יום שני, 1 בספטמבר 2014

בריטיש קולומביה (קנדה)


אוי בריטיש קולומביה,כמה שאת יפה!!(קנדה)

24.7.14 - 28.7.14
אזהרה: כדאי שתשבו שאתם קוראים את הפוסט, כי מהיום התמונות הולכות להפיל את מי שלא יושב !!


וונקובר 9:00 בבוקר לאחר שתיית הקפה עם אלעד והבנות שלו,העמסתי את הציוד על האופנוע ויצאתי אל הדרכים והנופים שחלמתי לראות.
כמובן שגשם ומעט ערפל הנעימו את זמני,רן מוונקובר המליץ לי לעלות לתצפית המשקיפה על העיר והמפרץ,עליתי וכמובן שהראות הייתה לקויה אז לא היה כל כך מה לצלם,אז קדימה ממשיכים.
את הנסיעה לכיוון אלסקה החלטתי לעשות דרך כביש מס' 99 היוצא מוונקובר ובסופו מתחבר לכביש 97 בו אפנה שמאלה ואמשיך עד לפרינס ג'ורג',משם לכביש 16 לכיוון צ.מערב ההופך לכביש 37 ומתחבר לכביש 1 המוביל עד לוויטהורס.

כך זה נראה במפה .

סה'כ ע"פ גוגל מפות 2347 ק"מ ללא בירבורים וסיבובים למציאת מקומות לינה,אז זה ייקח כמה ימים בנוף המטורף הזה יופי לי.
כהכנה נפשית אמרתי לעצמי שהימים הקרובים הולכים להיות ימים ארוכים ומאתגרים בהם אכסה מאות קילומטרים והרבה שעות רכיבה,אין בעיה אני מוכן לזה חוץ מלרכב ולראות נוף מה עוד אפשר לבקש.
כבר ביציאה מוונקובר הנוף מתחיל להכות בך,הכבישים הפתלתלים לצד נהרות ואגמים כחולים האוויר הנקי והנוף וואו הנוף,למרות הערפל הדליל הנוף עוצר נשימה,והמרחבים מתפרסים מסביב בלי סוף פה ושם עוצר למנוחה ומחפש מקום לקנות ספריי פלפל נגד דובים,
באחת העצירות מצאתי את הספריי הלא זול הזה,כאשר המוכרת מבקשת למלא טופס הצהרת על אי שימוש כנגד בני אדם וזהירות יתרה,טוב צריך ספריי אז ממלאים את הטופס ואני מקווה שלא אזדקק לו ושאראה את הדובים רגועים ושלווים ללא דמעות,בעיניים שלהם כמובן.
הנוף כל כך יפה ואני מוצא את עצמי עוצר לעתים קרובות,קרובות מאוד אפילו פשוט חייב לצלם.
לא זוכר כמה פעמים אמרתי,וואי,איזה יופי,מגניב,ראית את זה? וכל מיני כאלו מחשבות שהופכות לקול מרוב ההתפעלות,אמרתי לעצמי "לירן אם מי אתה מדבר?" הרי אני לבד ואף אחד לא עונה לי למעט הדיבורית/שמע שחושבת שאמרתי לה לכבות את המוזיקה או להדליק את הרדיו דווקא באמצע שיר יפה.
בימים הקרובים אהיה לבד ואני מקווה לפגוש אנשים מעניינים,הכבישים עצמם נהדרים ורוויים בתנועה אך לא יותר מדי,יש תחנות תדלוק בשפע ומקומות לעצור ולתדלק גם את קיבתי.
מדי פעם מופיע איזה גשר יפיפה ממתכת או מבטון,פרחים מפיצי ריח לכל עבר,מפלים,עליות שבסופן חושפות נוף משגעעע,ערימות של חציר שמשום מה עגולות בחלק הצפוני של יבשת אמריקה ומושכות את תשומת לבי,מזכירות לי תמונות שאחותי אורית צילמה כאשר היא הייתה כאן בקנדה,משאיות בלי סוף מועמסות בעצים כרותים בכמויות מסחררות.
עולות בי המחשבות כמה חבל כל עץ כזה כרות הוא בין עשרות שנים עד שבא מישהו והחליט שהעץ ישר,גדול,בריא ומתאים לצרכיו אז הוא מסומן לכריתה,רב הבתים באזור ארה"ב בנויים מעץ והתעשייה משגשגת.
ביום השני יצאתי מהעיירה בשם "100 מייל האוס" והמשכתי בנתיב המתוכנן עד שהגעתי לפרינס ג'ורג', עצרתי להתרעננות וקניתי כמה דברים בסופר והמשכתי עד לעיירה בשם סמיטרס,מצאתי מקום לישון למרות שהעיירה הייתה בתפוסה מלאה לקראת איזשהו פסטיבל מוזיקה ובקושי מצאתי מקום בשבילי, הגעתי לחדר עייף ותשוש הלכתי להתעדכן בחדשות מהארץ ולנשנש ארוחת ערב.
טוב מספיק לקשקש תמונה אחת שווה 1000 מילים(ויש לי מאות כאלו)

העננות הנמוכה לאחר היציאה מוונקובר.







באחת העצירות מצאתי תותי בר ככה סתם בשום מקום.















אחד המפלים בצד הדרך הממשיך את זרימתו מתחת לכביש.









פרחים יפים עם ריח נהדר.





מתחיל להתבהר והנוף משתפר.







סלפי דרך המראה.




גשר מעץ.









אתם מבינים למה וואו. 







במציאות זה יותר יפה.





ערימות החציר משתלבות נהדר עם הנוף.





הנסיך ג'ורג' רק עוד 125 ק"מ.




ועוד אחת כי זה פשוט יפה. 




אחד מעשרות הגשרים היפיפיים.






 המשאיות עם הגזעים מגיעות/יוצאות מכאן.



 כמות בלתי נתפסת תראו את השופל כמה הוא קטן ליד ערימות העצים.






כביש ישר וארוך בין היערות.






ארוחת ערב,מצאתי חומוס לא כל כך אחלה.





באחד המוטלים הכל היה מגולגל בצורות משונות כנראה העובד בעל כישרון גלגול נסתר.









 

בהמשך הגעתי לכביש מופלא כביש מס' 37, הכביש בחלקו בעל אספלט משובח וברובו בעל אספלט משובש.
הכבישים הפכו לשוממים והנופים למהממים בחלקם עצרתי להפסקה ועברו למעלה מ 20 דקות עד שעבר איזה רכב,חייב לציין שכל מי שכן עבר עצר לשאול אם הכל בסדר,ככה זה אחוות מטיילים.
בהמשך אני רואה מרחוק בשוליים גוש שחור מה זה סלע? לא הוא זז עד שאני מעכל חלפתי על פניו וראיתי את פניו וואו,לראשונה ראיתי דב שחור בטבע במקום המחיה הטבעי שלו ולא בכלוב בספארי,מיד עצרתי,עשיתי פרסה זריזה כדי להתקרב ולצלם את הדב אך הוא ברח,המשכתי הלאה ולאחר כ 20 דקות אה עוד גוש!!עצרתי לצלם אך גם הוא ברח,אולי הוא ידע שיש לי ספריי נגד דובים או סתם כי אני גדול.
הגיע הזמן לתדלק ובתחנה היחידה באזור יש רק מיכל דלק עם מסך קטן וחריץ לאשראי.
שיטה מוזרה מכניסים כרטיס,מקבלים קוד,מקישים את הקוד בוחרים משאבה,בסיום התדלוק מכניסים שוב את הכרטיס ומקבלים קבלה,כמה חשוב שיש כרטיס אשראי.
לאחר כמה ניסיונות עד שהבנתי איך זה עובד הדלק יצא מהמשאבה ומילא את המיכל.
הפסקונת ויאלה ממשיכים בדרך המופלאה בין הרים ונחלים,בין אגמים וגשרים ממתכת,היום נפגשתי לראשונה עם גשר מתכת שהמעבר עליו קצת מנענע ומשקשק את האופנוע היות ורצפתו עשויה מרשת מתכת לא חלקה וסימטרית והגלגלים פשוט משחקים מצד לצד,נחמד רק צריך לעבור לאט ובזהירות ולא להתנגד לתנועות הכידון והאופנוע ממש כמו ברכיבת שטח.

עצירה להתלהבות מגשר מתכת ראשון מבין רבים סטייל קנדה ואלסקה.







פסי האורך של הרשת גבוהים מפסי הרוחב וגורמים לאופנוע לרקד.





נכון שהוא יפה.












































































אחח איזה יופי.




עוד אחת עם הקרנף גם לו מגיע.



עוד סלפי כי גם לי מגיע.






כל אותו הבוקר אני חולף על פני קבוצה של אהרליסטים כשהם עוצרים והם חולפים על פניי שוב כאשר אני עושה עצירה למנוחה,לקראת הצהריים באחת העצירות שלי הם חלפו על פניי שוב אך הפעם עשו פרסה וחנו לידי,המקום בו עצרתי היה מופלא למנוחה וצילום,כנראה שהם גם קלטו את הנקודה המדהימה וחזרו.
חלקם דוברי אנגלית התחלנו לדבר מאיפה כל אחד? ולאן כל אחד מתכנן לנסוע.
מדובר על קבוצה ברזילאית בטיול מאורגן ששכרו אופנועים בוושינגטון ונוסעים לאנקורג' שבאלסקה. 
החברה הזו היא חברה שמתמחה בטיולי אופנועים במיוחד באמריקה.
הטיול הפעם כלל 7 אופנועים שרכבו עליהם בזוגות: 5 נשואים וה2 הנותרים אב ובן ואב ובת.
לאחר הפסקה ודיבורים של 30 דקות לפחות הם אמרו שהם נוסעים לעיירה הבאה בשם דייסי לייק והם מתכננים לעשות "על האש" במלון ושאני מוזמן במידה ואחליט להישאר שם,אמרתי להם כמובן עד לעיירה הנ"ל המרחק כבר יהיה כ 600+ ק"מ מאז שיצאתי בבוקר והעיירה הבאה היא במרחק שעתיים+ מדייסי לייק אז מתאים.
למרות שהמלון היה יקר לתקציבי אך העדפתי להישאר עם הברזילאים למנגל מאשר לישון עם הדובים ולאכול טונה משימורים.
בדיוק כאשר הגענו למלון הגיע לשם בחור רכוב על אופניים שפדל וחצה את כל קנדה,הוא רצה לישון במלון אך לא היה לו מספיק כסף והכרטיס אשראי שלו לא עבד,אחד הברזילאים שמע את הסיפור וחזר עם מפתח לחדר ואמר לו בפורטוגזית משהו שכנראה זה היה "קח אחי תהנה מלילה במלון".
הייתי ליד הבחור המפדל ואפילו אני הייתי בשוק מהמעשה האצילי,כל הכבוד לו ויוה ברזיל.
כולם אומרים שרוכבי האדוונצ'ר לא נורמליים וגם לי אמרו את זה כמה פעמים ששמעו מאיפה באתי ולאן אני מתכנן להגיע,על המרחקים אותם אנו חוצים ברכיבה על אופנוע,אבל אנחנו נורמליים מי שלא נורמלי אלו אותם רוכבי אופניים שמפדלים במישורים,הולכים בסבל ברגל בעליות הקשות ונהנים בירידות וכך חוצים ארצות שלימות ואפילו יבשות.
אז איפה היינו אה כן על האש יששש אני מת על בשר אמא שלי קוראת לי "קרניבור".
בכל מקום אם זה מסעדה או סופר כאשר אני רואה בשר כל השאר באמת מיותר.
הם הוציאו מרכב הליווי שלהם נתחים של בקר וצ'וריסו,בירות,וויסקי ומה לא הכל כיד המלך היה פשוט טעים ומשכר.
חילקתי להם מדבקות עם הלוגו של "פעם בחיים" וקבענו שנפגש בבוקר,באותו הלילה ישנתי טוב עם בטן מלאה ובראש סבבה.
בבוקר הייתי מוכן כבר בשעה 7:30 אך מנהל הקבוצה אמר שהם מתעכבים עוד כשעתיים במלון,אז אמרתי לו שוב תודה היה מעולה ונפגש בהמשך הדרך אני ממשיך לוויטהורס,מה שאומר יום ארוך עם 650+ ק"מ באוכף אז אני מעדיף לצאת מוקדם ובמידה להגיע מוקדם.
לצערי לא פגשתי אותם כל היום למרות שעצרתי לצלם ולנוח מספר רב של פעמים,כנראה שהתעכבו יותר משעתיים במלון,בערב לאחר יום ארוך אך מהנה,יפה ומופלא הגעתי לוויטהורס עייף ורעב פרקתי את הציוד והלכתי לתדלק לקראת מחר ולנשנש איזה דאבל במקדונלדס.


כאן פגשתי והכרתי את החבורה מברזיל.



לא מת על הארלים אבל היה שווה תמונה.




מתפלאים מהנוף ומספרים חוויות.










הסוסים של החבורה נחים בחניה של המלון.





הקרנף שמח היום הוא לא ישן לבד.





פרננדו מתקלט על המנגל.






רוצה נקניקיה?






סבבה הצ'וריסו אבל שמעתי שיש סטייקים.




פרננדו ואני משגיחים שהבשר לא יברח.




תגידו שלא בא לכם,אפילו צמחוני היה אוכל את זה עכשיו אחרי 600 ק"מ(התכוונתי לבצל).





חבר בא להריח ולגנוב פה ושם חתיכות שנפלו.



הקבוצה הברזילאית ואנחנו שני הזרים(הבלונדיני על הכיסא זה ג'וי רוכב האופניים).



הוויסקי מתחיל להשפיע.








למחרת בבוקר,אחד האגמים בדרך לוויטהורס.




ועוד אחד אחר.






עצירה להתרעננות רק אני והקרנף ואולי גם איזה דב בשיחים.







ועוד אגם אחד יפיפה .





 דבורה חרוצה.


והשלט הזה הצריך טיפוס תלול עם הקרנף,אבל חייב תמונה "ברוך הבא ליוקון".






הכבישים האלו כמו נייר זכוכית שחקו לי את הצמיגים.





איזה יופי הגשר שחוצה את נהר היוקון.





ועוד אחד אחר מעט לפני וויטהורס.







(את התמונות הנ"ל צילמתי לאורך כמה ימים,את הדרך מוונקובר לוויטהורס עשיתי ב 4 ימים,בחלק מהימים עשיתי 500 ו 600+ ק"מ סה"כ כ 2400 ק"מ לא כולל סיבובים בעיירות)



בפוסט הבא- המשך קנדה בדרך צפונה הנופים הכבישים האנשים והחצייה לאלסקה.

מקווה שנהניתם מהפוסט.




הערה: כל הזכויות שמורות אין להעתיק או לפרסם תמונות ללא אישורי .

3 תגובות:

  1. כרגיל,מעניין,תמונות מהממות של נופים מקסימים ,הכתיבה שוטפת ונותנת חשק לקרוא עוד ועוד.כל הכבוד.

    השבמחק
  2. אךךך איזה כיף לך!! הצחקת אותי עם התמונות של המנגל... :)

    השבמחק
  3. תודה שמח לשמוע שאתם נהנים מהבלוג

    השבמחק