצת יותר מ 9,000 ק"מ ואנחנו באירופה.
























הכנסייה בכיכר המרכזית.























הבחור מכין סוכריות בחנות לממתקים.
























בתאבון.























ברחובות העיר.























מסעדות רחוב בשוק המקומי.























מאסטרו נגן לנו משהו.




הכומר מברך את הנוסעים ורכבם החדש לפני יציאתם לדרך.























מפל מים באחד מרחובות העיר.





מי המפל עוברים דרך המכבסה הציבורית.





באנוס פרוסה למרגלות ההרים.




הרחובות מסודרים ונקיים.
























גם פה היו כמה ציורי קיר יפים.













למחרת היום נסענו עם האופנועים לטייל באזור מה שנקרא יום כיף שסובב העיירה באנוס.
בגדול הקפנו את העיר,עלינו לתצפיות מדהימות,וביקרנו בכמה מפלים יפים.
אל אחד המפלים או יותר נכון זוג מפלים שרצינו לראות מקרוב היינו צריכים לצעוד כשעה וחצי או לבחור באפשרות הקלה יותר ולרדת בעזרת קרונית שתלויה על כבלים.אך הקטע המצחיק פה הוא מה שמניע ומושך את הקרונית על הכבלים הוא לא אחר מאשר משאית רגילה שעברה הסבה לכח שמניע את הכבל.במקום שגלגלי המשאית יסתובבו על הקרקע הם מסתובבים באוויר ומושכים או משחררים את הכבל,נשמע מפחיד לא? אז זהו שדווקא זה הרגיש די סבבה וחסך לנו הליכה ארוכה ועלה רק דולר אחד לכל נוסע.
ללא ספק באנוס היא עיירה קסומה והאווירה בה נפלאה אך המחירים קצת יקרים יחסית למה שאנחנו רגילים לשלם באקוודור היות ובאנוס מתוירת בהגזמה ושטופה בתיירים מכל הארצות,מזמן לא ראיתי כמות כזו של זרים.אוסיף ואומר שאפילו בעיר הבירה הרגשנו שאנחנו הזרים היחידים בעיר היות ולא ראינו אף תייר במשך שהותנו שם.

יצאנו לטייל.
























סכר ליצירת חשמל בעזרת זרם המים.




















הכוח שמניע את קרונית על הכבל.



בצד שמאל אפשר לראות את הכבל מסתובב על מתאם שהורכב במקום הגלגל האחורי.










הקרונית נראית דווקא נחמד .



מישל ואני בקרונית.



עוד רגע והגענו.




זוג המפלים.



גשר תלוי.

























כמה פרחים יפים.














































עצרנו בדרך לשתות משהו קר באחד הכפרים.
























החברה האלו תקפו אותי אחרי שקראו את מחשבותיי בנושא "על האש".
























בדרך לתצפית.






















כבר בחנייה היה נוף נפלא.
























הנוף מדהים וירוק ירוק.

























והדשא רך לאלה.























עוד כמה תיירים הגיעו ונהנו מהדשא.























נהדר.
































העיר באנוס מלמעלה.






פירות במטע מקומי.































זום מראש ההר על הכיכר המרכזית של באנוס.






שוקו חם והכי טרי שיש-פולי הקקאו נמכרים כאן בק"ג.























קרפ שוקולד טרי טרי.
























פולי הקקאו.
























נראה לכם שקרפ וכוס שוקו חם ירגיעו את התיאבון שלי?








מבאנוס המשכנו דרומה אל עבר העיר קואנקה(Cuenca) מרחק הנסיעה כ 320 ק"מ .הכביש עובר שוב למרגלות הר הצ'מבורסו רק מצדו השני של ההר,הדרך נהדרת והאספלט משובח,כעבור שעה אני רואה שלט המורה על פנייה לעבר ההר היפיפה הזה שמציין 19 ק"מ אל השמורת הצ'ימבורסו,היום יפה ונקי מעננים ולאחר התייעצות קצרה ואנחנו מחליטים לפנות אל הכביש היות והיום נוכל לראות את ההר במלוא הדרו.הכי הרבה לא נגיע היום לקואנקה.
מיד לאחר שפנינו לעבר השמורה הכביש הפך לשומם ועבר בין כפרים ציוריים ופשוטים עד מאוד.
טיפסנו במעלה הדרך ושוב ככל שעלינו יותר הטמפ' ירדה.ההר המרשים הזה יחד עם המוזיקה שמתנגנת בקסדה סוחט ממני עשרות הערות כגון וואו ואיזה יופי בכל רגע שהוא מציץ מבין העצים או ההרים שקרובים יותר אלי.
המשכנו לטפס ורוחות פרצים החלו לנשוב ולהכות בנו מכל כיוון,אנחנו כבר מעל ל 4,000 מטרים והטמפ' ירדה ל 10 מעלות,המשכנו  לטפס עד ששוב שברנו שוב את שיא הגובה בו רכבתי בטיול שנקבע לפני כמה ימים,למרגלות ההר כאשר ה GPS מציין 4,368 מטרים עצרנו לצלם את הרגע.פתאום משב רוח חזק העיף את האופנוע של מישל אל הרצפה וכל הדברים שלו התפזרו על הכביש,כולל עדשת המצלמה הנוספת שלו.מיד רצתי לעזור לו והרמנו את האופנוע,מישל רתח מעצבים ולא הפסיק לקלל בצרפתית,רגלית הצד של ה BMW כל כך קצרה שצריך לחשוב כמה פעמים כיצד מניחים את משקלו של האופנוע עליה בכל פעם שעוצרים אפילו גם בחנייה פשוטה במשטח מאוזן.
הפעם למזלנו מגן המנוע ספג את רב משקלו של האופנוע ולמעט מכוון(וינקר)אחד שנשבר לא היה נזק נוסף,כמו כן עדשת המצלמה לא נפגעה.למרות זאת מישל איבד את המצב רוחו והפך לקצר רוח.עודדתי אותו ואמרתי לו שיש לנו מזל ושכלום לא קרה,כמו כן שער השמורה היה סגור למטיילים והרוחות החזקות נמאסו עלינו ולכן עלינו על האופנועים והמשכנו הלאה גם ככה הסיור האריך לנו את המסלול בכמעט 40 ק"מ.


הצ'ימבורסו משקיף על כולם מרחוק.









מתקרבים אל ההר.




מציץ בין ההרים.



ככה נראה מישל נראה ברוב היום.




פנורמה.









שוב גבוה ואין צמחייה.




נפלאאאא.



שיא חדש ה GPS מציין 4,368 מטרים.




נהדר.




סלפי קטן.





השמורה סגורה היום.




ברוכים הבאים השמורה סגורה.





המשכנו קדימה בנוף נהדר.



מישל מוביל.




פרות רועות באחו.



היה לנו מזל,שוב ההר התכסה בעננים.


אחת מהערים בדרך.


ארוחת צהריים.























מעל העננים.













לקראת ערב הגענו לעיר  קואנקה(Cuenca) שנחשבת לעיר השלישית בגודלה באקוודור ומונה כחצי מיליון תושבים, מצאנו מלון בזריזות וכהרגלנו יצאנו לטייל בעיר ולאכול משהו. 
למחרת לקחנו שוב סיור מודרך באוטובוס התיירים,הסיור ארך כשעתיים ועבר ברחובות העיר וגם באחת מהתצפיות על העיר,לאחר שהסיור הסתיים הלכנו ברחובות העיר וביקרנו במקומות שראינו בסיור ומצאו חן בעינינו.ביקרנו בכנסייה יפה,בשוק מקומי וחנות גדולה לייצור כובעי פנמה,בה הסבירו לנו על תהליך היצור,כאשר אמרנו למדריכה שכבר היינו בעיר מונטקריסטי ואפילו רכשנו כובע שם,היא אמרה וחייכה"אם הייתם במונטקריסטי ראיתם כבר הכל,שם יש את הכובעים הטובים ביותר" המשכנו לטייל ואח"כ אכלנו משהו קטן ולקראת ערב חזרנו למלון.
העיר קואנקה יפה ומרשימה,מבנים קולוניאלים עתיקים ואנשים חייכנים ונחמדים,ממליץ בחום למי שעובר באזור לקפוץ לביקור בעיר.

ארוחת ערב.




אופל קורסה כאן היא שברולט.



על גג האוטובוס.



בכיכר המרכזית.




הכנסייה הגדולה.






























בתים ישנים.























הארגנטינאיות ואני בתצפית על העיר.


שוטרים מקומיים.





.





















מישל על גג האוטובוס.






 וזה אני ממבט על.




מוכרת לימונים בלבוש מקומי.


נהדר.






דגלי אקוודור לצד דגלי העיר.























בשוק הפרחים.







ריח נפלא.




והצבעים מגוונים.























ג'יפ לנדרובר ישן.





טעמנו מאפים טעימים להפליא.



עוד ציור קיר יפה.




דגם של מסוק שנבנה משאריות ברזל.























.


מבט על אחת משכונות העיר-חלק מקירות הבתים בנויים מבוץ וקש.




בית ישן בנוי מבוץ וקש.




חנות ליצור ומכירת "כובעי פנמה".


אחלה מדריכה.



כך עושים את הצורה בראש הכובע.


המכבש מפעיל לחץ עצום תוך כדי הזרמת מים חמים.



בית המושל הראשון הפך למוזיאון.





























בתוך הכנסייה הגדולה.










אנשים בכיכר.





.



פשוט יפה.










 נתקלתי בציור קיר שהיה במצב גרוע אך בכל זאת משך את תשומת לבי.







גם פה הדלת קטנה או שאני גדול?




כל דובדבן בגודל של שזיף.




נתקלנו בחנות אביזרים לאופנועים ואופנוע טריאל עם 0 שעות מנוע.




עוגת גבינה נחמדה.




שוב אוכל.



אורז מוקפץ עם חתיכות עוף.























הקרנף במנוחה אז יצאתי לסיבוב על סוס מעץ.







ביום למחרת המשכנו מקואנקה לעיירת הגבול בשם מאקרה(Macara)שנמצאת במרחק של 375 ק"מ מקואנקה.שוב כמו בכל ימי הרכיבה באקוודור עברנו בדרכים מקסימות שחלקן סלולות וחלקן יצוקות מבטון.
הדרכים הנ"ל בעלות נוף מגוון:הרים גבוהים ירוקים להפליא,כפרים קטנים,ריחות השדות החקלאיים במישורים וכו'.
לקראת אחה"צ הגענו לאזור הררי אך יבש ומדברי,הנוף השתנה בקיצוניות וכך גם מזג האוויר.
ממש לפני שהגענו למאקרה שוב נראה קצת ירוק ואפילו ראינו שדות מוצפים בהם מגדלים אורז.
כשהגענו מצאנו בזריזות מלון חדש וזול עם חנייה סגורה ויצאנו להסתובב בעיירה.
הסברתי למישל מה הפירוש צירוף המילים "מה קרה?" בעברית והתבדחתי שכאן כמו בכל עיירת גבול לא קרה שום דבר,והמקום נראה מוזנח לאלה.
כמו כן במרכז העיר ישנו שדה תעופה נטוש ומסלול הנחיתה הפך למסלול הליכה,נראה שהעיירה הזו באמת מוזנחת אך למרות זאת האנשים שמחים בחלקם וממש נחמדים לזרים,לקראת ערב ישבנו במסעדה פשוטה ולאחר שסיימנו לאכול חזרנו למלון,מחר אנחנו נצא מוקדם ונאמר שלום לאקוודור ונחצה לפרו. 

מתארגן ליציאה.




עדיין גבוה בהרים.












אינני אוהב את הכבישים שיצוקים מבטון לפחות הנוף יפה.



הכביש אליו אנו ממשיכים נראה בצדו השני של העמק.



ממשיכים לאבד גובה.



חוצים את הנחל בתחתית העמק.


מיד לאחר שחצינו את העמק הירוק הזה.


כביש מפותל ויפה.




שוב עצרנו למנוחה קלה.




חם אששש.






הקרנף והפיל היו צמאים.



כאן התחיל להיות יבש וצחיח. 


לפחות הכביש נהדר.
סיבובים נהדרים.



מנוחה בתצפית נהדרת.



כל כך חם שאין לי כוח לפשוט את המעיל מעלי.
























סלפי קטן.




פנורמה בסיבוב.





שוב קצת ירוק-הפעם שדות של אורז.





הרחוב הראשי במאקרה.




כנסייה למרגלות ההרים. 



הכנסייה בכיכר המרכזית.


למרות שהעיר מוזנחת הכיכר המרכזית מטופחת.




באמצע העיר שדה תעופה נטוש,מסלול המראה או מסלול הליכה?



תושבי העיר משחקים ונהנים.



ארוחה אחרונה באקוודור. 




חתיכות בשר דקות כמו נייר-מפנטז על ארגנטינה.




למרות זאת היה טעים. 



פרו נראית מחלון חדרי(רכס ההרים). 




שופינג בעיר.







אקוודור לסיכום:
סה"כ היינו באקוודור 13 ימים בהם רכבנו כ 2,500 ק"מ(היות ולא רכבנו בקו ישר).אתחיל ואומר שאקוודור הפתיעה אותי לטובה,אהבתי מאוד את האנשים החמימים והנחמדים שחיים בה,הכבישים ברובם טובים פלוס והנוף נפלא ומגוון,כמעט כל הערים בהן ביקרנו נקיות מאוד והרחובות מסודרים.
אקוודור קצת יותר יקרה מקולומביה היות והמטבע שלהם הוא דולר אמריקאי,חשוב להוציא בה מספיק דולרים היות ובמדינות שמדרום לה אפשר להשיג שאר חליפין טוב במיוחד בארגנטינה.
אקוודור תיזכר לטובה,ארץ פשוט מדהימה ונהדרת מה שבטוח הוא ששמורה לה פינה חמה בלבי.
ולכם אומר שאני ממליץ מאוד לנסוע ולבקר בה,וכמובן שאני אשמח לחזור אליה בעתיד אז אסטה לה ווגו אקוודור.

הנתיב בו רכבנו באקוודור.







 

בפוסט הבא-פרו הרי האנדים מרשימים ביופיים
תודה שקראתם ואני מקווה שנהניתם מהפוסט.

הערה: כל הזכויות שמורות אין להעתיק או לפרסם תמונות ללא אישורי .