יום חמישי, 20 בנובמבר 2014

מקסיקו -טעות או קשיי הסתגלות -באחה קליפורניה

מקסיקו-טעות או קשיי הסתגלות-באחה קליפורניה


31.8.14

הלילה האחרון בארה"ב עבר מהר מדי,הלכתי לישון יחסית מאוחר וכיוונתי את השעון לשעה 6:30,אני רוצה לחצות את הגבול בשעה מוקדמת וכך להספיק את תהליך מעבר הגבול כמה שיותר מהר ולהרחיק דרומה,לאחר קשירת התיק הקטן יותר(ללא ציוד הקמפינג)על האופנוע וסיור זריז בחדר לראות שלא שכחתי כלום(כמו בכל פעם לפני שאני יוצא לדרך)חזרה שוב הבדיחה שאני מריץ לעצמי "גם אם שכחת לא נורא יש לך יותר מדי דברים גם ככה" בדיקות אחרונות,ביטוח למקסיקו יש,דרכון יש(אפילו שניים),כסף/כרטיסי אשראי יש,טלפון,מצלמות יש אז קדימה לדרך,כבר בישיבה על הקרנף עוד לפני שהנעתי אותו אני מרגיש הקלה, פשוט נוח יותר על מושבו של הקרנף ,הבדל משמעותי במשקל ובנפח עם התיק הקטן יותר.
הנעתי ויצאתי לתדלק ומשם קדימה למעבר הגבול,הנסיעה למעבר הגבול הייתה קצרה מאוד סה"כ 10 דקות על הכביש המהיר,שלטים המזהירים שאין אפשרות לחזור חזרה מעלים חששות,הכביש ממשיך ואני רואה מולי דגל מקסיקו(México) ענק שמתנוסס מעל הכביש,ממשיך כמו כולם על הכביש המוקף חומות וגדרות משני  הצדדים עד לעמדת הבידוק המשטרתי,שם עוצרים כולם ונבדקים ע"י המשטרה המקסיקנית,מאיפה באת ולאן אתה הולך,היו כאלו שבדקו להם את המכוניות,תיקים,מזוודות וכו' גם לאחד האופנועים שהיה לפני בדקו הכל,משום מה לי ויתרו ורק שאלו אותי את השאלות מאיפה באתי ולאן אני הולך?אני חושב שזה מה שהוא שאל היות והוא דיבר ספרדית ואני לא מדבר את השפה,לאחר שהשוטר רשם את שמי ואת מספר האופנוע הוא אמר לי שאני יכול להתקדם,כנראה שעניתי נכון על השאלות או שפשוט לא היה לו כוח לעוד גרינגו,שאלתי אותו "היכן ביקורת הדרכונים?" והוא סימן לי באצבע,שם בהמשך,כמובן שהמשכתי כמו כולם אל עבר הלא נודע שתושביה מדברים בשפה שאני לא מכיר,אותה ארץ מסוכנת שכולם חוששים מפניה,כל מי ששמע שאני מתכוון לנסוע למקסיקו אמר לי "מה אתה נורמלי?מאוד מסוכן שם רוצחים אנשים ברחוב", כששאלתי אם הם היו שם הם ענו תמיד "לא,אבל זה מה ששמענו".


השלט המפחיד שאומר "מקסיקו-אין חזרה לארה"ב".







שיניתי את מד המהירות ממיילים לקילומטרים ושוב צריך להתרגל מחדש למהירויות ולמרחקים בקילומטרים, הנעתי והמשכתי כמו כולם המשכתי על הכביש הראשי ומיד הבחנתי בהבדל התהומי בין שתי הארצות שרק גדר,חומה ואמצעי אבטחה מפרידים ביניהן,פתאום הכבישים פחות טובים,נהגים צופרים מכל עבר,לכלוך בשולי הכביש וברחובות,אוטובוסים,משאיות ובעצם כמעט כל רכב שני מעשן כמו קטר,תרבות נהיגה שונה ופחות אדיבה,
לכן שמתי את עצמי במוד נהיגה ערני ביותר,חשוב לומר שחוץ מהקטע של תרבות נהיגה שונה עלי להתרגל גם לזה שמכאן ואומר זאת בעדינות ה GPS שלי לא יעיל כמו בארה"ב וקנדה וכמעט שאינו עובד,הסיבה לכך היא שה GPS מגיע עם מפות לצפון אמריקה בלבד וחברת גרמין(Garminהמהוללת דורשת כ 100 דולר על כל ארץ ממקסיקו ועד פנמה,למה מה קרה? זה פשוט יקר ומוגזם,לצורך השוואה רכשתי את המפות של כל דרום אמריקה כולל פנמה ב 85 דולר,ולכן אני לא מוכן לשלם עבור המפות של כל הארצות שבדרך אז מפה ועד פנמה חוזרים לשיטה הישנה שקוראים לה מפות וחוש התמצאות במרחב.
זכרתי בקריאה בפורומים השונים שביקורת הדרכונים ואישור הכניסה לאופנוע אינם מתבצעים בגבול אלא במרחק מה משם,לכן המשכתי מנקודת הביקורת של השוטרים פנימה אל עבר העיר טיחואנה(Tijuana), מקסיקו מחולקת פרובינציות(מדינות)וטיחואנה היא העיר הגדולה ביותר במדינת חצי האי- באחה קליפורניה(Baja California),כך אני ממשיך ומתקדם ומעמיק אל תוך באחה קליפורניה,כל העת אני מחפש שלט אימגריסיון(הגירה)או דואנה(מכס)ופשוט אני לא רואה אחד שכזה,לא מספיק שצריך להתרכז בחוקי התנועה החדשים ואין GPS אני צריך לחפש שלטים בספרדית,לעזאזל מה זה?? איזה בלאגן! אה כן וחם שחבל הזמן,אני פשוט יכול לחצות ככה את כל הבאחה ורק חסר שיבוא לי עכשיו איזה שוטר צמא לשטרות ירוקים ויראה שאין לי אישור כניסה לקרנף ו/או חותמת בדרכון,לאחר כ 25 ק"מ החלטתי שזהו התרחקתי כבר יותר מדי וכנראה פספסתי את נקודת ביקורת הדרכונים,לכן עשיתי פרסה ונסעתי צפונה חזרה,התמלאתי כולי בעצבים ואמרתי "איזה טמטום זה שעמדות ביקורת הדרכונים והמכס שנמצאות בכל שער למדינה נורמלית אינם נמצאים בשעריה של הבאחה ותייר כמוני צריך לחפש אותה לאחר שהוא כבר נמצא במדינתם ותחת חוקיהם ללא אשרה,עצרתי בכמה מקומות ושאלתי בשפה שבורה ובתנועות ידיים כל מיני אנשים כגון:שומר בסוכנות רכב,נהג מונית ואנשים ברחוב פספורטה קונטרול? אימיגרסיון? טמפונה פספורטה ועוד מילים שהוספתי להם S או A בסוף ותאמינו לי זה עבד,כל אחד מהם קידם אותי לכיוון המטרה,המקום אליו הגעתי נמצא בתוך אזור התעשייה והשכונות הצדדיות של טיחואנה,את ההכוונה האחרונה קיבלתי ממתדלק והוא הצביע לי על הכיוון בו אמצא את משטרת ההגירה,לשמחתי הרבה מצאתי בסופו של דבר את המקום ולמזלי זה היה יום ראשון כך שהתנועה בכבישים לא הייתה סואנת במיוחד ובמשרד ההגירה הייתי ראשון ובעצם גם אחרון,הערתי את הפקידים משנתם ואמרתי להם "אולה פספורטה קונטרול?"הם ענו לי "סי" אמרתי להם יופי יאלה תחתימו את הדרכון,השוטר מלמל משהו וחייך והצביע לי על הדלפקים שבחדר הסמוך הבנתי שעליי ללכת לשם וכנראה לשלם עבור הוויזה, למזלי העובד בדלפק דיבר אנגלית שוטפת והסביר לי את הנהלים שכבר היו ידועים לי מקריאה בפורומים השונים,עלי לשלם 25 דולר עבור הוויזה שלי ופיקדון של 400 דולר עבור האופנוע,הפיקדון נועד להבטיח שאצא עם האופנוע ממקסיקו ולא אמכור אותו בתחומי המדינה,את הפיקדון אני אקבל בחזרה כאשר אצא ממקסיקו בדיוק באותו אמצעי בו שילמתי(מזומן יוחזר במזומן וכרטיס אשראי יזוכה בחשבון),סה"כ הייתי שם כשעה ולמצוא את המקום לקח לי כשעתיים וחצי שוב אמרתי לעצמי "איזה מזל שיום ראשון ואין תור"כבר חצי יום עבר ורק עכשיו אני רשמית תייר עם אשרת שהייה ל 180 יום יופי אפשר לצאת לדרך, המפה של מקסיקו שקיבלתי כאשר רכשתי ביטוח די שטחית ולא מפורטת,בכל חנות בארה"ב בה עברתי וחיפשתי מפת כבישים למקסיקו נעניתי בשלילה ולכן זו המפה היחידה שיש לי ואיתה נסתדר.
החלטתי לחצות את באחה קליפורניה משתי סיבות,הראשונה היא הסיבה הביטחונית כל צפון מקסיקו נחשב לאזור מסוכן ובאחה קליפורניה המתוירת נחשבת לבטוחה יותר,הסיבה השנייה היא שכאן מתקיים מרוץ ראלי מפורסם והנופים המיוחדים שיש בבאחה יש רק בבאחה,גם פה אזור הגבול נחשב מסוכן ובשליטת הקרטל ולכן על פי כל ההמלצות של כולם עלי להתרחק כמה שיותר מן הגבול לכיוון דרום,היציאה מטיחואנה אל הכביש הראשי הייתה הרפתקה בפני עצמה החום,פסי האטה ענקיים,כבישים ללא שילוט וכו' כל הדרך אמרתי לעצמי "איזה טעות זה לחצות למקסיקו,היית צריך להישאר בארה"ב" המשכתי לומר גם בקול "איזו טעות!! ומה אני עושה כאן בכלל" ועוד כמה שאלות מורידות חשק ואז בא הצד ההרפתקני שלי התערב ואמר "דבר ראשון נגמרת לך הוויזה לארה"ב בעוד יומיים" דבר שני עזוב אותך שטויות היית במקומות גרועים מזה במזרח אסיה ובאפריקה לשתי האחרונות הגעת כאשר אתה לא מדבר את השפה המקומית ולא יודע מי נגד מי ולבסוף הכל הסתדר ונהנית" אז אמרתי לצד ההרפתקני שבי "תשמע וזה וגם ההוא וגם זה" הצד ההרפתקני ענה בזלזול "עזוב שטויות,תהיה אופטימי והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר"
לאחר כשעה וחצי של ברבורים תרתי משמע גם בקסדה וגם בטיחואנה הגעתי שוב אל הכביש הראשי שמוביל לעיר אנסנדה(Ensenada)שם אני מתכנן לשהות את 2 הלילות הבאים.



במבואות טיחואנה אני צופה מעבר למספר גדרות אל עבר ארה"ב(מהצד המקסיקני).


























השלט בספרדית.


























בכניסה למשרד ההגירה והמכס.






החלטתי שממקסיקו ודרומה אני מוריד קצב ומתחיל ליהנות ממקומות אליהם אני מגיע,הדרך לשם הייתה נחמדה ועל כביש סלול ברמה טובה פלוס ועובר על קו החוף מדי פעם אפשר לראות את הים,פתאום הגעתי לנקודת תשלום ואז הבנתי שהכביש שסלול טוב הינו כביש אגרה,שילמתי והמשכתי,חיפשתי שילוט המורה על אנסנדה בכביש אחר שהוא לא כביש אגרה ולקח לי זמן ועוד נקודת תשלום כדי להבין שהכביש המקביל הינו הכביש החינמי,בהזדמנות הראשונה שתהיה לי אעבור לשם וכך עשיתי,למעשה הבטחתי לעצמי שמעכשיו אני רק על כבישים ללא אגרה,כך גם אחסוך כסף וגם אעבור בכפרים וערים בדרך לאחר כמה שעות הגעתי לאנסנדה בעיר הזו אין יותר מדי מה לעשות,החלטתי להישאר בה יומיים כדי לתת לעצמי אפשרות להתאקלם לארץ חדשה ולשפה החדשה בה אני יודע מילים בודדות כמו שלום,תודה,בוקר טוב ולילה טוב, מצאתי לי מוטל זול והלכתי להסתובב קצת ברגל ולראות מי נגד מי,מצאתי לי מסעדה מקומית נחמדה שמפוצצת במקומיים,הזמנתי לי ארוחה שכמובן הגיע עם סלסת עגבניות חריפה ונאצ'וס(כמו דוריטוס)לאחר שסיימתי לאכול המלצר הגיש לי חשבון מנופח ונעלם,עכשיו לך תסביר למלצר שהחשבון לא שלי ושיש פה טעות,ניסיתי בעדינות והוא אמר "לא זה החשבון שלך!!",ניסיתי שוב קצת יותר באגרסיביות והוא בשלו "החשבון שלך",אולי לא הבנתי?אך ע"פ שפת הגוף זה כנראה מה שהיה זה רק מה שחסר לי אחרי יום ארוך של התברברויות בחום של טיחואנה,כל אותה העת אני מחפש את המלצר שנתן לי שירות מהרגע שהגעתי למסעדה ועד לקבלת החשבון השגוי(הוא גם זה שנתן לי אותו ונעלם)המשכתי לחפש את המלצר אך לא  מצאתי ואז פתאום נשרף לי הפיוז של הצד המרוקאי שלי קראתי לאחראי ואמרתי לו בשפה עילגת מעורבבת באנגלית ובשפת ידיים "זה לא שלי,אני לא גרינגו טיפש כמו שאתם חושבים!איך אני (למרות שאני גדול יכול לאכול כמה מנות בבת אחת?",הוא הסתכל עלי ואמר "צודק,טעות,סליחה" סוף כל סוף הגיע החשבון הנכון שהוא חצי מהסכום הנקוב בחשבון הראשון שהוגש לי,שילמתי אמרתי גרסיאס ועפתי משם,אחלה נחיתה במקום חדש כנראה שכך יהיה מעכשיו והלאה,את היום שלמחרת העברתי בעדכון הבלוג וטיול קטן בעיר,הלכתי לקניות בסופר וראיתי בחור מקומי שעובד במקום עם כיפה וציצית,ניגשתי אליו אמרתי "אולה" והצבעתי על עצמי"ישראל" הוא חיבק אותי ודיבר ספרדית את רב מה שהוא אמר לא הבנתי וחבל,שברנו את השיניים כ10 דקות הוא צילם את האופנוע ואני אותו ונפרדנו.




מכונת שרירים לצד חנות בצבע מסטיק.

























באחת הצמתים בכניסה לעיר אנסנדה-כנסייה לצד מרכז קניות חדשני.
















































ארוחה ראשונה במקסיקו-סוף סוף חריף טעים.





















































מטבח המסעדה.




טעות בחשבון(לא להיבהל הכסף הוא פסו למרות שסמלו כדולר) .




לאחר זמן מה הגיע החשבון הנכון.




בחניית המוטל-נראה שמישהו שכח את הרכב שלו כאן.





יהודי מקומי בשם חוזה.
























איזה כיף מקדונלדס מוגש פה עם חלפיניו.






לא הבנתי למה השלט הזה מתכוון.







לאחר 2 לילות באנסנדה המשכתי עד לנקודה בתחילת המדבר בה תכננתי לעצור שוב ליומיים,המרחק מאנסנדה אל העיירה אל רוסריו(El Rosario) הוא 365 ק"מ כך שאפשרי בהחלט לעשות זאת ביום אחד בקצב רגוע בכבישי הבאחה,רב הדרך הייתה לא הרחק מקו חוף,למרות שיכולתי באותו היום להתקדם עוד יותר דרומה החלטתי לעצור שם,מקריאה בפורומים השונים היות ונקודת הלינה הבאה(שאחרי אל רוסריו) נמצאת במלון מבודד בלב המדבר והוא יקר מאוד ביחס לזה שבאל רוסריו ולכן אשן שם ועל היקר אדלג, הדרך לשם הייתה יפה אך כבישי הבאחה נטולי שוליים דבר שהקשה על העצירות לצילום ומנוחה,כאשר ראיתי שבילים שהייתה אפשרות לרדת אליהם ניצלתי את ההזדמנות לעצור למנוחה ולצילום,וכך המשכתי עד אל רוסריו שכל אותו היום אני מנסה להתרגל ומשתדל להינות מהארץ החדשה בה אני נמצא, במקום בו החלטתי לעצור בכניסה לעיירה ישנה מסעדה מפורסמת ולא מזמן הם פתחו צמוד למסעדה גם מוטל,המסעדה בשם "מאמא אספינוזה"(Mama espinoza's restaurant),מסעדה זו התפרסמה בעקבות מירוץ הראלי המפורסם "באחה 1000" וגם ה 500(אורך המסלולים במיילים)שעוברים במקום ושם הייתה נקודת ביקורת ומנוחה,כל המסעדה מעוטרת בחתימות ותמונות של גדולי הרוכבים בהיסטוריית מרוצי הבאחה,האוכל במסעדה טוב וטעים,היות ואני תותח בספרדית ישר קלטתי שכתוב באחת מהשורות בתפריט "ביסטייק" ישר הצבעתי על זה ואמרתי למלצרית "אני רוצה את זה פורפאבור",בעודי חולם על הסטייק
שהולך להגיע צילמתי קצת את הקירות והתמונות במסעדה והמתנתי בסבלנות לסטייק,הגישו לי שוב נאצ'וס וסלסת עגבניות חריפה וטעימה ואז הגיעה המנה העיקרית לה ציפיתי.... "מרק עם חתיכות בשר" צחקתי לי "מה זה איפה הסטייק?" טוב נו,זה כבר קרה לי במדינות אחרות בהן הייתי ולא ידעתי את השפה המקומית אז לקחתי את זה בקלות למרות שהייתי מת לאיזה סטייק טוב באותו הרגע כמו בכל רגע,את האמת היה טעים מאוד ולמחרת באחת הארוחות הזמנתי את זה שוב,אל המלון הגיעו חבורת של צעירים אוסטרלים נחמדים,הם קנו רכב בארה"ב ותכננו לנסוע איתו ממקסיקו ועד פנמה,ישבנו באותו הערב סביב המדורה שאת גזעיה קיבלנו מבעלת המוטל,תמיד ידעתי שהאוסטרלים אוהבים בירה,עכשיו הם הוכיחו לי זאת,אני שתיתי 2 פחיות גדולות כל אחת (650ml) והם כל אחד שתה לפחות 20 פחיות רגילות במהלך הערב,דיברנו, צחקנו, סיפרנו חוויות וסיפורים והלכנו לישון לפנות בוקר.
היום שלמחרת הוקדש למנוחה לקראת הנסיעה הארוכה(מבחינת זמן)במדבר החם והיבש, בתכנון לעבור את כל הקטע הקשה ביום אחד ארוך וחם עד לעיירה בשם באיה דה לוס אנחלס שנמצאת על קו החוף המזרחי ושמעתי עליה דברים טובים.




איזה חתיך אתה קרנפילה.






























חייב עוד אחת על שפת הצוק.






























וגם אחת מאחורה.































לא רק קרנפים יש גם ציפורים-שקנאי אפור.













חברת הדלק המקסיקנית-סוף סוף הקרנף שותה בנזין נקי ולא כמו בארה"ב.






מיץ מנגו בלי טעם של מנגו.





מסעדת "מאמא אספינוזה".
























ממש טעיםםםם.























הסטייק שהזמנתי התברר כ"מסטייק" בהזמנה וקיבלתי מרק.
























אז שתיתי את מימיו של המרק ושדרגתי למשהו שיותר מעורר את החשק.
























הכניסה למוטל ולמסעדה.
















































סלפי עם דוד של קישקשתא.






השלט המפורסם בכניסה למסעדה.

























המוטל החדש שלהם דיי נחמד וזול.

























גם הקרנף נהנה בצל.




























מיטה לי ואחת לציוד.






עוד קצת מהמסעדה המפורסמת- קירות המסעדה מזכירות לי את החדר שלי בבית.






וגם התקרה.



טוב מספיק עם קירות צריך לאכול משהו.




שוב נשנושים עד שהאוכל בא.
























שלא תגידו שאני לא מגוון-הפעם דג .























 אחת מהמפלצות שמסתובבות בבאחה-אולי הן נשארו כאן לאחר המירוץ.





























מדורה עם החברה האוסטרלים.























בסוף הערב לא ראו את השולחן.

























עוד מפלצת רק כתומה.





























ניידת מקסיקנית.



מאובני שבלולים ענקיים.
















































ושוב צריך לאכול.
























מה אני צב? נראה לכם שרק סלט???.



שוב שידרגתי לי את המנה.























בכניסה למלון ממש "פארק היורה" כאן.























ככה נראיתה החנייה בבוקר-"פארק היורה" כבר אמרתי לא?

























טוב קדימה ממשיכים-למחרת בבוקר קמתי מוקדם כהרגלי ויצאתי לדרך,הנסיעה המתוכננת היא מ"מאמא אספינוזה" בצד המערבי של חצי האי אל באיה דה לוס אנחלס בצידו המזרחי של חצי האי מרחק של כ 300 ק"מ ,החום מתיש לאורך הדרך אך הנוף מפצה על כך למרות החום הכבד אני מוצא לעצמי מקומות טובים לעצירה וכל הדרך אני מחפש סביב את יערות הקקטוסים הענקיים והמפורסמים של באחה קליפורניה,הנוף ומזג האוויר משתנים מרגע לרגע והופך מחם ויבש לעוד יותר חם ועוד יותר יבש,הכביש הוא כביש צר ויחסית במצב טוב,כאשר אני בלב המדבר פתאום הם מתחילים להתגלות,פה ושם אני רואה איזה קקטוסון ומתחיל להתלהב כמו ילד בג'מבורי,לאט לאט הקקטוסים הענקיים מתרבים ונראים בכל צד שאליו אביט, כמות הזנים הגדלים פה מרשימה ונראה שיש פה עשרות אם לא מאות זנים של קקטוסים וכל זן משוויץ ביופיו אחד גדול,שני אדמדם,שלישי לבן,אחר קוצני וכו',פשוט נפלא,הבעיה היא שחם כאן ואני שוב מתחיל לדמיין אינדיאנים וגופות שהעופות הדורסים מחפשים ממעל,אני אומר לעצמי גשם לא היה מזיק כאן לצנן את האווירה,בהמשך כל היום הנוף דיי מונוטוני ומתחיל לשעמם,נמאס לי כבר מלראות רק מדבר,מאז שחציתי את מונטנה לפני כמעט חודש אני רואה רק מדבר,למרות שכל מדבר שראיתי שונה מקודמו זה כבר נמאס,ובמיוחד זה של באחה קליפורניה פשוט שממה,הכביש צר מאוד וללא שוליים קצת מקשה ולפעמים בלתי אפשרי לעצור ולצלם ובכל פעם שאני מבחין במקום בו ניתן לעצור אני עוצר ומצלם.



כמו ילד בחנות ממתקים-עוצר ליד כל קקטוס.































נבלות העופות האלו מחכים שמישהו או משהו ימות.




























































































הנוף המדברי והמשעמם.


















































מכאן כבר מתחילים להיות הרבה קקטוסים.





או סוף סוף יש שוליים אפשר לעצור.








עוד קקטוסים.























ועוד אחד קצת אחר.

























וגם אחד ענק באמצע שום מקום.






ירידה מהכביש לצורך מנוחה וצילום באחד המקומות היפים אי שם בבאחה.


































































































כדי שתשבו אלו תמונות ממש יפות(לפי דעתי כמובן).































ואחד אדום.













































































שילוב הצבעים פשוט נפלא.














































הקרנף באודישן לסרט הודי.



























סלפי ביום חם מלא בקקטוסים.




רק קקטוסים גדלים כאן.












































































































































 גם לקרנף נמאס מהקקטוסים.





































לפני שממשיכים,נכון שנמאס לכם לראות קקטוסים??תחשבו מה אני הרגשתי שזה מה שראיתי למשך כמה ימים ללא הפסקה,נשבע לכם שחלמתי על קקטוסים בלילה.


יאלה נתקדם,כך אני ממשיך כל אותו היום עד שאני מגיע אל הפנייה לכיוון העיירה באיה דה לוס אנחלס שמרוחקת כ  70 ק"מ מן הכביש הראשי שחוצה את הבאחה ע"פ ה GPS הייתי אמור לפנות כבר לפני כמה ק"מ,אך השילוט הראה שהוא טועה,המשכתי ככה עד לעיירה הנ"ל,סה"כ נסעתי באותו היו 610ק"מ בהגיעי אל העיירה באיה דה לוס אנחלס אני מבחין שאני נמצא בה כמעט לבד,מה שבטוח שאני הגרינגו היחיד בעיירה,חיפשתי לי מקום לישון בו וחם,חם מאוד,מצאתי לי מקום זול וממוזג רצתי למקלחת להוריד ממני את שכבות האבק והזיעה ויצאתי לחפש מסעדה על קו החוף,מתברר שהתחושה הראשונית שאני לבד בעיירה נכונה והעיירה נטושה כמו עיר רפאים,הרבה עסקים סגורים וכך גם כל המסעדות שעל קו החוף,עצרתי במקום אחד שנראה כפתוח אמרתי כמה פעמים "אולה" ולא הייתה תשובה המשכתי הלאה ומשלא מצאתי מקום לאכול בו עצרתי במיני מארקט אחד קניתי לי 2 בקבוקי שתייה גדולים שימלאו את קיבתי וימלאו את גופי נוזלים שהתאדו וחזרתי אל החדר ליהנות מהמיזוג,שוב אמרתי לי "מה זה החום הזה איפה הגשם?" שוב התלוננתי ואמרתי "נמאס לי אני איש של קר וירוק ואפשר גם חמים וירוק ולא יבש וחם ושהכל מת מסביב",יצאתי מהחדר לנשום אוויר כמו חם מייבש שיער ושמתי לב שבעל המלון דובר אנגלית לשם שינוי,ראיתי אותו הולך וחוזר עם נגרר מלא במים איתו הוא ממלא את הבריכה של המלון,שאלתי אותו מה פשר הדבר והוא הסביר לי שאת המים הם מביאים מאזור מרוחק יותר ושיש הרבה בעייות בבאיה דה לוס אנחלס ואחת מהן היא מחסור חמור במים ובמוצרי גלם והממשלה לא עושה כלום בנדון ולכם המון תושבים ואנשי עסקים פשוט קמו ועזבו וחיפשו מקום שיותר קל וזול לחיות בו,פשוט חבל המקום בעל פוטנציאל חופים יפים עם הרים חומים ממול מזכיר קצת את חופי אילת ויש אומרים את חופיה של סיני,בערב אכלתי במוטל,התכתבתי קצת עם המשפחה והחברים, החלטתי שנמאס לי מחום וממדבר ולכן מחר אמשוך כמה שיותר דרומה ובגדול מסיים את חציית הבאחה כמה שיותר מהר,לכן הכנתי את עצמי לעוד יום ארוך ואני מקווה שלא יהיה חם,רקדתי את ריקוד הגשם ועפתי למיטה.

 סוף סוף קצת ים-צולם בירידות לעיירה באיה דה לוס אנחלס.





 קצת ים וצבע אחר בעיניים.
















חם מוות אבל לפחות יפה.






הכיכר בכניסה לעיירה.





מסעדת "אולה יש פה מישהו" אין תשובה אז ממשיכים.





ארוחת ערב פיפי ולישון מחר אני עף מפה.






 החוף מלא בשקנאים ושחפים.




 כולם נראים מבואסים מהחום הכבד ששרר פה.







הוא בטח שר לעצמו-"מי מת? מי מת?".






בוקר כולם ישנים רק אני והקרנף מתכוננים ליציאה המטרה היום העיר לורטו(LORETO)המרחק לשם הוא 610 ק"מ וכבר על הבוקר חם כנראה שהריקוד האינדיאני לא עזר ושוב פיללתי לגשם,אמרתי לעצמי "לירן מה זה?בדרך כלל זה עובד שאתה מבקש גשם,אולי פה צריך לבקש בספרדית" יצאנו לדרך מבאיה דה לוס אנחלס ועד לכביש הראשי יש כ 70 ק"מ אותם רכבתי אתמול,לאחר חצי יום רכיבה הנוף לאט לאט להשתנות, פתאום שוב ירוק אמנם ירוק מדברי סטייל אזור באר שבע ודרומה אך גם טוב נמאס לי מהחום והצהוב הזה בעיניים ואיתו מגיע גם הגשם,כן אותו הגשם לו ייחלתי בימים האחרונים,הפעם היה כל כך חם שביקשתי יותר מפעם אחת וכאשר הגשם הגיע הוא הגיע בגדול או אפשר לומר בענק כל אותו היום רכבתי בגשם כנראה שריקוד הגשם בכל זאת עבד,הכביש המישורי,הישר והמשעמם עם רוחות הצד וסופות החול והאבק הפך לכביש מפותל עולה ויורד בין ההרים, לפני כל סיבוב חד יש שילוט ולפעמים פסי האטה,אך אין צורך כי הדרך הקלה ביותר לזיהוי מפגע בדרך או סיבוב חד היא מצבה מעוטרת ומלאה בנרות לזכר מי שלא התייחס לשלטים המזהירים על הסכנה הקרבה, בעצם לכל אורך הדרך אפשר להבחין בכל סיבוב יש מצבה שכזו,או שהם סוגדים לסיבובים או שהיו פה מלא תאונות קטלניות,הגשם והרוחות מתגברים,את הסיבובים אני לוקח בזהירות מרובה היות שאי אפשר לדעת איזו  הפתעה כל סיבוב מכין לי ומה מסתתר מאחורי כל אחד שכזה,אם זה מכשול או סתם נהג שהחליט "ליישר"את הסיבוב,כל הזמן אני מדגיש לעצמי שמקסיקו זו מדינת עולם שלישי אז צריך להתנהג בהתאם,מדי פעם אני מבחין באבנים שהידרדרו מדופן ההר ובבוץ על הכביש והבעיה להבחין במכשול כזה היא בעיקר בסיבובים,הרוח משתנה מצד לצד ומנדנדת אותי ואת הקרנף,בהמשך הדרך זכיתי לראות בשידור חי אבנים בגודל של כדור סל מדרדרות ומתגלגלות על הכביש בעודי עובר ביניהם,במהלך היום אני עובר בעיירות מוצפות וממשיך בדרכי לכיוון לורטו,לאחר כ 400 ק"מ וכשהעיר סנטה רוסליה(Santa Rosalía)נראית באופק שהיא גם נקודת העצירה ללילה בקלסר החרום(למקרה הצורך) אני מגיע אל מעבר בכביש מוצף מה זה מוצף?עובר בו שיטפון וזרימה רצינית של מי גשמים,אני עוצר בצד,גשם יורד כל הזמן ללא הפסקה,למרות הגשם אני מוריד קסדה,מדליק סיגריה ואומר לעצמי "לירן עד כאן אל תהיה חמור!! מה לעזאזל אני צריך לעשות?" לחזור חזרה לא עולה בחשבון 400 ק"מ ובעוד כמה שעות מתחיל להחשיך אני כבר קרוב מאוד(3 ק"מ)ולחזור אל העיר הקודמת לא בא בחשבון ואני לא אספיק להגיע לשם לפני החושך,לאחר כמה דקות אני מבחין במשאית שחוצה בהצלחה את זרם המים, לאחר עוד כמה דקות עוד משאית ועוד טנדר,אני שם לב שהנתיב הימני קל יותר למעבר אך גם כך המים די עמוקים והבעיה לא העומק אם כי היא הזרם והפסולת שזורמת בו,סלעים ובוץ בטוח יש ואולי גם ענפים ועוד הפתעות,אחד הטנדרים עוצר לידי ושואל אם אני רוצה להיצמד אל הדופן שלו ולנסוע במקביל בעת החצייה ואני מסרב בנימוס,זה יכול להיות גרוע יותר בעת החצייה אני יכול לפגוע בו או הוא בי,מה גם שהגלגלים שלו יצרו גלים שאולי יפריעו לי,לאחר כחצי שעה בה צפיתי ברכבים, משאיות ואוטובוסים חוצים וגם עליתי והנעתי את הקרנף כמה וכמה פעמים,ובכל פעם אמרתי לעצמי "מה אתה גנוב?בוא נחכה עוד קצת,מצד שני המפלס לא ירד בשעות הקרובות ואת האמת אין לי ברירה", לבסוף תפסתי אומץ והחלטתי לחצות,אמרתי לקרנף "יאללה חביבי אין ברירה צריך לחצות" עליתי על הקרנף הנעתי והתחלתי להתקרב אל הנהר שחצה את הכביש,כיוונתי לאזור בו חצו המשאיות והטנדרים,כנראה שם יהיה יותר קל היות וגלגליהם פתחו נתיב,נכנסתי בהילוך ראשון אל המים והמים הגיעו עד גובה חצי הגלגל, שמרתי על גז קבוע ואת האמת זה היה פשוט יותר ממה שהיה נדמה לי,ללא נדנודים או איבוד יציבות פשוט ישר לכיוון השני לאחר שחציתי עצרתי לצלם את השיטפון,טפחתי על מכלו של הקרנף ואמרתי לו "איזה גבר אתה,אשכרה קרנף" לצערי הסוללה של הגו פרו נגמרה ולא צילמתי תוך כדי החצייה לקח להמשך,משם המשכתי עוד כ 200 ק"מ עד לעיירה לורטו,הנוף השתנה בבום אחד ושוב הרים רק הפעם עם מבט אל הים בחלק מהמקומות אמרתי לעצמי "בואנה אתה בתאילנד לא במקסיקו" המבט אל המפרצים והלגונות עם הים השטוח והאיים הירוקים פשוט מדהים,בכניסה לעיירה ראיתי המון אנשים ונראה שכל העיירה יצאה לראות את השיטפון שעובר בנחל כאילו שזה מחזה בלתי רגיל עבורם שוב טעות שלי שלא צילמתי את זה,בהמשך אני אבין שזה היה באמת אירוע לא שיגרתי,מצאתי לי מקום לישון ויצאתי להסתובב בעיר ולחפש מקום למלא את קיבתי,הגשם לא הפסיק לרדת וכל העיירה הייתה מוצפת כל הרחובות מלאים במים עד גובה המדרכה ואני כמו ילד נוסע בגשם עם שורט וסנדלים (במהירות איטית כמובן)משפריץ מים לצדדים ומחייך בקסדה כמו איזה שיכור,אכלתי ארוחה טובה וחזרתי רטוב ומבסוט אל המוטל שוב קצת עדכונים מהארץ,פיפי ולישון.

בבוקר היציאה מבאיה דה לוס אנחלס.



שלד לויתן בכניסה לבסיס צבאי.




עצירה לרענון-תראו תבחור בצד הוא לא מאמין שאני מצלם כאשר המסך בטלפון מופנה אלי.





נשבע לכם שאני והבחור בשחור הסברנו לו ואז הוא שיתף פעולה.


רוחות צד עם אבק וחול,לא נעים וכיף במיוחד.

































מתחיל להיות קצת ירוק.





ואפילו הר באופק.
























לאחר יותר  מ 300 ק"מ אני אומר לעצמי "יופי רק עוד 268 ק"מ ללורטו".



פה כבר מתחיל לטפטף.







כל פס לבן הוא מאין גבשושית קטנה להזהיר את הנהגים את האופנועים זה מנדנד בסיבוב





זה לא מלונה זו מצבה.


































כך נראה השטפון לאחר שחציתי אותו.

























במציאות זה נראה יותר מפחיד.




תראו כמה חול נשטף מהקרנף.


































ואז הגעתי לתאילנד.





































מוטל חדש,זול ונחמד בלורטו.




אחרי מעל ל600 ק"מ ויום ארוך ומתיש הלכתי להתפנק בארוחה ב 13$.





לקחתי את האתגר וחיסלתי את הצלחת.





וסלט לפני המנה העיקרית.






ואז הוא הגיע,חתיך ושזוף.









למחרת יצאתי לדרך ללה פז מרחק 356 ק"מ לתפוס מעבורת שתיקח אותי ואת הקרנף הרחק מבאחה קליפורניה בחזרה אל היבשת ואל מקסיקו עצמה.
הדרך הייתה ארוכה ולא פשוטה רוחות צד חזקות מאוד ומשתנות מצד לצד פעם תוקפות מימין ופעם משמאל,הכי כיף שיש רוחות גב הקרנף משייט כמעט בלי גז,בדרך עברתי שוב במקומות מקסימים,חלקם הררים וירוקים,שוב מישור משעמם עם רוחות וסופות חול,שוב הרים ירוקים וגשם,שוב חם ושמיים ללא ענן מעל ים כחול,וואוו כמה שינויים יש ביום אחד במסע שכזה,הגעתי ללה פז ושאלתי היכן המעבורת,התברברתי שוב בתוך העיר כאשר ה GPS לא עוזר בכלל עד שמצאתי את הכביש המוביל אל הנמל,מתברר שהגעתי בדיוק בזמן והמעבורת יוצאת בעוד כשעה וחצי,קניתי כרטיס בשבילי,משם הפנו אותי לעמדת שקילת הרכבים כדי לחשב את עלות השטתו של הקרנף הלבן,העובדים שקלו את הקרנף השמנמן(400 ק"ג כולל ציוד)נראה לי שהמשקל שלהם קצת מזייף אבל לא חשוב,שילמתי ונסעתי לרציף,נסעתי לתוך בטן המעבורת,אחד המכוונים הורה לי לחנות על הרציף העליון סימנתי לו שאני רוצה את הרציף התחתון שהוא מוגן משמש,גשם ובעיקר ממי ים שהם מלוחים וגורמים לחלודה,בינתיים הוא הלך והביא שרשראות אימתניות,אמרתי לעצמי בעברית "נראה לו שהוא קושר עם זה את הקרנף הוא יכול להמשיך ולחלום"הוצאתי את רצועות הקשירה שקניתי במיוחד לכך ושרקתי לו שיבוא ושאין צורך בשרשראות,הוא שמח לראות את הרצועות וסימן לי באגודלו,קשרנו היטב את הקרנף,לעובד הנחמד נתתי כמה סוללות נטענות שאני סוחב איתי מאלסקה והן לא מתאימות לשום מכשיר שברשותי,העובד שמח ולחץ לי את היד ואני הלכתי לחפש לעצמי מקום על הסיפון לקראת ההפלגה הארוכה,כרטיס ההפלגה לי ולקרנף עלו כ 160 דולר להפלגה בת 17 שעות,כולל ארוחת ערב ולבוקר שלמחרת,לאחר שהם סיימו להעמיס ולקשור את כולם שמענו את קול הצופר והמעבורת יצאה בול בזמן המתוכנן לעבר האופק,לאחר כשעה רב החובל קרא לי ושאל באנגלית טובה,האם אני עם האופנוע?עניתי לו שכן ואז הוא התחיל לשאול על הטיול,ואח'כ מאיפה אני וכו' ,התחברנו ממש וישבנו על הגשר העליון שבו לאף אחד אסור להיכנס למעט צוות הפיקוד של המעבורת אפילו לא לטכנאים שעל המעבורת כל נהגי המשאיות הסתכלו עלי במבטי קנאה,בטח אמרו לעצמם "תראו ת'גרינגו הזה מקבל יחס מועדף",קפטן קרלוס סיפר לי שהוא עובד 7 ימים בשבוע וכל 3 חודשים הוא מקבל חודש חופש,השכר די טוב ביחס למקסיקו ולכן זה מה שמשאיר אותו לעבוד בעבודה הזו,הוא גם סיפר לי שיומיים לפני זה הים היה כל כך סוער וכמעט על סף המגבלה שבה מותר להם לשוט וסמיטריילר התהפכה ברציף התחתון, למרות שהייתה כבדה וקשורה לבטן האוניה,אמרתי לו שזה כנראה המזג אוויר שגם אותי תפס בבאחה,הוא אמר שכן והיה חשש להוריקן באיזור ושלמזלנו היום או יותר נכון הלילה הים שקט,לאחר כשעתיים ירדתי חזרה והתחברתי לי אם כמה מנהגי המשאיות ישבנו על הרציף ונהנינו משקיעה נחמדה,לאחר שהחשיך הוגשה לנו ארוחת ערב,האוכל היה נחמד למרות שנראה שמישהו כבר לעס והקיא אותו לצלחת,אכלתי כדי לשרוד,לנוסעי המעבורת יש חדר בו אפשר לשבת ולישון עם כסאות כמו באוטובוס,רק שהכיסאות היו במצב מחפיר החלטתי להישאר על הסיפון,מאוחר יותר לאחר שכבר החשיך תפסתי לי ספסל על רציף הנוסעים,נשכבתי על הגב ונהניתי מהכוכבים,הפעם ביקשתי שלא ירד גשם כך שאוכל לישון בחוץ על הספסל וכך עשיתי,ישנתי און ואוף עד שהתחיל לטפטף בשעה 5:00 לפנות בוקר,אז תפסתי את התיק ונכנסתי פנימה,לאחר כשעה יצאתי שוב מהחדר המחניק ונהניתי מהרוח והגלים שהמעבורת יוצרת,פה ושם ראיתי דולפינים מדלגים וגם איזה צב ים או שתיים,ב7:30 בבוקר הוגשה לנו ארוחת בוקר עם שעועית ואורז קצת לפני שהגענו אל החוף משאית שנושאת בלוני גז החלה להוציא משהו שנראה כמו עשן לבן ונראה כמו דליפת גז,נהג המשאית רץ אליה וסגר את אחד הבלונים שכנראה הברז שלו נפתח משום מה,ב 10:30 שוב בול בזמן הגענו אל היבשת ואל מקסיקו האמיתית לנמל העיר מסטלן,התבדחתי כל הזמן ואמרתי "מי סטלן מה סטלן...", נפרדתי מקפטן קרלוס ומהנהגים הנחמדים וירדתי לשחרר את הקרנף מרצועות הקשירה ויצאנו אל הלא נודע,קפטן הספינה ונהגי המשאיות אמרו לי עוד בלילה של אתמול וגם בבוקר,להתרחק ממסטלן,למרות שקראתי על כך וגם קיבלתי מפה מפורטת עם האזורים המסוכנים מבחור ישראלי שגר במקסיקו בשם יורם לביא הידוע בקרב קהילת הרוכבים בכינויו מקסמקס(MEXMEX)ששמע על המסע שלי כמו כן הוא נתן לי המלצות למקסיקו ולכן כמו בחצייה למקסיקו עלי להתרחק כמה שיותר מאזור מסטלן בו הקרטל חוגג והאזור נחשב למסוכן,לכן תכננתי למרות הלילה הארוך ומיעוט השינה לנסוע דרומה כמה שיותר עד לעיר טפיק שנמצאת במרחק 275 ק"מ ממסטלן אך זה בהמשך.


סוף סוף ירוק בעיניים.












מה אתם אומרים על זה,ירוק אה?
























איזו הקלה.






הקרנף בבטן המעבורת קשור לרצפה ומוכן להפלגה.






























מתחילים להעמיס את המשאיות.

























המשאיות הגדולות נכנסות פנימה,כזו משאית התהפכה בפעם הקודמת בתוך המעבורת.






נוף מהסיפון.










יוצאים לדרך.



 ביי ביי באחה קליפורניה.






























ארוחת ערב מגרה ומעוררת תיאבון....אבל לא את שלי.




קצת לפני שקיעה.


נהגי המשאיות בזמן שאני על הסיפון העליון עם רב החובל.





רב החובל קפטן קרלוס ואני.





החברה בבאחה הולכים לקבל מבול.




מהירות של הספינה נראית על מסך ה GPS שלי.







אני והחברה.



 משאית בלוני הגז והדליפה.








 הגוררת בכניסה לנמל מסטלן.















לסיכום פרק באחה קליפורניה,האם זו הייתה טעות לחצות את הבאחה?אני חושב שלא,פשוט הייתי צריך להתרגל לארץ חדשה ולתרבות חדשה מקווה שמקסיקו תפתיע אותי לטובה בהמשך הדרך,את הבאחה חציתי ב 6 ימים בהם עברתי מעל ל 1600 ק"מ רובם במדבר יבש מאוד ומזג אוויר משתנה,היה כל כך חם שביקשתי והתחננתי לגשם יותר מפעם אחת מתברר שמה שראיתי וחוויתי כולל הסיפור של הקפטן הייתה תחילתו של הוריקן שפגע בחצי האי כשלושה ימים לאחר שהפלגנו משם,ההוריקן גרם לנזק עצום לכל חלקו הדרומי של חצי האי(באחה קליפורניה),רשתות הטלוויזיה המקומיות לא הפסיקו לשדר תמונות ואזהרות בנוגע להוריקן,פעם הבאה שחם לי אני לא אבקש גשם אלא פשוט אבקש אך ורק טפטוף.


המסלול בו חציתי את באחה קליפורניה.





























בפוסט הבא- מקסיקו האם הפתעת אותי לטובה או לא? 
תודה שקראתם ואני מקווה שנהניתם מהפוסט.


הערה: כל הזכויות שמורות אין להעתיק או לפרסם תמונות ללא אישורי .