יום שישי, 16 בינואר 2015

פליז נא הכירו את בליז!!


10.10.14

לאחר יום מושלם חזרתי למוטל ארזתי את הציוד והלכתי לאכול משהו קטן ומשם חזרה לחדר וקדימה לישון מחר חציית גבול לארץ חדשה ולא מוכרת בליז(Belize).
בבוקר לאחר ששתיתי קפה העמסתי את הציוד על הקרנף,הכנתי את הניירת בהישג יד עבור מעבר הגבולות, המסמכים הדרושים הם: רישיון רכב,רישיון נהיגה,דרכון ואישור מהמכס על הכנסת הקרנף למקסיקו,  
הדרך למעבר הגבול קצרה ולאחר כחצי שעה הגעתי למעבר הגבול בצדו המקסיקני של הגבול,ניגשתי אל עמדת ביקורת הדרכונים(אימיגרסיון)הדרכון הוחתם בחותמת יציאה ומשם ניגשתי אל המכס(אדוהנה)אמרתי לפקידה "שלום הגעתי לקבל אישור יציאה והחזר פיקדון(400$ אותם שילמתי כפיקדון בטיחואנה שבבאחה קליפורניה בעת הכניסה למקסיקו )הפקידה ואני יצאנו אל הקרנף,היא ובדקה מספר שילדה+מס' רכב,חזרנו פנימה ותוך כמה דקות כל הניירת הייתה מוכנה,הפקידה אמרה לי "החזר הפיקדון יזוכה בחשבון כרטיס האשראי בו שילמתי, היות והיום יום שישי אתה תראה זיכוי תוך כמה ימים" אמרתי לה "מוצ'ו גרסיאס ואסטה לואגו" חזרתי אל הקרנף ונסעתי לצידו הבליזי של הגבול,חניתי ליד הכניסה לבליז ונכנסתי אל עמדת ביקורת הדרכונים,בבליז כולם דוברים אנגלית מה שיקל עלי מאוד בעת ביקורי בארץ הקטנטונת הזו,השוטרים הנחמדים שאלו אותי את השאלות הרגילות ששואלים במעבר גבול "מאיפה באת?לאן אתה הולך?כמה זמן תשהה בבליז? " וכו',לאחר החתמת הדרכון נאמר לי שעלי לעשות ביטוח צד ג' בליזי שהוא חובה על פי החוק ולאחר מכן עלי לחטא את גלגלי האופנוע בעמדת החיטוי לפני קבלת אישור מהמכס,טוב נו אם אתם אומרים אז אני אעשה אין לי ברירה,מצאתי חלפן כספים והמרתי את הפסו המקסיקני בדולר בליזי,(2 דולר בליזי =1 דולר אמריקאי) אח"כ קיבלתי הוראות הכוונה למשרד הביטוח ואל עמדת החיטוי,לאחר רכישת הביטוח שעלה 30 דולר אמריקאי לחצי שנה(מוזר אבל חודש עלה 40$ בליזי)ניגשתי אל עמדת החיטוי,הבן אדם רשם את מס' האופנוע וגבה 1$ לאחר סיום הרישום הוא יצא ממשרדו והחל לרסס את הגלגלי הקרנף בחומר חיטוי,אמרתי לו "אל תגזים עם החומר הוא יקר מאוד וגם חבר אל תרסס חלקי פלסטיק שונים",לאחר שהוא סיים הנעתי את הקרנף,הוא התעטש ושאל אותי "מה זה החרא הזה שהם ריססו עליו?" אמרתי לו "אל דאגה ראיתי שלולית ליד המכס נעבור דרכה ונשטוף את הדרעק הזה ממך" וכך עשיתי בשלולית הנ"ל ,חזרתי אל המכס קיבלתי אישור כניסה לקרנף אמרתי תודה רבה והלכתי לכיוון הקרנף, הראיתי לשוטרת הנחמדה שעמדה במחסום את כל האישורים הנעתי ונסעתי אל תוך בליז ,סה"כ כשעה וחצי במעבר הגבול יחסית מהר אז אני לא מתלונן,כיוונתי לי כמטרה היום להגיע אל העיירה אורנג' וולק כ 70 ק"מ ממעבר הגבול היות וזו ארץ חדשה עבורי תכננתי מסלול קצר ליום הראשון,באורנג' וולק אשאר ללילה אחד או יותר תלוי במחיר ובמלון בו אשן,לאחר חציית הגבול הבחנתי מיד בהבדל התהומי בין המדינות,המהירות כאן נמדדת במייל לשעה והכבישים הפכו לצרים יחסית לכבישים בהם נסעתי בימים האחרונים וגם רמת תחזוקתם הפכה לגרועה,המקומיים אומרים שמאז שהבריטים עזבו בשנת 1981 הכביש לא נסלל מחדש שוב ומה שאני רואה הוא מתקופת הבריטים,מסביב נראו צריפים ובתים מוזנחים ונראה שהאוכלוסייה באזור הנ"ל דיי ענייה,במידע שקראתי על בליז נכתב שהמקומיים לא אוהבים להצטלם וגם במעבר הגבול אמרו לי להימנע מלצלם מקומיים,מוזר מאוד אך אני אשתדל לכבד את בקשתם,בהמשך הדרך עברתי דרך העיירה קורוזאל(Corozal)עצרתי לשתות משהו ולנוח קצת,שתיתי קולה צילמתי כמה תמונות והמשכתי בדרכי,הדרך עברה בין שדות ובתים בודדים שנראו כמו בתים של חקלאים,פרות,סוסים,שדות וגם פרחים שגרמו לריחות שונים להציף את אפי,אחה"צ הגעתי לאורנג' וולק עברתי בין כמה מלונות יקרים להחריד ולאחר כשעה מצאתי אחד זול שמנוהל ע"י בחור קוריאני,החדר נראה סביר מינוס אך לפחות יש מאוורר ומים במקלחת וכמובן חנייה לקרנף,עפתי להתקלח,לבשתי בגדים קצרים ויצאתי להסתובב ברחובות העיר שמוצפים בבוץ עקב הגשמים הרבים שירדו בזמן האחרון,באחד הרחובות ראיתי שלט שכתוב עליו פיצה וכן התחשק לי פיצה אז הלכתי בעקבות החצים עד שהגעתי לבית פרטי בו בעלת הבית מכינה פיצה,כבר ברחוב שלפני הבית הנ"ל חוש הריח המפותח שלי צד את שובל הריח ופשוט המשכתי כאשר אפי מכוון אותי,ישבתי בשולחן קטן במרפסת,המחיר קצת יקר אז הזמנתי פיצה בינונית עם זיתים שחורים,לאחר כחצי שעה הפיצה הונחה לפני,אחחח הריח אם רק יכולתי להעלות אותו ליוטיוב הייתי זוכה למיליון צפיות תוך 5 דקות,אני רעב אז יאלה קדימה מספיק לרחרח הגיע הזמן לאכול,הביס הראשון ואני בשוקקק,וואוו איזו פיצההה,הרגשתי כאילו מישהו נתן לי סטירה ושלח אותי אחורה בזמן אל ילדותי כאשר לפיצה היה טעם של פיצה,התענגתי על כל ביס והפעם שלא כהרגלי אכלתי ממש לאט,לא בגלל שהפיצה יקרה אלא בגלל הטעם שלה שהיה פשוט נפלאללא ספק אחת מהפיצות אם לא הפיצה הכי טובה שאכלתי ב 25 השנים האחרונות,ללא ספק פיצה שתיחרט בזיכרוני לעוד הרבה שנים,למרות שלא שבעתי יצאתי עם חיוך כזה שאם לא היו לי אוזניים החיוך היה עושה סיבוב שלם מסביב לראשי,המשכתי להסתובב בעיר ולצלם את הבתים העשויים מעץ וצבועים בצבעים שונים ומגוונים,במרכז העיר או שאפשר לקרוא לזה עיירה ניצב שעון שעמד מלכת ממש כמו העיירה עצמה,דייגים דגים עם חוט ללא חכה,בקתות העץ מכל עבר,מסעדות פשוטות,רחובות לא סלולים,אנשים פשוטים וחייכנים,אך למרות זאת נראה שבלילה העיר אינה כה בטוחה,רב חלונות ודלתות הבתים והעסקים מסורגים סימן שמראה על פשיעה או חוסר ביטחון,לאחר כשעתיים ישבתי לאכול שוב במסעדה סינית ראיתי בתפריט טיבון ענק(500 גרם)שעלה 4 דולר אז הרשיתי לעצמי להתפנק שוב והזמנתי לי אחד,לאחר כמה דקות הגיעה הסטייק שוחה בתוך רוטב מוזר,"מה?מה זה?מה לעזאזל עשיתם לטיבון שלי?נו מה ציפיתי?מסעדה סינית,בבליז שבמרכז אמריקה ואני מזמין לי טיבון וחולם שהוא יגיע פשוט מהגריל על הצלחת ממש כמו בארה"ב,למרות זאת היה טעים,לא נפלתי מהכיסא או עפתי אל העבר כמו עם הפיצה אך לפחות הפעם כן שבעתי וחזרתי למלון שבע ומאושר,במרחב הפתוח שצמוד לחדרי ישבו כמה חברה צעירים מגרמניה,שוודיה וארה"ב,ישבתי איתם וקשקשנו עד חצות הלילה.

מה לעזאזל אתה מרסס על הקרנף.
































מנוחה על החוף בקורוזאל.



















גשר בכניסה לאורנג' וולק.















הנוף מהגשר ימינה.















ושמאלה.















המלכה אליזבת עדיין מככבת על השטרות.














בקתות העץ ברחבי העיירה צבועות בצבעים שונים.















פשוט פסטורלי.















אם שותים הרבה מגיעים לכאן.















למי שלא הצליח לקרוא בתמונה הקודמת.















טעימה מהפיצה שנתנה לי סטירה שהעיפה אותי חזרה לילדות.















הפיצה מועברת דרך החריץ בסורג.
















שולחן בודד במרפסת.















מחזור צמיגים.















בתים בעיר אורנג' וולק.















































דייגים בנהר.


















כנסיה יפה קצת לפני שקיעה.

















ציורי קיר מקשטים את העיר.
































שעון העיר עמד מלכת ממש כמו העיר עצמה.



רכב משפחתי.

















בכניסה לעיר-ברוכים הבאים לאורנג' וולק.


וואוו 1/2 ליטר קולה בבקבוק מזכוכית.


מה לעזאזל הרוטב הזה עושה על הטיבון שלי.

















למחרת בבוקר ארזתי את הציוד ויצאתי לשתות קפה בתחנת הדלק שמול המלון,לאחר מכן נסעתי לכיוון הכפר סרטאחנה(Sarteneja)ראיתי תמונות משם עם חופים נפלאים וים כחול טורקיז ורציתי מאוד לראותם,כבר בתחנת הדלק אמרו לי שבעקבות הגשמים הדרך לשם לא כל כך טובה אמרתי לעצמי מה יכול להיות ננסה ואם לא נעבור לתכנית ב',מיד לאחר יציאה מהעיר שהייתה מלאה בבוץ הדרך הפכה לגרועה מאוד העפר הלבן שנראה כמו סיד חלק כמו סבון על שיש רטוב,אפילו האוטובוס שנסע לפניי מדי פעם נסע על הצד כמו סרטן שרץ על החוף,המשכתי וקיוויתי שהדרך רק תלך ותשתפר,אבל זה לא מה שקרה,מצב הדרך רק החמיר ומצאתי את עצמי לבד בין שדות,לאחר כשעה בה עברתי רק כ 10 ק"מ מתוך ה 85 ק"מ שעלי לעבור כדי להגיע אל הכפר,במהלך אותם 10 ק"מ אמרתי חצי מיליון פעם "אופס ושיואוו והופ הופ"  החלטתי לפרסס ולחזור על עקבותיי עד לאספלט הגרוע שכרגע נראה כמו גן עדן לעומת הדרך בה אני נמצא,הקרנף הפך ללבן והתמלא בבוץ ונראה כאילו עבר התעללות,החלטתי לנסוע אל היעד הבא שנקרא קרוקד טרי(Crooked Tree)כל הדרך התפללתי לגשם שיבוא וישטוף אותי ואת הקרנף,המרחק הוא כ 50 ק"מ בכביש + 13 ק"מ בשטח,לאחר כשעה הגעתי אל הכפר קרוקד טרי השוכן לצד אגם שבעונה הטובה אמור להיות מלא בציפורים,הגעתי לכפר וחיפשתי מקום לינה,בכל הכפר יש רק שלושה מוטלים,עברתי בשניים הראשונים,אחד היה סגור כי הבעלים יצא לחופשה והשני היה בשיפוץ אז נסעתי לשלישי וכאשר הגעתי לשם ראיתי את החבורה מאתמול בלילה,גם הם שינו את תכניתם עקב הכבישים הגרועים באזור והגיעו לכאן,גם הם עברו בשאר המוטלים והבינו שזה המקום היחיד לשהות בו,החדר נראה טוב וגם הנוף נהדר ולכן אשאר כאן כמה ימים,היות ואין אינטרנט שלחתי הודעת SMS דרך הספוט להורים שלא ידאגו ויצאתי ליהנות מהנוף,בעל המוטל בשם ארל מקומי שמשפחתו חייה כאן כבר כמה דורות אמר לי שבעקבות הגשמים הרבים מפלס האגם עלה בשלושה מטרים יותר מהרגיל ולכן המון ציפורים עברו לאגם או לביצה אחרת,המפלס אמור לרדת שוב בעוד כחודש,בערב עשינו מדורה וצלינו נקניקיות,שוב קשקשנו וצחקנו עד מאוחר והתקפלנו איש איש לחדרו,נשארתי שם שלושה לילות בהם נחתי הסתובבתי בכפר וגם בביצה שנמצאת כ 5 ק"מ מהכפר,רב תושבי הכפר חיים בצריפים ובתים מעץ והשקט והרוגע בכפר פשוט מהנים,תושבי הכפר ובעצם רב בליז הם צאצאי עבדים מאפריקה ומדברים אנגלית עם מבטא כבד סטייל ג'מייקה.
במהלך שלושת הימים בקרוקד טרי בהם בעיקר נחתי ורבצתי רב היום מול האגם מבלי להיכנס למימיו היות ותושבי המקום אמרו שאפשר להיכנס רק כדאי להיזהר מהתנינים שחיים בו בזמן הגאות,אז כדאי שהם יזהרו(המקומיים)כי אני לא נכנס למים שכנראה יש בהם תנינים,התושבים במקום חיים בגן עדן השקט מסביב,האגם הנפלא,ילד בן 10 יוצא לדוג בקיאק באגם פשוט נהדר,באחד הימים הלכתי אל החנות היחידה בכפר,המוכר סיני(כמו בכל הסופרים בבליז)מוכר מוצרים דרך הסורגים,הגעתי והוא שאל "מה אתה צריך?" אמרתי לו מה אי אפשר להיכנס ולראות מה יש,אולי עוד משהו יתחשק לי" הוא אמר "לא רק אני בפנים" שאלתי אותו "מה עשית שאתה מאחורי סורגים וכמה שנים קיבלת בפנים?" הוא חייך ולא ענה נו טוב לא חברותי הבחור,קניתי קולה ותרסיס נגד חרקים וחזרתי לרבוץ מול האגם,דמיאן הבן הגדול כבר בן 12 באחד הימים הוא אמר לי שהוא יגדל הוא רוצה לגור בעיר ולא להמשיך את מורשת אבותיו שחיים על שפת האגם אין ספור דורות,טיילור(האמריקאי) ואני אמרנו לו שאנשים בעיר חולמים על מקום כמו שיש להם ושיראה לדוגמא אותנו התיירים שבאנו כלכך מרחוק כדי לראות מקום נפלא שכזה ושיבין שמקום כזה הוא נכס לנפש ולא רק לכיס,הבעיה היחידה במקום הפסטורלי הזה הן הנמלים האדומות שעקצו אותי בכל הזדמנות שהתחשק להן וכנראה הן רצו שגם אני אהיה אדום כמותם,לאחר שלושה ימים הספיק לי מעקיצות הנמלים והחלטתי להמשיך דרומה אל עבר העיר דנגרינגה(Dangriga)כ 200 ק"מ דרומית לקרוקד טרי,נפרדתי מהמשפחה המקסימה-ההורים ארל ונרי ומהילדים דימיאן ,ריצ'ארד ופרינסס הקטנה,אמרתי תודה רבה על אירוח נפלא במלונכם הנחמד.

הקרנף בשדות-אפילו ברגל הבוץ הלבן מחליק.

























בחזרה אל הכביש הקרנף מקושט בבוץ לבן.



















שביל הגישה לקרוקד טרי.















סוסים חוסמים את הכביש.
















ברוכים הבאים לקרוקד טרי.















בחנייה ליד הרכב השכור של החברה הגרמנים.















פה אני הולך לרבוץ בימים הקרובים.















דג מהאגם ישר לצלחת,נכון שהחיים יפים.















הסיגריה שאחרי...
















החיים בגן עדן.


















סוסים משוטטים חופשי בכפר.
















חבר נחמד.















סיבוב בכפר-פשוט נפלא.




















































באחד מן הערבים מסביב למדורה.















אוהבים נקניקיות??? נקניקיות על מקל.




















זריחתו של הירח.

























ריצ'ארד הקטן.


טיילור וג'יין מארה"ב אתם אחלה.




חרק אדום על כוס נס של בוקר.





















יצאתי לחפש קצת ציפורים בביצה.



 הגשם הקשה על הצילום הציפורים מרחוק.





זמן לדומינו.


















הכיסא שלי על האגם.
















קו קו ריצ'ארד.
















קיצ'י אבל הייתי חייב.




















דמיאן קוצר את הדשא ואביו ארל נותן לו הוראות.















נרי(אמא)דמיאן,ריצ'ארד הקטן,הקרנף ואני.

 עוד אחת רק עם טיילור וג'ין.



















דקה לפני היציאה-ארל ונרי יחד עם הילדים-דמיאן,ריצ'ארד ופרינסס הקטנה.















דמיאן רק בן 12 וכבר עושה הכל.


















יצאתי לדרכי ולאחר שעברתי חזרה את 13 הק"מ בשביל הגישה הרעוע הגעתי חזרה אל הכביש הראשי העובר בין שדות וכפרים,כל הדרך הכביש היה משובש ומלא בורות ולכן תשומת הלב הופנתה בעיקר אל הכביש,לאחר כשעה בעודי עובר ליד תחנת דלק הבחנתי באופנוע מסוג BMW שנראה כאופנוע של מטייל כמוני,עשיתי פרסה וחזרתי לומר שלום,ראיתי שלאופנוע יש לוחית רישוי של בליז,כנראה שהוא לא תייר,הבחור בדיוק בדק לחץ אוויר בגלגלים עצרתי בכל מקרה ולאחר שהוא הוריד הקסדה הבנתי שהוא לא מקומי,לבחור קוראים אל והוא מאוסטרליה הוא רוכב על BMW R80GS משנות ה 90 המוקדמות,התחלנו לדבר והוא סיפר לי שהוא מטייל כבר כמה שנים והוא הוציא לאופנוע רישוי בבליז כי הוא נשאר כאן תקופה ארוכה,הוא שידרג את האופנוע והוסיף לו מיכל דלק ענק,החליף את הבולם האחורי וקדימה הוא הרכיב פרונט שלם של KTM(אופנוע אנדורו)הוא אמר לי שהוא מחכה לחברים אמריקאים שגרים בבליז ושאם אני רוצה אפשר ללכת לשתות משהו ולאכול צהריים ביחד,אמרתי לו "למה לא אני לא ממהר לשום מקום",אז קפצנו לפיצה שליד יחד עם חבריו שהגיעו לשם גם,הזמנו פיצה וקנקן בירה קרה,לזוג האמריקאי קוראים ג'ואנה ואנטוני שהוא רוכב בעצמו והם החליטו לעזוב את ארה"ב ולהשתקע בבליז,דיברנו קשקשנו והיה מאוד נחמד,לאחר כשעה הם הציעו לי שאבוא יחד איתם אל ביתם שנמצא בפלסנסיה(Placencia) עיירת חוף שנמצאת כ 50 ק"מ דרומית יותר לעיירה בה רציתי לבקר,אמרתי למה לא אסע יחד עם אל לכיוון ביתכם,יצאנו לדרך,הכבישים הפכו למפותלים וממישור הגענו להרים השדות הפכו ליערות והטמפ' ירדה והלחות נעלמה,לאחר כשעה עצרנו לאכול גלידה שזוג גרמני מכין בביתו והיה טעים מאוד,אחה"צ הגענו לביתם הצנוע ואנטוני הראה לי את החנייה שלו,כאשר הוא פתח את הדלתות התחלתי לחייך,בתוך החנייה המשמשת גם כמוסך עמדו כמה אופנועים-DRZ400,BMW R70 וגולת הכותרת BMW HP2 אנטוני מומחה ל BMW ולעוד אופנועים ובקרוב הוא יפתח מוסך משלו וכל מי שמגיע לבליז ויש לו בעיה מכאנית יכול להיעזר בשרותיו,אנטוני רוכב ואוהב אופנועים מושבע,ג'ואנה ואנטוני הציעו לי ולאל להישאר לישון אצלם,אז אל ואני קפצנו לסופר מארקט לקנות כמה דברים לארוחת ערב,הגענו לסופר שכמו כל הסופרים בבליז שייך לסינים שהיגרו לבליז ופתחו סופרים,קנינו כמה דברים וחזרנו לביתם של אנטוני וג'ואנה,אנטוני הדליק פחמים בגריל וצלה בשרים על האש,ישבנו סביב השולחן פטפטנו ואכלנו והיה פשוט מעולה,חדר האורחים בו ישנתי נראה כחדר במלון 5 כוכבים,לקראת חצות הלכתי לישון וישנתי כמו תינוק במיטה המפנקת,בבוקר שתינו קפה ואל אמר לי שהוא אמור לנסוע לדגרינגה לחדש את רישוי האופנוע אז אמרתי לו שאסע איתו ואח"כ אמשיך לכפר על החוף בשם הופקינס(Hopkins)אמרתי לג'ואנה ואנטוני שאני אסע עם אל ואח"כ אמשיך להופקינס הם אמרו לי שהם חשבו שאשאר עוד קצת איתם אך אמרתי להם שאני ממשיך הלאה,לא היה לי נעים לנחות עליהם לעוד לילה למרות שהם פתחו בפני את ביתם ונתנו לי להרגיש חופשי כאילו זה הבית שלי,בהזדמנות זו אומר שוב לאנטוני וג'ואנה שהם אנשים מדהימים ושזה לא מובן מאליו שמישהו כמותם פותח את דלתות ביתם לאדם זר שהם הכירו לראשונה בתחנת דלק באמצע שום מקום ,נפרדתי מאנטוני וג'ואנה המקסימים הצטלמנו יחד אמרתי להם את הדברים הנ"ל ומה שבטוח שיש לי זוג חברים חדש.

הקרנף וה BMW של אל האוסטרלי.















נראה גרוטאה אך נוסע נפלא-מתלים משופרים ומיכל דלק של טנק.















בחנייה של אנטוני וג'ואנה.

















הלילה הקרנף ישן עם חברים.


חדר האורחים-אירוח ברמת מלון 5 כוכבים.
















ג'ואנה,אנטוני ואני.
















אל ואני יצאנו לדרכינו,אל לקח אותי לסיור בפלסנסיה שיש בה בתים מפוארים פשוט חלום עצרנו לארוחת בוקר ומשם יצאנו לכיוון דגרינגה,שוב טיפסנו אל ההרים ורכבנו בכבישים מפותלים עם אספלט גרוע ומלא בבורות לפחות הנוף היה ירוק ויפה,לקראת צהריים הגענו אל משרד הרישוי בדגרינגה ובעוד אל נכנס לסדר את הרישיונות אני נשארתי להשגיח על האופנועים ולפטפט קצת עם המקומיים,שוב הציפו אותי זיכרונות מאפריקה וההבדל היחיד מהמדינות בהן הייתי באפריקה הוא שכאן המקומיים דוברים אנגלית,לאחר כחצי שעה אל יצא מחייך עם רישיונות חדשים,נסענו לאכול משהו על החוף ומשם לבקר חברים שלו בפאב מקומי,לקראת אחה"צ אל החליט שהוא יבוא איתי להופקינס וישן שם ללילה,הדרך קצרה וחלקה אינה סלולה לאחר כחצי שעה הגענו להופקינס ומצאנו מקום נחמד שהוא בעצם דירה עם מטבח על החוף,בעלת המקום נחמדה והמחיר סביר לכן החלטתי להישאר כאן 3 לילות,בערב יצאנו למסעדה ואכלתי מנה מקומית המורכבת מעוף ירקות,בננה,סלט ואורז מעולה אחד הנפלאים שטעמתי,לאחר שסיימנו לאכול חזרנו אל הדירה וישבנו עד מאוחר על המרפסת ונהנינו מבריזה שהגיעה מהים,למחרת בבוקר אל החליט שהוא חוזר לחבריו שבדגרינגה ואח"כ לאנטוני וג'ואנה,נפרדנו בחיבוק ואיחולי דרך צלחה אחד לשני.
ביומיים הבאים נחתי,טיילתי בכפר ורבצתי מול החוף,באחד הימים החלטתי לבשל משהו קליל לעצמי ורכשתי כמה דברים בסופר,גיליתי שבבליז הרבה יותר ללכת למסעדה מאשר לקנות מוצרים בסופר.

ארוחת בוקר עם אל בפלסנסיה.















אל האוסטרלי.
















המזח בפלסנסיה.

















ארוחת צהריים בדגרינגה.















החוף מול המסעדה בדגרינגה.















הים מול המרפסת בהופקינס.















הבת של בעלת הדירה בהופקינס.















ארוחת ערב-האורז היה פשוט מעולה.















הקרנף וחבר נחים בחנייה.

















בישלתי לי איזה נשנושון.















הסלון בדירה.
חזה עוף עם בצל מטוגן.



סיבוב בכפר.













המקומיים אינם רוצים שיצלמו אותם אז צילמתי מרחוק.























חבר שהצטרף לסיבוב בכפר.















תחנת המשטרה בכפר.















מזח וים שטוח כמו מראה.






































מכלית גז ממלאת גז לתושבים בכפר.















מהופקינס נסעתי לגבול גואטמלה מרחק של כ 160ק"מ הדרך לא הייתה מעניינת במיוחד,לאחר כשעתיים הייתי בגבול,כאשר הגעתי לגבול גיליתי שאיבדתי את צרור המפתחות שלי בו היו מפתחות של מנעולי התיקים,מנעולי הארגזים של הקרנף,מנעול הדיסק ומנעול הכבל של הקרנף,איזה עצבים ואכזבה תפסו אותי באותו הרגע,אני לא רגיל לאבד דברים,חיפשתי שוב ושוב ולא מצאתי כנראה שהשארתי אותם על אחד הארגזים כאשר העמסתי את הציוד בבוקר,כעת אני עם המפתחות הרזרביים ועלי לשמור עליהם מכל משמר,נפרדתי מבליז וחציתי לגואטמלה.

גשר בעיירת הגבול בבליז.














































  
הנתיב בו נסעתי בבליז.




לסיכום:
בליז ארץ מגניבה,אנשים סופר נחמדים נוף נהדר וכבישים גרועים,בליז החזירה אותי בזמן כמה פעמים,פעם אחת לילדותי עם הפיצה הנהדרת שאכלתי באורנג' וולק ופעמים אחרות כאשר צפיתי במקומיים שהם צאצאים של עבדים שהובאו בכפייה מאפריקה והעלו בי זיכרונות מאפריקה ולמאות החברים שלי שם,רציתי להישאר יותר בבליז אך יוקר המחיה ובעיקר התנאים בדרכים גרמו לי לקצר את שהותי,רב האתרים בהם רציתי לבקר הצריכו נסיעה בדרכי עפר לא מתוחזקות שעקב הגשמים הפכו למלכודות של בוץ,הקרנף ומשקלו הרב ובמיוחד עם הצמיגים שמותקנים כרגע עליו אינו מיועד לנסיעה בתנאים שכאלו,היו אנשים שאמרו לי שכדאי לוותר על בליז כי היא יקרה ולא מעניינת אך אני שמח שכן עברתי שם וזכיתי לראות תרבות נוספת ולהכיר אנשים נפלאים,לא יודע אם יום אחד אחזור לבליז אך אני ממליץ לכם אם אתם באזור לנסוע ולבקר בבליז לכמה ימים.


בפוסט הבא- החצייה לגואטמלה המהממת. 
תודה שקראתם ואני מקווה שנהניתם מהפוסט.


הערה: כל הזכויות שמורות אין להעתיק או לפרסם תמונות ללא אישורי .